הנה במשנ”ב סי’ קכב סק”ד כתב ע”פ הפמ”ג (משב”ז סק”א) לענין מה שמפסיקין לק”ש דה”ה כאן (ומיירי שם כשהוא קודם יהיו לרצון ואם הוא אחר יהיו לרצון יש כמה דעות באחרונים ועי’ במשנ”ב סק”א בשם הט”ז דלדעתו במדינות שאומרים אלהי נצור בדרך קבע הוא כמו קודם יהיו לרצון לענין שלא יפסיק לסתם אמן), ובפשוטו משמע שדינו שוה וכן ראיתי בחיבור אחד שהביא שם כל דיני הפסקה בק”ש כדי לפרש בזה דברי המשנ”ב.
ויל”ע למה החמירו כ”כ שלא להפסיק במה שאין מפסיקין בק”ש דהרי מיירי’ בתחנונים שאינם חובה כלל [וכ”ש דעיקר דברי הפמ”ג מיירי לענין מש”כ הט”ז הנ”ל דבמדינותינו אין להפסיק לסתם אמן גם אחר שאמר כבר יהיו לרצון א”כ סיים כל סדר התפילה], ולמה לא נימא דדינם כמו בפסוקי דזמרא.
ובאמת הלשון קצת צריך דקדוק שכתב המשנ”ב ועיין בסימן ס”ו הדברים שמפסיקין באמצע ברכת ק”ש וה”ה הכא עכ”ל, ואולי לא מיירי בדברים שאין מפסיקין בהם, דהרי לא קאמר שכל מה שאין מפסיקין בק”ש ה”ה דאין מפסיקין כאן [ובמקור הדין בפמ”ג הוא בקיצור נמרץ], וכה”ג מתרצי’ בגמ’ דאין לדייק דהא האסור אסור דילמא מה שמותר מותר כאן ומה שאסור שם יש מהן שאסור כאן ויש מהם שמותר כאן.
עוד יש להוסיף דגם אם נדמה עיקר הדבר לק”ש מ”מ מאחר שהוא יותר קל יש מקום לשמוע יותר להקל כגון בפסוק ימלוך שבקדושה דיש כאן עוד צירוף [ובמשנ”ב סי’ קד סקכ”ט כתב שיכול להפסיק אף קודם אלהי נצור אם קראוהו לעלות לתורה אף דלגבי ק”ש בסי’ סו ס”ד הובאו ב’ דעות ואמנם בסי’ סו כתב המשנ”ב דהמנהג להקל אבל בסי’ קד לא הביא ב’ הדעות וי”ל משום שכאן יותר קל לכך יש להקל יותר במקום צירוף אם כי אינו מוכרח די”ל שקיצר והביא רק המנהג שהביאו האחרונים בסי’ סו, ומ”מ הסברא מסתברת דעכ”פ באופן שכבר אמר יהיו לרצון שהיא חומרא יתרא וגם יש חלקו ע”ז (קצש”ע כלל יח סט”ו וערה”ש סי’ קכב סי”ב) לכך יש מקום להקל יותר במקום פלוגתא.
עוד יש להוסיף דגם שבשמונ”ע אסור להפסיק אפי’ לאיש”ר מ”מ דנו האחרונים (ראה בני לוי סי’ ו דף ה ע”ב ותולדות זאב על ברכות מ) אם בשומע תפילה יכול לענות איש”ר דרך בקשה, וכאן הרי יכול לומר ימלוך דרך בקשה (ומצינו דמה שאומר דרך בקשה הביא השו”ע בסי’ מז דעה שפטור מברכה”ת דחשיב בקשה) וכן מודים דרבנן יש בו בקשה ג”כ ובגמ’ אמרי’ דיחיד אחר תפילתו אפי’ רצה לומר כסדר של יוה”כ אומר.
ובאחרונים (לבושי מרדכי או”ח תליתאי ב סי’ כז ואישי ישראל פל”ב הערה עא בשם הגרשז”א) כתבו להתיר לומר ויכולו בזמן זה ופשיטא דויכולו אינו מותר לומר באמצע ברכות ק”ש ואעפ”כ כאן התירו משום שהוא מסדר התפילה וחזי’ דשייך להתיר כאן יותר מק”ש וברכותיה, אם כי אין מזה ראיה ברורה דכאן ויכולו הוא אזכרת מעין המאורע בתפילה ואזכרת מעין המאורע התירו לומר קודם שפוסע וחזי’ שיש בזה שייכות לתפילה אע”ג שלא אמרה במקומה [ודנו הפוסקים בהזכיר מעין המאורע בברכה אחרת בדיעבד ואכה”מ לזה].
עכ”פ להנ”ל יש מקום לומר דלגבי ימלוך וכן לגבי מודים דרבנן יכול לומר כל הנוסח.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 111
מק"ט התשובה הוא: 146408 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146408
