יעוי’ ביפה ללב (סי’ רס אות ג) שכך הבין בדעת האר”י שלא לגזוז ציפרניים בלילה ע”פ מה שנהג שלא להסתפר אז, ועי’ תשובות ישראל ח”ו סי’ לט ומה שהביא שם שכן נהג רב אחד שלא לגזוז ציפרנים בלילה ותמה עליו, אולם אין לתמוה אם כך נהג הרב הנזכר שכן מבואר ביפה ללב לרח”פ, ודלא כמה שכתב הגר”י הלל בקובץ מקבציאל לח עמ’ רכג (ועי’ בספר יצחק ירנן סי’ כד) שאין ללמוד הצפרניים מהשער, אולם יש לציין דמנהג זה שלא לגזוז הצפרניים בלילה אינו מפורש בכתבי האר”י וגם אינו נהוג כ”כ כמו מנהגים אחרים שהובאו בכתבי האר”י, ועי’ במועד לכל חי סי’ ו אות ז שהזכיר רק תספורת, ועי’ יוסף אומץ להחיד”א, ועי’ במנחת אלעזר ח”ד סי’ י סק”ו שהתיר אפי’ תספורת בלילה ונקט בפשיטות שאין כוונת האר”י כלל לזה.
וראה גם בא”א מבוטשאטש מהדו”ת סי’ רס שהזכיר באיזה אופן קציצת ציפורניים בלילה ולא הזכיר שיש חשש בזה [ואולי יש חילוק באיזה לילה] וכעי”ז בקצות השלחן סי’ עג בדה”ש סק”ד ובמילי דחסידותא על הספר חסידים.
ומאחר שדברי האחרונים המחמירים בזה מיוסדים על דברי האר”י שהובא במג”א ס”ס רנא וזה היה מסתמא גם לפני המקילים ולמרות זאת לא שיערו ללמוד מזה הנהגות אלו א”כ לא שמעו מהנהגה כזו לענין מניעת גזיזת ציפרניים בלילה ואולי גם תספורת.
ובקהילותינו שלא נהגו בהרבה דברים ע”פ קבלה כ”ש שלא חשו לזה ולא נהגו בזה, שהרי גם אינו ברור שהאר”י נהג שלא להסתפר בלילה (ראה מנחת אלעזר שם שדחה הדברים בתוקף ושאין ראיה מהמג”א בס”ס רנא) וגם אינו ברור שגזיזת ציפרניים הוא כתספורת כמ”ש קצת אחרונים, ומאחר דבקבלה בלאו הכי לא החמירו בהרבה דברים, ואיסורא בודאי אין כאן, לכן נראה שלא חשו לזה, למעט שכשגוזז לכבוד שבת שלכתחילה טוב לגזוז ביום ו’ ולא בלילו כדי שיהיה ניכר יותר שעושה לכבוד שבת כעין מ”ש המשנ”ב לגבי רחיצה (וראה ט”ז סי’ רס סק”א בשם רש”ל, והרחבתי עוד בתשובה אחרת), אבל לא מצד זהירות ע”פ קבלה.
ומ”מ מי שרגיל לנהוג ולהחמיר לחשוש ע”פ קבלה ושואל אם יש בזה דבר טוב להזהר גם בזה, בודאי שאפשר לומר שיש בזה דבר טוב.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.