יין קל הוא יין דל אלכוהול שיש בו טעם אלכוהול אבל אין בו אלכוהול חזק כהיינות המצויים.
ויש בזה ב’ נידונים, הנידון הא’ לפי דעת הרבה פוסקים שאפשר לקדש על מיץ ענבים המצוי אפי’ מזוג אבל טוב לקדש על יין ישן שעברו עליו מ’ יום (ראה משנ”ב סי’ רעב סק”ה וכן מבו’ בראשונים בסוגי’ דב”ב), ויש לדון מה דין המכונה יין קל לענין זה.
והב’ יש לדון לפי דעת הגריש”א וסייעתו שאין לקדש על מיץ ענבים המזוג המצוי? מה הדין יין קל לענין זה.
[ויש נידון שלישי לענין ד’ כוסות אם יין קל סגי להחשיבו יין לענין שמחה להסוברים דשמחה בד’ כוסות תליא בזה, ראה פר”ח סוף סי’ תפג דעת מהר”ש הלוי דיש שמחה בד’ כוסות ועי”ש דעת הפר”ח גופיה, ועי’ עוד שאג”א סי’ סח משה”ק מצד דין שמחת החג שאינו נוהג בליל יו”ט ראשון].
ועיקר הנידון בזה ליין שאכן מיוצר בצורה דלת אלכוהול או ששואבים ממנו חלק מהאלכוהול, אבל מיץ ענבים שהחדירו לו אלכוהול הוא נידון נפרד [ועי’ שבות יצחק הל’ פסח מש”כ שם].
ובהליכות אבן ישראל (שבת א פי”א ס”ב) הובא בשמו דלענין דברי המשנ”ב בזה די ביין קל ושיעורו 4 אחוז אלכוהול.
ויל”ע אם הוא דווקא או דזה היין קל המצוי, ואם נימא דהוא דוקא א”כ יש כאן שיעור של ד’ למאה והוא שיעור שלא מצינו בפרט שכאן האלכוהול הוא החלק של הטעם ולא חלק עצמיי של גוף נפרד וממילא נותן טעם יותר מעין תבלין, או אפשר דזה היין הקל שהי’ מצוי שהיה אפשר לומר שמורגש בו טעם יין ואולי ס”ל שד”ז נמדד לפי חשיבות בנ”א דחשיבות של היין הוא הידור בכבוד הברכה לכתחילה וממילא הוא לפי המקובל וג”ז מחודש, או שמא דהוא מחושב לפי החישוב שיין הממוצע הוא יותר מעשר אחוז אלכוהול וממילא אחר המזיגה הוא ד’ אחוז בקירוב ולא דק לחומרא (עי’ סוכה ח ע”א).
ונימוקו לזה לפי מה שהובא שם בשמו הוא דהרי מעיקר הדין סגי ביין מזוג וא”כ א”צ יין חזק כולי האי, ויש לציין דאמנם אף שהוא הפשטות בהבנת הסוגי’ בדינא דגמ’, מ”מ לדינא יש חידוש בסברא זו, דהא קי”ל בפוסקים שיינות שלהם היו חזקים ויינות שלנו אדרבה אי’ בפוסקים דלא מזגינן ממילא מנא לן מה שיעור החוזק שלהם וגם אי’ בפוסקים דיינות שלנו קלים (ועי’ עוד תה”ד סי’ מב ועוד).
ובשו”ת אחיעזר ח”ג סי’ לא דן לענין דם שהוציאו ממנו חלק ממרכיביו באופן כימי מה דינו בדיני איסור אכילת דם, ועי’ בשו”ת ישא יוסף או”ח ח”ג סי’ קח שציין לעוד מ”מ בענין זה ולדברי הגריש”א בקוב”ת ח”א סי’ מט שדן עד”ז לענין אחר.
והביא שם עוד בשם הגריש”א דעפ”ד האחיעזר הנ”ל יש לפקפק ביין קל שהוציאו ממנו חלק מהאלכוהול כיון דלשיטתו חשיב שהוציאו ממהותו באופן כימי, אבל הביא שם בשמו דאם עשו הדבר על ידי מזיגת מיץ ענבים ביין הורה הגרי”ש להקל בזה כל עוד מורגשת חריפות היין, וכתב עוד דבאופן שנוהגים להכין יין קל על ידי שעוצרים את תהליך התסיסה מוקדם שלא יתסוס לגמרי לא שייכת חששת הגרי”ש הנ”ל, ונראה נוטה שם שכך מכינים היין הקל היום.
ונמצא לפי דבריו דיש ג’ מיני יין קל דיש יין קל שנעשה על ידי מזיגת מיץ ענבים ביין ויש יין קל שנעשה על ידי הוצאה כימית של חלק מהרכיבים ויש יין קל שנעשה על ידי עצירת תהליך התסיסה.
ובגוף מה שנקט שם דעצירת תהליך התסיסה שפיר דמי מיהו עדיין יש מקום לישא וליתן בזה עד כמה יש לדמותו למיץ ענבים לשי’ הגריש”א עכ”פ לדינים שנאמרו במיץ ענבים [כגון לענין מיץ ענבים בד’ כוסות] באופן שנעצרה התסיסה ולא נעשה המיץ ענבים חריף.
וכן מצאתי שנקט בפשיטות במשמרת המועדות סי’ תקכט ס”ב דדין שמחה ביין לא שייכא ביין קל כיון דענין היין שמשמח הוא האלכוהול ולא השם יין ושכן הוא בד’ כוסות לדעת המצריכים שמחה כנ”ל וכן מצאתי בישא יוסף שם גופי’ שהביא בסי’ קז בשם בעל האג”מ מעין זה דאינו מן המובחר יין שמעורב בו מיץ ענבים.
ולכאורה ענין זה של עצירת תסיסה יש להשוותו לדין יין מזוג עם מיץ ענבים ולומר דיהיה תלוי ברמת החריפות של היין הקל דצ”ל שיש בזה איזה שיעור, וכעין מה שהובא שם בשם הגרי”ש לגבי מזיגת יין במיץ ענבים דהוא כל עוד מורגשת החריפות ואולי ה”ה גם בזה וכעין דברי האבן ישראל הנ”ל [אף ששיעור ד’ אחוזים שהזכיר האבן ישראל אפשר שאינו עולה בקנה אחד עם ביאור ענין המזיגה להגריש”א על הדרך שנתבאר ודוק וצל”ע, ובקובץ מבית לוי הובא בשם בעל השבט הלוי (ניסן עמ’ מט) לענין המזוג במיץ ענבים ששיעורו ד’ אחוז אלכוהול וכנ”ל], ולעיל שם סי’ קז הובא בשם הגרי”ש שהורה דשיעור יין המזוג במיץ ענבים הוא שליש יין וב’ שליש מיץ ענבים.
ובשבות יצחק (ח”ד הל’ פסח עמ’ קפא ס”ז) הביא בשם הגרי”ש דביין קל יש לחשוש שהוא מעורב במים אא”כ יודע שאינו כן או שמערב בו מיץ ענבים שאין בו מים עכ”ד בקיצור.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 119
מק"ט התשובה הוא: 150260 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/150260
