הנה ראשית כל יש לציין דברוב המקרים אין מוגדר כסכנה עצם האכילה בצום למעוברת כמבואר בפסחים נד ושו"ע או"ח סי' תריז ס"א.
אולם גם באופנים שנתבארו בפוסקים שיש בזה חשש שמתיר לה לשתות, כגון שיש רופא שאומר שעלולה להתקרב ללידה מחמת זה, שהיה מתיר אם היה בזה חשש סכנה (עי' הליכ"ש יוה"כ פ"ו דבר הלכה אות ג), או שאחזוה צירי לידה קודם זמנה שיש בזה סכנה לפי הענין (חוט שני יו"כ עמ' קסו) או באופנים אחרים (עי' מה שלקטו דעת הפוסקים בזה בביאורים ומוספים ריש סי' תריז), מ"מ בנידון דידן גם כשיש חשש שתתקרב לידתה על ידי זה מ"מ מכיון שהיא בסוף ימי עיבורה שאז אינו סכנה שיחול לידתה ביום כיפור א"כ צריכה לצום ואף דאם תצום יתכן שתצטרך ללדת וממילא תצטרך מחמת זה לעשות מלאכות ולחלל יו"כ אינו מתיר לה כרגע לאכול, דהרי הוא רק ספק אם תצטרך לחלל יו"כ לצורך לידתה דשמא יתחזקו ציריה רק במוצאי יו"כ, וא"כ יש כאן ספק וודאי דאם לא תאכל יתכן שלא יצטרכו לחלל עליה יו"כ כלל, ועכשיו אם תאכל ודאי תחלל יו"כ, וא"כ אין ספק מוציא מידי ודאי, דהרי עכשיו יתכן שתצום ולא תצטרך לבוא לידי חילול כלל, ובנוסח אחר קצת, דעכשיו עדיין לא אתחזק כאן סכנה כלל, ואע"פ שאח"כ אולי תבוא לידי מצב של סכנה לצורך הלידה הרי יוכלו לחלל שבת אז, וזה פשיטא שבמקום שאינו נחוץ ואפשר לברר דשמא לא יצטרכו לחלל אין מחללין לפני הבירור ביולדת דלא גרע ממה שנתבאר בסי' שכח במשנ"ב סקל"ה.
נמצא שאם תחלל אחר כך יהיה היתר גמור כיון שהיא במקום פיקו"נ אבל אם תחלל עכשיו אינו היתר גמור דשמא לא תצטרך בסופו של דבר לחלל כלל דעדיין אינה צריכה לילד עכשיו, והוא דבר שאפשר לבררו שלא על חשבון הפקו"נ.
אבל אם הוא במצב שאם לא תאכל ודאי תלד ביו"כ ויכולה למנוע הלידה ע"י אכילה יתכן שמוטב שתאכל שהרי בזה מונעת הרבה יותר מלאכות והרי זה בכלל הקל הקל.
ויעוי' גם בדברי החוט שני דלעיל שכתב ההיתר באופן שלא מלאו לה ט' חדשים ומשמע דבמלאו לה ט' חדשים הוא חמור יותר, ומ"מ כמו שסיים שם דהכל לפי הענין.
וכמו"כ אם כבר אחזוה חבלי לידה שכבר מוגדרת כמסוכנת בזה לא מיירי' כלל דבזה כתב המשנ"ב בסי' תריז סק"ק שדינה כיולדת שאינה מתענה כלל.
וכן באופנים אחרים שיש בזה סכנה עי' בהליכ"ש שכתב פרטי דינים בזה.
מק"ט התשובה הוא: 121175 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121175