יום ראשון כ”א אייר תשע”ו
לכבוד מו”ח הגר”ד בלומנטל שליט”א
בענין מ”ש הבאר היטב אע”ה סו”ס ס”ה וז”ל, כבוד חתן וכלה עדיף מכבוד הרגל, ונ”מ שאם יש לו איזה מלבוש חדש ללבוש בחופה ופגע בו הרגל קודם החופה, לא ילבשנו ברגל אלא יניחנו עד החופה.
וציין בשם דרשות מהרי”ל.
ונסתפק כת”ר שליט”א האם מיירי בחתן או בכל מי שבא לכבוד החתן, ודעתו נוטה דמיירי רק בחתן גופיה.
הנה כתב במנהגי מהרי”ל [הלכות נישואין אות י’], וז”ל, בדידי הוה עובדא { לתוספת ביאור: מנהגי מהרי”ל נכתבו ע”י תלמיד, ולא ע”י מהרי”ל עצמו, כך שהמכוון כאן הוא לתלמיד המהר”ל שאליו מופנית תשובת המהרי”ל דלהלן.
}שבחור הייתי ונשאתי גרושה, ותקנתי טלית חדש לנישואין ונתעטפתי בו מקודם הנישואין בשבועות לכבוד הרגל, כי אמרתי מאחר שהורגלתי במדינות אחרים ללבוש ציצית מיום שנעשיתי בר מצוה ולא נהגתי בארץ מולדתי בריינוס שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד נושאין אשה וסמכוה להא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה, ואני שניתי כשאר ארצות ואמרתי כבוד רגל עדיף.
ואחר הרגל אמר אלי אמ”ץ מהר”י סג”ל דשלא כדין עשיתי דיום חתונה עדיף לגבי בחור מכל רגל וכל כלי חדשים יחזיק לנישואין עכ”ל [הובא גם בא”ר או”ח סי’ י”ז].
ומבואר להדיא דמיירי רק בחתן גופיה ולא יותר, והלשון יום חתונה הוא רק בחתן עצמו, וגם אם לא מפרש להדיא דלא קאמר אלא בחתן בלבד, מ”מ מכיון דמעיקרא לא מיירי ביותר מבכה”ג, ממילא לא שייך ללמוד מחתן לכל הקהל שבאים להשתתף בנישואין.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.