מי שיש ברשותו ספר מוטעה או שטר פרוע האם מועיל להפקירו מרשותו כדי להתירו להשהותו בביתו או לא

מקורות:

בפשוטו אין פתרון עי”ז כיון שעדיין יש ברשותו דבר מכשול ויכול להכשל בו לכשיטעה או יתגבר עליו יצרו בין אם הוא שלו או מופקר, וכל זמן שהוא בביתו אין מועיל להפקיר כל עוד שמונח ברשותו, וכך יוצא מדברי הפוסקים (ראה משנ”ב סי’ תמח סק”ו עי”ש) לגבי חמץ שמניח הגוי בביתו שצריך היכר או מחיצה שלא ישכח ויאכלנו.
(וחמץ של עצמו בלאו הכי עובר איסור תורה ובמחיצה ליכא חששא שמא ישכח ויאכלנו גבי חמץ ולענין ס”ת מוטעה יעוי’ בפוסקים דלהלן דהרבה פוסקים תפסו דמהני היכר, ואפשר דהיינו דוקא ס”ת דכיון שיודע שיש בו טעות לא יטעה מטעות וגם לא יקרא בו בציבור משא”כ אם הוא ספר מינות או שטר שאינו פרוע המשמעות דלא יועיל הפסק דמה תיקן כאן וכן מוכח מהש”ך דלקמן גבי שטר פרוע, וגבי חמץ אמרי’ סברא לענין אחר לדעה אחריתא דהוא עצמו מחזר עליו לשורפו ועי’ פסחים יא משא”כ לגבי מינות אמרי’ בע”ז כז ע”ב דמשכא וגזילה אמרי’ ברפ”ב דחגיגה דנפשו של אדם מחמדתה כשהיא בפניו, ואפשר דבספר שנשתרבב בו מינות ויש היכר ואינו בביתו ואינו ברשותו הכל לפי הענין, ועי’ בהנהגת החזו”א דלקמן, ובמדרש אמרי’ כל המכניס לביתו ספר שאינו מכ”ד ספרים אין עפרו ננער בתחה”מ ובביאור דברי המדרש הרחבתי בתשובה אחרת מה נכלל בספר שאינו מכ”ד ספרים).
ובאור שמח פ”ז מהל’ גניבה ובספרו משך חכמה פרשת כי תצא מבואר לגבי משקל מזויף (בדינא דלא יהיה בכיסך אבן ואבן) שהאיסור הוא גם כשמחזיק אצלו משקל של חבירו, ואמנם מצד הדאורייתא חילק בזה באו”ש שם בין חמץ לבין משקל מזויף, אבל מצד שמא יבוא ויאכלנו דרבנן לא פליג דצריך היכר או מחיצה, ובין מצד הדרבנן ובין מצד הדאורייתא מה דמהני מחיצה או הכירא הוא רק בחמץ אבל במשקל מזויף לכאורה לא יועיל אם יניח בינו ובין המשקל המזויף היכר או מחיצה דכבר עבר דאורייתא במה שהוא בביתו ולכאורה לא שייך ההיתר לזה בחמץ אלא בדרבנן, וצל”ע.
יש להוסיף דדעת הש”ך בחו”מ סי’ נז סק”ד דאם רוצה לעכב שטר קרוע בשביל פריטי דספרי צריך לכתוב עליו שהוא פרוע או לקורעו והיינו לבטלו, ומשמע דמה שמפקירו לא מהני, אף דהיה יכול להפקירו בפני ג’ באופן שלא יידע המלווה לזכות וכעין ההיא דירושלמי בשביעית שהובא בראשונים שמפקיר באופן שאחרים לא יזכו, מ”מ אין היתר כזה דהוא דבר עולה השוכן באהלו (ואין לדחות דמה שלא נקט הש”ך מקרה כזה משום שהוא רחוק אין לדחות כן דהא באמת לא מסתבר שיהיה אפשר להשהות שטר כזה).
ויש להוסיף דבנוב”י קמא או”ח סי’ ט כתב דס”ת שאינו מוגה יש לגונזו שלא יקראו בו ולא הזכיר שם עצה להפקירו ולהשאירו ברשותו, והגם דיש חולקים על הנוב”י (עי’ בנין ציון סי’ צז) אפשר דמ”מ בעינן היכר שלא יקראו בו (ובענין היכר לס”ת פסול עי’ תשובה מאהבה או”ח סי’ רלב על סי’ קנד, מנחת אלעזר ח”ג סי’ נב ומקדש מעט סי’ רפב סקמ”ג), וכעי”ז הובא בקוב”א חזו”א שרשם על ספר אחד הערה שיש בו דברים שלא כדעת חז”ל (היינו מחמת שסבר שיש שם טעות בהבנת דברי חז”ל ולא שהיה כפירה בתורה או בדברי חז”ל בספר, כך יוצא ע”פ מה ששמעתי מה היה הספר) כדי להתירו להחזיקו בביתו.
ולענין אם אין האיש בביתו אם עדיף להפקיר שלפחות לא יהיה בבעלותו יל”ע בזה (ובאמת יש מקום לומר דכשאין האיש עם המכשול בביתו איסור המכשול הממשי קל מכיון שאינו בידו אז וממילא לענין הבעלות יש בזה תיקון מה שמפקירו בינתיים עד שיבוא לביתו, וצל”ע בזה).