ש”ך סי’ קפג סק”ג כחרדל וה”ה פחות וכו’ ובדגמ”ר הקשה דהוא כבר במשנה נדה מ ע”א, ויש להסיר מחומר הקושיא דהרמב”ם שם מפרש המשנה לענין זב ובעל קרי ומ”מ קאמר הש”ך דלענין דינא מודה הרמב”ם לרש”י דגם בנדה כ”ה הדין, ועכ”פ דלהלכה קי”ל דכ”ז בכלל טומאה דאורייתא.
*
משנ”ב סי’ תרעו סקי”א ובשעה”צ שם מבואר מדבריו דשייך אין מעבירין על המצוות אע”ג דעדיין לא נוצר לפנינו חפצא של מצוה בפועל ואע”פ שיש מקום לדון בזה מ”מ כ”ה הפשטות דדינא דאין מעבירין על המצוות הוא דין בהכשר מצוה במי שיכול לעשות מצוה עכשיו במה שלפניו ולא תליא בגדרי חלות קדושה, (ועכ”פ כך מבואר שהוא דעת המשנ”ב כאן), וגם בד’ מינים אין להם שום שם קדושה או מצוה קודם נטילתן (אף שהיה מקום לחלק דבד’ מינים מ”מ אין המצוה מחוסרת מעשה), ולהכי לא תליא בדיני קדושת נר חנוכה של איסור השתמשות שהוא רק מההדלקה ואילך כמו שציינתם לסי’ תרעג סקכ”א, דשם הוא דין אחר לאסור שימוש בדבר דזה הוא רק מזמן שנעשה חפצא דמצוה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 110
מק"ט התשובה הוא: 145824 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/145824
