מבואר בפוסקים (או”ח סי’ קכז) שיש לשחות במודים דרבנן, ועי”ש ברמ”א בשם מהרא”י לשחות עד סופו ובבה”ל הביא דעת הגר”א לשחות רק עד תחילתו ועוד שם בפוסקים הנידון אם לשחות גם בסופו, ומקור הנידון בזה מירושלמי, ומבואר שם דיש שנהג לסיים עם הש”ץ ממש כשמסיים ברכת הודאה, ודין שחי’ מבואר בשו”ע לגבי ההולך בדרך שהוא בעמידה, וא”כ משמע דגם זה בעמידה ואפשר דמאחר שנזכר בירושלמי ששייך שחי’ בסופו לאיזה דעה א”כ אפשר דלכו”ע כולו הוא בעמידה, וכ”כ הגרח”ק (דעת נוטה עמ’ שסו ואילך) דמודים הוא מחזהש”ץ ויש לאמרו בעמידה.
ובאמת שכן הובא גם בלקט יושר עמ’ 27 שמהרא”י גם כשלא הי’ יכול לעמוד בכל חזהש”ץ הי’ עומד בכל מודים דרבנן, אבל אי משום הא הי’ מקום לדחות דמהרא”י לשיטתו ששוחה גם בסוף.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 115
מק"ט התשובה הוא: 149101 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149101
