יעוי’ בנזיר יד ע”א דמשמע שם בגמ’ לפי פי’ התוס’ והרא”ש שאינו נזיר שמשון אם אמר הריני כשמשון בן מנוח אלא רק אם אמר אחד מהלשונות המסויימים הנזכרים בגמ’ שם, כגון כבעל דלילה וכמי שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו, והרמב”ם פ”ג מהל’ נזירות נראה שחולק עליהם, ועי’ בשו”ת מהריט”ץ הישנות סי’ קצד שהאריך בזה, ויש גדולים שחילקו בין אם הוסיף תיבת נזיר או שאמר רק הריני כשמשון וכו’, עי’ בכס”מ פ”ג מהל’ נזירות הט”ו מש”כ בשם הרא”ם סי’ נ ומהר”י בירב המובא שם בסי’ נא ובלח”מ שם ובמהריט”ץ הנ”ל.
והנה לענין התשובה בניד”ד יש לחקור מהו החילוק בין כשמשון בן מנוח לבין בעל דלילה, דלגבי בן מנוח אמרי’ בגמ’ שם ואי תנא בן מנוח הו”א איכא דמתקרי הכי, אבל לגבי בעל דלילה לא אמרי’ איכא דמתקרי הכי, ויש להבין מהו הטעם.
והיה מקום לומר שהטעם הוא משום שאין דרך לכנות אדם ע”ש אשתו אלא על שם אביו או אמו, ממילא כשאומר בעל דלילה בודאי מתכוון למי שנזכר בכתוב שהוא בעל דלילה, אבל עדיין יל”ע דגבי בן מנוח אמרי’ הו”א איכא דמתקרי הכי, א”כ גם בבעל דלילה למה לא יוכל לטעון שיש לו אדם שהוא ג”כ בעל דלילה וייפטר מנזירות שמשון.
לכך יותר נכון לפרש דהחילוק בין בן מנוח לבעל דלילה הוא שבאמת אין מצוי אדם שאשתו נקראת דלילה, לכך בעל דלילה הוא סימן מובהק, ואם ימצא מי שאשתו דלילה אפשר דאה”נ אין זה סימן מובהק.
(או יתכן דכיון שאינו שם מצוי ממילא בודאי כוונתו לבעל דלילה הידוע ויל”ע בזה, ובכס”מ שם [במש”כ ועוד שרבינו גבי כבעל דלילה וכו’] משמע מתוך דבריו שגם אם יש בעל דלילה אחר אין זה משנה את הדין אלא אם כן הנודר עצמו אומר שהתכוון לזה, [ויש לציין דכ”ש לשי’ ה”ר איליא שהובאה שם שבבעל דלילה אין מועיל אף שיפרש דבריו רק דיש להתיישב אם מפרש ג”כ באמר בעל דלילה לחוד, יעו”ש היטב בלשונו], ועי’ במגילת ספר מש”כ על דברי הכס”מ בענין נוסחת הרמב”ם שהי’ לפניו).
ויעוי’ ברא”ש שם (בשטמ”ק וכן הובא בכס”מ שם, וכן היה פי’ רא”ש על משנה זו למהריט”ץ הנ”ל וכן למלאכ”ש על המשנה פ”ק דנזיר מ”ב בשם הכס”מ, ובדפוסים המצויים חסר) שכתב ואמרי’ דאפי’ אמר כשמשון בן מנוח לא אמר כלום דהרבה אנשים נקראים כך, עד שיאמר אחד מאלו ג’ סימנין מובהקין עמו, ובאחד מהן סגי, ולא בעינן כל שלשתן, דבגמ’ עביד צריכותא עד בעל דלילה ותו לא, ונראה דאם אמר אחד משלשה סימנין הללו (א”ה ובעל דלילה אחד מהם), אין צריך להזכיר שמשון, כיון דלא עביד צריכותא מבעל דלילה וכו’ עכ”ל.
ומבואר מדבריו דההבדל בין בן מנוח לבעל דלילה, הוא משום שיש אנשים שנקראים כך, היינו שהם שמשון ואביהם מנוח, אבל אין אנשים שאשה שלהם דלילה.
ולפ”ז בבן הצללפוני(ת) כיון שהוא שם שאינו קיים יהיה דינו כבעל דלילה.
מאידך גיסא יש מקום לפרש דברי הרא”ש דקוראים ר”ל אנשים רגילים להיקראות בלשון בנ”א שמשון בן מנוח אבל בעל דלילה אין אנשים רגילים להיקראות בפי כל בכינוי זה.
ומ”מ גם לפירוש זה הצללפוני(ת) אינו מצוי שייקראו כלל, ולכן לא גרע מבעל דלילה לכל הצדדים.
ואע”פ שיש לטעון דשאני דלילה שאין קורין בשם זה לפי שהוא ע”ש פורענות כמ”ש בפ”ק דסוטה, מ”מ מאחר דסו”ס אין קורין כלל הצללפוני(ת) ממילא אין דינו חלוק מדלילה.
ומה שלא נזכר שם במשנה אפשר שלא נזכרו אלא מה שרגילין בני אדם לומר ממה שנזכר במקראות.
עכ”פ לדינא יהיה דינו כמו שאמר כבעל דלילה דבזה גם התוס’ והרא”ש מודים שבעל דלילה לבד מחייב בנזירות שמשון וה”ה באמר כשמשון בן הצללפונית.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 36
מק"ט התשובה הוא: 120359 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120359
