בשם הגרי”ז איבדרא שמעתתא שכשהיה לו חשש שלא ביטא כהלכה תיבת עשב בק”ש היה אומר גראז מדין בכל לשון (כמ”ש באו”ח סי’ סב ס”ב).
ויש מקשים דהרי מילתא תליא במחלוקת ראשונים מה פירוש עשב (עי’ במפרשים בבראשית א י”א ועוד).
ואם השמועה אמת (ומצאתי עד מפי עד לשמועה זו בספר התבוננות ומעשה עמ’ סד סה) יתכן ליישב דמ”מ אהני ליה דשוייה ספק ספקא, דהרי כבר אמר עשב, ובלאו הכי בדיעבד יצא גם אם לא דקדק באותיותיה, אבל רצה להרויח עוד צד.
ויש להוסיף דבודאי לא נעלם מהגרי”ז דברי הפוסקים (עי’ בתשו’ ר”ן וריב”ש המובאים בב”י הל’ מגילה ועוד) דלא בקיאינן בכמה תרגומי תיבות ולכך לא נהגי’ בכל לשון האידנא, ופשיטא דלא נקט כאן אלא להרויח עוד צד.
ויש להוסיף עוד בזה דהנה אם היה כאן שאלה שלא יצא אפשר שלא היה סומך על ספק ספקא מאחר שא”א לחדש ספק ספקא כמ”ש הש”ך, רק דמאחר שיש כאן שאלה של דקדוק באותיותיה דלכתחילה אפשר דלענין מה שביקש לקיים ענין מצננין אפשר דלענין שכר זה סגי במה שמצטער וטורח על הדבר לומר בכל לשון גם אם יצא רק לשי’ יש פוסקים וק”ל.
ומ”מ כבר ציינתי באיזהו מקומן דאפי’ מילתא שהוא רק דרבנן נחלקו רבוותא בכ”מ אם נכלל במתן השכר דאורייתא אבל במקום ס”ס לא החמיר.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.