קי”ל בשבת קכט ע”א ושם קמ ע”ב דכשיש צורך לגוף במאכל פלוני אמרי’ שלא יחסוך לצורך הגוף אלא אדרבה בל תשחית דגופא עדיף, ויל”ע אם נאמר גם לגבי איבוד אוכל בידים ומה לענין זה מצד ביזוי אוכלין.
ובפשוטו האי מאן דאפשר ליה למשתי שכרא ושתי חמרא או דאפשר ליה בשערי ואכיל דחיטי הוא איבוד היין בפועל למאן דאית ליה הכי וגם אליבא דהלכתא דשרי למשתי חמרא ולמיכל נהמא דחיטי מ”מ כך הוא שהי’ בזה בל תשחית לולי דאמרי’ הכא בל תשחית דגופא עדיף, וא”כ יש ללמוד דגם איבוד בידים אין איסור עכ”פ מצד בל תשחית, אם כי שם הוא בדרך אכילה ואין שם מצד בזיון אוכלין אלא מצד בל תשחית בלבד וזה שרי כיון דאם לא יעשה כן נמצא בל תשחית דגופא.
ומעין דין זה בשלהי החובל בב”ק צא ע”ב דאם היה מעולה בדמים מותר לחתוך העץ, אלא דשם לא מיירי באוכלין.
ומצינו במשניות ובגמ’ ופוסקים ענין נט”י ביין, וכן מצינו סיכה של מיני דברים הראויין לאכילה ושתיה (אף דבסיכה הי’ מקום לטעון שהיא כשתיה), ובמשנ”ב סי’ קס ס”ק ס’ דן לגבי שימוש במשקין לנט”י וכתב ומשום ביזוי אוכלין אין בזה כיון שצריך לזה ואינו בדרך איבוד עכ”ל, ומבואר מזה דגם ביזוי אוכלין.
ובשו”ע סי’ שכח סל”ט אין עושין אפיקטוזין (הקאה) אפילו בחול משום הפסד אוכלים ואם מצטער מרוב מאכל בחול מותר עכ”ל ובשו”ע הגר”ז הוסיף שם עוד אין עושין וכו’ שלא לצורך רפואה.
ובשו”ת ברית הלוי ח”ב סי’ ג’ ואילך האריך בזה טובא וציין שם גם לדברי הגמ’ בשבת קח ע”ב שורה אדם פת ונותן ע”ג העין והביא דברי הרשב”ץ בחידושי ברכות נ ע”ב דשרי להשתמש בכל אוכלין לכל רפואה או מיחוש אפי’ בלא חולי ושכ”ה בגמ’ בהרבה מקומות (ועי”ש שהביא עוד הרבה מקומות בענין).
היוצא מזה דמותר להשתמש במאכלים לצורך רפואה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 122
מק"ט התשובה הוא: 150337 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/150337
