בשו”ע סי’ תקס ס”א ובמשנ”ב שם סק”א מבואר דהאיסור הוא רק בסיד (ועי”ש לענין ציור וכיור) [וה”ה בצבע משמע דאסור כסיד, עי’ במשנ”ב סק”ב וסק”ג שאציין להלן], אבל בטיח שאינו מוגמר ורגילין לצבוע עליו מותר, דאם הטיט של הטיח מבואר שם דשרי וא”צ למנוע מהאמה על אמה אלא רק הסיד, רק דיש לדון בזמנינו שהטיח שלנו דומה לסיד ואינו הטיט דמיירי ביה השו”ע, ולפעמים אינו ניכר כ”כ, י”ל דהגדר בזה דסגי דאיכא הכירא לאבלות וממילא יש מקום לומר דגם טיח גבס ושפכטל וכיו”ב היינו הך דמ”מ הו”ל דבר שאינו גמור וניכר האבלות, וכמדומה שכן עמא דבר.
ויעוי’ במשנ”ב סק”ב שהביא כמה צדדים דיש מיני סיד שאינם בכלל סיד האסור והנה ז”ב דלפי צדדים אלו המקילים פשיטא דלא ס”ד שהטיח שלנו (כגון המכונה טיח גבס שהרגילות שמעבירים צבע מעליו) יחשב סיד לענין זה, אבל גם לפי הצד העיקרי שכל צבע גמור קרוי צבע מ”מ טיח גבס וכיוצא בו שאין רגילות להשאירם בבית חשוב בלא צבע מעליהם י”ל דלא מקרי סיד.
והנה בשו”ע שם כ’ שלא יעשה בית מסוייד ומכוייר כבנין המלכים ולפ”ז י”ל דטיח גבס שלנו בלא סיד על גביו ודאי אינו כבנין המלכים אבל יעו”ש במשנ”ב שאי”ז פשוט דזהו הביאור בלשון המובא בשו”ע, אבל גם לפי הביאור המובא במשנ”ב יוצא שדבר שאין דרך העולם להשאירו בלא צבע אינו בכלל האיסור, ומה שנטה המשנ”ב בסק”ג להחמיר בשחור משום דיש שצובעין בשחור ומשאירין כך גם בלא זכר לחורבן, משא”כ טיח גבס שמיועד לתיקון צורת הכותל מנקבים וסדקים ואינו רגיל לשמש במקום צבע הכותל.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 117
מק"ט התשובה הוא: 149702 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149702