לכאורה נראה שאין בזה כל חשש שמחמתו יצטרך להמנע מחומרא זו, דהרי לגבי תפילין דר”ת כתב השו”ע או”ח סי’ לד ס”ג שלא יחמיר על זה אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, ובבה”ל לגבי בגדי לבן בשבת בסי’ רסג ס”ב בשם הפמ”ג שם בא”א סק”ב מבואר דבביתו אין יוהרא.
ומבואר מזה דיוהרא הוא איסור בדבר שבפרהסיא ולכן בתפילין דר”ת מי שאינו ראוי לזה הוא מנוע מלהחמיר (עכ”פ בזמן השו”ע שלא היו אנשים פשוטים שהקפידו בזה), משא”כ אכילה במה שלאחר הפסח עכ”פ כשאינו מפרסם בפני אחרים שמחמיר בזה אזי להנ”ל אין בזה חשש.
לגוף הנידון אינו דומה לתפילין דר”ת שבזה נפסקה ההלכה כרש”י דהרי בשום מקום האידנא אין מניחין בשעת ק”ש ותפילה תפילין דרש”י, אבל כאן מאן לימא לן שנפסקה ההלכה שאין לחשוש לשי’ הפר”ח והגר”א, ואדרבה המצוי ביראים ושלמים שאינם מוכרים חמץ בעין היכא דאפשר כמ”ש כעי”ז השבט הלוי, וא”כ חוששים להמחמירים, ואמנם יש המקילים יותר בשימוש בתוצרת לאחה”פ ומצרפים גם שהוא איסור דרבנן וגם מחמת שכ’ הרמ”א ביו”ד סי’ רצג ס”ג שאין להורות להחמיר על דבר שרוב מאכל המקום ממנו מכיון שלא ישמעו ומוטב שיהיו שוגגין, אבל לא שנפסק שאין הלכה כסברת הפר”ח והגר”א.
ואין בכוונת הדברים לומר שהמקל אין לו על מה לסמוך אלא רק ליישב ולהצדיק מנהג רבים המחמירים שגם להם יש על מי לסמוך.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 82
מק"ט התשובה הוא: 126656 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126656