נשאלתי דאם ראתה דם והמתינה חמשה ימים והתחילה לספור נקיים ושוב ראתה לכאורה לא תצטרך שוב לחשוש למוך דחוק להשו”ע [עי’ סי’ קצו ס”ב] אפי’ לכתחילה [או בדיעבד להפוסקים המחמירים להדיא בדיעבד דהמחבר לא החמיר להדיא בדיעבד, ועי’ חו”ד], דהרי קי”ל כרוה”פ שאחר ימי נדות היא ודאי זבה (דלא כהרמב”ם פ”ו מהל’ איסו”ב ה”ד ואילך המובא בב”י ריש סי’ קפג), ובזבה הא לא אמרי’ שהוחזק מעינה פתוח, א”כ לא תצטרך מוך דחוק שהוא מחמת שמעינה פתוח, ובשלמא סתם רואה מספקינן לה בספק נדה ספק זבה אבל הא אשה ודאי זבה היא, וצל”ע בדברי האחרונים בזה.
אבל לגוף הטענה יש לציין לדברי הב”י בס”ס קפג שהביא מהראשונים דלפעמים מחמת גזירה מחמרי’ גם מה דלא שייך לא בנדה ולא בזבה, ועוד יש להוסיף דבראשונים שהביא הב”י בסי’ קפג מבואר דחיישי’ שמא הדם שרואה מתחילה הוא ירוק ואח”כ תראה דם אדום וכסבורה שהכל הוא אדום, והך גופא י”ל גם כאן דשמא קודם לכן מה שראתה היה ירוק ועכשיו בנקיים ראתה אדום וא”כ צריכה מוך דחוק מדינא, ועוד יש להוסיף דהנה לדעת הרמב”ם כל אשה שראתה דם יש בה ספק קבוע אם היא נדה או זבה אבל לרוב הראשונים שחלקו עליו (עי’ בב”י שם) אשה שראתה דם יום אחד אין בה ספק זבה כלל ואעפ”כ מחמרינן באופן של ודאי משום אופן של ספק א”כ חזינן דמחמרינן באופן שאין ספק וה”ה יש לטעון כאן דמחמרי’ באופן שודאי אינה נדה (אלא זבה) משום ספק דלהכי גזרו להטיל על כל ראיה חומרי נדה וחומרי זבה משום ספק.
שו”ר בקנין דעה בסי’ קצו עמ’ רא ואילך שהביא דברי הלו”ש סק”ד שבתו”ד נזכרו כעין דברי השואל הנ”ל ומכח זה נקט הלו”ש להלכה כהרמ”א להקל בלא מוך גם בראתה יום אחד בלבד, והקשה שם ע”ז עוד קושי’ דהרי לו יצוייר שהיתה זבה ואחר זמן ראתה ראיית נדה א”כ יש לה ב’ חומרי דמחד גיסא צריכה ז’ נקיים מחמת שראתה ג’ פעמים בימי זיבותה ומצד שני הוחזק מעיינה פתוח משום שהיא נדה, נמצא דעדיין איכא למיחש למוך דחוק מן הדין, ומכח זה רצה בקנין דעה להוכיח לדינא כהחו”ד ושאר האחרונים שלא הקילו בזה [ושוב דן שם להקל מטעם אחר עי”ש].
ויש להעיר דעדיין הדברים צריכים עוד בירור בהגדרות דיני חזקה דאמנם דעת הרמב”ם הנ”ל דאפי’ ראתה ג’ ימי זיבות ומיד כלו ימי זיבות והתחילו ימי נידות יש לה הגדרת נדה ואפשר דלדידיה בעי’ ב’ חומרי דנדה וזבה אבל לדעת רש”י והרמב”ן ושא”ר שאינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז”נ כלשונם המובא בב”י ר”ס קפג וכיון שכן כל שלא בדקה ולא ספרה ז’ נקיים א”כ מנ”ל דדינה כנדה לענין גדרי חזקה, ואף לא נחית שם לאופן שספרה ז’ נקיים ולא טבלה ושוב ראתה דנימא דבזה שא”ר מודו להרמב”ם שדינה כנדה ולא כזבה אלא מיירי שם שבתוך הז’ הראשונים שספרה שוב ראתה ובזה דן ליתן לה חומרי זבה וחומרי נדה, ולכאו’ מיירי שם רק לדעת הרמב”ם [אולם עי”ש שכתב עוד כמה צדדים בזה ולפי מש”כ שם בתוך דבריו דמה שראתה בנדה אחר זבה לא גרע מראתה נדה אחר נדה (בימי ספירתה) דבזה כ’ הפרדס רימונים דאין בזה החזקה מעין פתוח א”כ בכלל דבריו ג”כ דברינו, ועי”ש עוד צדדים בזה].
וכמובן שכל הדברים כאן לא נאמרו לישא וליתן בין דעת המחבר לדעת הרמ”א ושאר הפוסקים שדנו בזה אלא רק לדון לדעת הסוברים דבעי’ מוך דחוק מה יהיה הדין לדעתם באופן המבואר כאן ולמעשה צל”ע.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 111
מק"ט התשובה הוא: 146399 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146399
