תורף מה ששאל השואל בזה הוא דאמרי’ בגמ’ מקלקל בחבורה לר”ש חייב דאל”כ לא משכחת במילה האופן האסור מה”ת דאצטריך רחמנא למשרי לה (עי’ סנהדרין פד ע”ב ושבת קו ע”א), והנה ללישנא תנינא ברש”י להלן קז ע”א חובל משום צובע ולהרמב”ם הוא משום דש וא”כ יש לדון האם כל צובע ודש יהיה חייב במקלקל לפ”ז.
ויש להוסיף דגם אם נימא דגם ללישנא קמא ברש”י שחובל משום שוחט שייך צובע בחובל ורק דלהך לישנא ברש”י הוא רק משום צובע גם אם נימא הכי מ”מ לא מסתבר דללישנא קמא ברש”י שם מקלקל בצובע חייב דהרי ילפי’ מקלקל ממילה והבו דלא לוסיף עלה וכיון דמוקמת לחידוש דילפי’ ממילה לענין שוחט תפסת מרובה לא תפסת לאוקמי לה גם לענין צובע, וגם דוחק להעמיד כל נידון זה בפלוגתת האמוראי לענין צובע בשוחט דאפושי פלוגתא לא מפשי’, אבל עיקר הנידון לכל א’ מהדעות האם כל האב מלאכה חייב לר”ש או לא.
ומצינו מחלוקת אחרונים בזה דבחת”ס משמע שנקט שדוקא בחובל מצינו דין זה שמקלקל חייב ואז לכאו’ כל מלאכה שתהיה שרויה בחבלה יתחייב וכ”כ בקה”י שבת ס”ס מז לענין אחר דטעם מה שמקלקל בחובל חייב משום שחבלה היא דרך קלקול.
אבל באגלי טל דש סי’ יז סקי”ז כתב דאה”נ להרמב”ם יהיה חייב בכל דישה במקלקל וי”ל דה”ה בצובע להך לישנא ברש”י (והי’ מקום לומר דללישנא תנינא ברש”י ר”ל שחייב אף משום צובע ובאמת זה פשטות הדברים דעיקר צובע בחבלה נאמר בשוחט ששם לא בא הצובע במקום השוחט ועוד דע”כ הסובר שאין צובע בשוחט ס”ל דיש כאן עוד אב מלאכה אבל לשון רש”י קשה ודחוק לפ”ז).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 116
מק"ט התשובה הוא: 149430 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149430
