האם מותר לגלח בית השחי ובית הערו’ ומה הדין בזמנינו לבני אשכנז ולבני ספרד

המחבר ביו”ד סי’ קפב ס”א הזכיר בית השחי ובית הערו’ שאסור לגלח שם אפי’ במספריים כעין תער, ולגבי שאר האיברים הזכיר שמותר במספרים, והיינו במספריים כעין תער אבל לא בתער (ש”ך שם סק”ג וכ”כ הט”ז סק”א וסק”ב בדעת המחבר).

לגבי המקומות שנזכר בגמ’ שהיה אסור לגלח משום לא ילבש והיום השתנה המנהג והוא מנהג אנשים, יש בזה מחלוקת ראשונים ואחרונים אם מותר או אסור, ומצינו לענין ב’ נידונים שהרמ”א הזכיר קולא של מקום שנהגו האנשים והמחבר לא הזכיר הקולא הזו, ואחד מהם הוא בסי’ קפב שם, ומשמע שדעת המחבר בסי’ קפב שם להחמיר בזה וכמ”ש בביאור הגר”א שם סק”ז.

ושו”ר שגם בלשון הרעק”א בריש סי’ קפב על השו”ע שם משמע שלא הבין שיש מחלוקת בין השו”ע להרמ”א עי”ש, שהזכיר בדעת המחבר אין מוחין ולא רק אין מכין, ובאמת הרמ”א לא כתב הלשון יש אומרים כדרכו ברוב מקומות שחולק על השו”ע.

אבל בחשבון צריך לצאת שהמחבר סובר כהגר”א, דהרי בב”י מסיק שלפי הרמב”ם במקום שנהגו האנשים רק אין מכין את המגלח, אבל אסור, ואילו לשא”ר מותר נמי, ולמעשה בשו”ע העתיק לשון הרמב”ם, ולגוף דברי הב”י בדעת הרמב”ם צ”ע מתחילת דברי הרמב”ם שם שכ’ לא אסרו וכו’, אבל השו”ע גופיה שהשמיט תיבות אלו נראה ברור שסובר שבמקום שנהגו האנשים הוא רק פטור אבל אסור ולא שמותר (ואולי מה שנקט הרע”א הלשון אין מוחין הוא מצב בינתיים שלא רק שאין מכין אלא גם שאין מוחין, והוא קיל יותר מסתם פטור אבל אסור, ולהכי נקט הרמב”ם בתחילת דבריו הלשון לא אסרו וכו’, וצ”ע היכן מצינו דבר שאסור ואין מוחין כלל מלבד במקום שיש לזה היתר מעיקר הדין יעוי’ בעירובין דף מה).

ועי’ בתשובה אחרת לענין טיפולי אסתטיקה לגבר [ד”ה האם מותר לאיש לקיים טיפולים אסתטיים] שהבאתי המ”מ בזה, ושם ציינתי שבערך לחם למהריק”ש סי’ קנו הביא שהמנהג להקל בזה וכן יש לציין עוד דגם בסי’ קפב נקט הערך לחם להקל בנידון זה, ומבואר שיש מבני ספרד שנהגו כהרמ”א בזה, וכמדומה שכהיום המנהג ברור לפחות אצל חלק מבני ספרד שנוהגים בדיני לא ילבש להקל בזה לפי מנהג האנשים כגון בהסתכלות במראה.

והנה באופן שמגיע לקוח ספרדי במקום שנהגו האנשים לגלח, ואומר שרוצה לנהוג בזה כהרמ”א אין המוכר צריך למחות בו כדי שינהג כדעת המחבר, שהרי יש מבני ספרד שנהגו כהרמ”א וכמו שהתבאר בתשובה הנ”ל בשם הערך לחם סי’ קנו, אבל לענין אם המוכר עצמו מחמיר בזה כדעת המחבר אם מותר לו לעשות כרצון הלקוח, אכתוב בתשובה נפרדת.

ולגבי השאלה האם הרמ”א מיקל גם בתער במקום שנהגו האנשים זה ודאי משמע מהסוגי’ דהקולא הוא גם בתער ולא רק במספריים כעין תער, וזיל בתר טעמא שאם הוא מנהג אנשים ולא רק נשים ס”ל דאין בזה איסור לא ילבש (ובמספריים שלא כעין תער ליכא איסור כלל כמ”ש הב”י).

ולענין זמנינו האם מותר או לא במקום שרוב האנשים חופשיים מן המצוות נכנסים לנידון האם קובעים בזה מנהג או לא, ובמקום שרוב האנשים שומרי תורה ויש בהם מיעוט הניכר שמגלחים, נכנסים בזה לנידון האם צריך רוב ממש או שמספיק ריבוי של אנשים שנוהגים כן, ובלי נדר אפרט הדברים בתשובות נפרדות.