נשאלתי דבסיום אומרים אמן אמן ב’ פעמים ולא חיישי’ לב’ רשויות, והשבתי דאולי המשנ”ב שכתב שאין לומר אמן ב’ פעמים החמיר רק באמן דחובה, ומצינו הרבה אמירות שאינם של חובה שלא החמירו בהם, כגון ג’ פעמים בק”ש שעל המיטה ואחר קידוש לבנה וכן ביוכ”ק, וכן בתוס’ ברכות לג ע”ב כתבו ב’ צדדים בזה אם כשאומרים שלא לצאת ידי חובה מותרים לכפול או לא ומסקי דטוב שלא לומר, ובספר המנהגים (חילדיק מנהגי יו”כ הערה לג) ע”פ ר”י בעל התוס’ דהטעם שביו”כ אומרים שמע ישראל ג’ פעמים היינו דאיסור שמע שמע הוא רק ביוצא יד”ח אבל כאן אומר כקורא בתורה, וגם פרשת המן יש מהפוסקים (עי’ מה שהובא בסידור וילנא) שכ’ לאומרה שנים מקרא ואחד תרגום, אע”פ שק”ש אסור לכפול הפרשה (עי’ או”ח סי’ סא), ואע”פ שאינה בקשה להדיא מ”מ שמע שמע עכ”פ לחלק מהראשונים דמיירי בכפילת תיבה נמצא שכופל תיבה ששאינה בקשה להדיא, אלא דבדברי הט”ז והמשנ”ב בסי’ סא לענין סליחות משמע שדנו גם בכפלה של רשות וי”ל דהוא כהצד בהתוס’ הנ”ל להחמיר גם באומר דבר שא”צ לצאת בו, ומה שבכל זאת נהגו בסיום לומר אפשר דבאמן דכתיב בתורה ואמרה האשה אמן אמן קיל טפי לענין ב’ רשויות כשיש עוד צירוף כמו בניד”ד [אע”ג דשם יש טעם אמן על האלה וכו’ כדתנן בסוטה ושמא גם כאן יש ביאור לכפלות].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 114
מק"ט התשובה הוא: 148207 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/148207
