בתשובה אחרת הרחבתי דהוא פלוגתת הפוסקים האם יש להקדים דאורייתא לדרבנן ומ”מ סוגיין דעלמא לרוב הפוסקים הוא שיש להקדים רק דהנידון אם יש להעביר על המצוות למקודש או להקדים מה שלפניו, ובסוגי’ דיומא בפרש”י ובפי’ רבינו אליהו בתוס’ שם מבואר דדין אין מעבירין דוחה דין מקודש, דהרי למרות שתש”ר מקודש של יד קודם להנחה לרש”י ולמשמוש לרבינו אליהו, ומשמוש גופא הוא ג”כ מצוה חדא מדרבינו אליהו גופא ועוד מפ”ק דיומא ועוד מסוכה מו ע”א עי”ש (וגם התוס’ בתירוצם לא פליגי על פרט זה ולפי שיטתם שם הוא דין דאורייתא וכ”כ הב”י ריש סי’ כה דאם הוא דאורייתא לא שייך לומר אין מעבירין אפי’ אם תפס של ראש תחילה, ויש להוסיף בזה ביאור דדינא דאין מעבירין אינו דבר הדוחה איסורין דכל דינא דאין מעבירין הוא רק כשיש מצוה לפניו וכשיש לו איסור בעשיית המצוה אף אם אי עבד מהני המצוה מ”מ לא בזה נאמר דין אין מעבירין דהרי אין מצוה לפניו השתא אלא חשיב אינה לפניו עד שיוכשר לקיימה).
ויש מקום לטעון ולהוסיף עוד דבפשוטו העברה על המצוות הוא חשש איסורא משא”כ הקדמת תדיר אפשר דבדיעבד לא עבד איסורא אם לא הקדים ולאו עבריינא מקרי וצל”ע בסברא זו.
ולכאורה דינא דאין מעבירין אם קודם לתדיר או למקודש הוא פלוגתת המחבר והרמ”א, דלהמחבר באו”ח ריש סי’ כה נקט דאין מעבירין קודם להקדים מחמת זה תפילין לטלית באופן שיש חשש אין מעבירין, ובב”י משמע דבאמת הוא מדין זה, ולהרמ”א סי’ תרפד ס”ג משמע דאין דינא דאין מעבירין כשיש תדיר לגבי אם התחיל לקרוא בחנוכה קודם ר”ח.
ומ”מ יש לדחות הראיה מהרמ”א מכמה אנפין, דראשית אפשר דכיון שהוא שליח הציבור א”כ אפשר דלענין העברה דחזן אין לו רשות להקדים דהציבור אין עומדין לפני הס”ת ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי ולא חשיב שהס”ת לפניו כשאין הציבור רוצים שיקרא בו והר”ז כמו שאין הס”ת לפניו, ואפי’ ברוצה לקיים אחר זמן אין מעבירין כמ”ש המשנ”ב בסי’ כה סק”ג וכ”ש בניד”ד.
וגם יש לטעון דכיון דבגמ’ מבואר שאם היה צריך להתחיל בחנוכה היה צריך לקרוא ג’ בחנוכה וא’ בראש חודש, ואחר שנפסק שצריך לקרוא ג’ בדר”ח א”כ אם קורא ג’ בחנוכה וא’ בדר”ח חשיב עובר על תקנת הקריאה ולכך מחוייב להקדים דאין כאן רק שאלה של הקדמה אלא גם חשש שמשנה תקנת חכמים (ואף דבתוס’ סוף מגילה ובעוד דוכתי מבואר דבכ”מ שינו התקנה בקריאה מ”מ באופן שלא נשתנה ע”פ חכמי הדור אפשר דלכו”ע אסור עכ”פ לכתחילה לעשות כן ודמי יותר לתפילין דכיון דאיסורא להקדים של ראש לשל יד ממילא אין כאן נידון דאין מעבירין).
והנה בקרב”נ ספ”ד דמגילה סק”ג נחלק על הרמ”א מכח ראיות מדברי הראשונים, וכן השאג”א בס”ס כח נקט דאין מעבירין עדיף מתדיר (ובדעת השאג”א בפשוטו יש סתירות בזה, דבסי’ כ’ כתב דאם התחיל יעלה ויבוא במקום רצה פוסק וחוזר לרצה, ויעוי’ עוד להגר”א גנחובסקי בספר חדר הורתי סי’ לז שפלפל בדעות בזה ובשאר סתירות מדברי השאג”א, ולולי דבריו היה מקום לטעון מצד הקושי’ מסי’ כ’ הנ”ל דלענין אמירה בלבד בלא שיש ספר או חפצא לפניו מיגרע גרע בדין מעבירין כיון שהאמירה השניה לפניו ג”כ כמעט בשווה לאמירה שהתחיל, וממילא אין מזה ראיה שהשאג”א סותר לההכרעה הנ”ל, אך לא זכיתי לראות כל הדברים שם).
ועי’ עוד בערה”ש ר”ס כה שהביא דברי הברכ”י באו”ח סי’ קמ שתי’ דברי הרמ”א שם באופ”א ע”פ הח”צ בסי’ קו דבב’ דברים ממצוה אחת לא אמרי’ אין מעבירין, וגם לפי דבריו יוצא דעיקר דינא הוא דדין אין מעבירין קודם לדין תדיר, ובבהגר”א וישועו”י סי’ תרפד יישבו הרמ”א באופן אחר דשם עיקר מצוה בדראש חודש, וגם לפי דבריהם יוצא כמש”כ הערה”ש ע”פ הברכ”י דעיקר דינא הוא כדנקט המחבר בסי’ כה.
עכ”פ יוצא דהעיקר לדינא ופשטות הדין שהוא סוגיין דעלמא דעת רוב האחרונים ומוכח מכמה ראשונים דאין מעבירין דוחה תדיר וה”ה מקודש.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.