מי שסמך בתפילתו על מקום שאם ינטל יפול האם צריך לחזור ולהתפלל

נחלקו הפוסקים במי שהתפלל בישיבה בהיתר שהיה לו מותר להתפלל בישיבה, ולהלכה יצא (משנ”ב סי’ צד סקכ”ז הכרעת האחרונים והמנהג), וגם אם ישב באיסור שלא מחמת אונס מבואר בפמ”ג במשב”ז שם סק”ה דיצא מכח דברי הרמב”ם ברפ”ה מהל’ תפילה (וע’ עוד בדברי הרמב”ם בתשו’ ד”ה האם הוא לעיכובא בדיעבד אמירת ה’ שפתי תפתח וכו’).

ובניד”ד מתחילה חשבתי דיש לצרף בזה עוד דהבה”ל ס”ס תכב הביא דעת הבית מאיר דבדרבנן סמכי’ בדיעבד על הדעות שסמיכה כעמידה וכתב דיש לקיים דבריו עכ”פ בהלל מהטעם המבואר שם, ובברכ”י בחו”מ סי’ יז הביא דעת הריב”ש דבדרבנן יש להקל בזה [כעין שי’ הבית מאיר] ובשעה”צ סי’ תקפה סק”ב כתב דבשעה”ד אפשר לסמוך על זה לענין עמידה בתקיעת שופר (פי’ שהיא עמידה שאינה חיוב מדינא דגמ’, ועי’ משנ”ב ושאר נו”כ בסי’ ח), ועי’ עוד בה”ל סי’ תרצ ס”א.

וגם בלא דעת הבית מאיר יש כמה דעות דסמיכה כעמידה לקולא (עי’ בחו”מ סי’ יז ס”ב ונו”כ שם ועוד כ”מ שכתבו בזה הפוסקים, ועי’ ברכת אברהם שסידר הרבה דעות בזה).

ולכן באופן כזה אפי’ אם היה צד לחשוש לדעות המחמירים בישיבה בדיעבד מ”מ בסמיכה בדיעבד ודאי א”צ לחזור ולהתפלל וכ”ש שההכרעה גם בישיבה דבדיעבד אין חוזר וכנ”ל.

אולם שו”ר שיש אחרונים שנקטו שתפילה חמורה יותר (עי’ ישוע”י סי’ צח וא”ר סי’ קמא סק”ב ודלא כערה”ש סי’ צד בשם י”א), ואכן בירושלמי ברפ”ד דמגילה שהובא בב”י ר”ס קמא משמע דסמיכה בענין זה חמורה בקריאה”ת אע”פ דבישיבה ודאי א”א כמש”ש במתני’, וי”ל דסברא הוא דה”ה בתפילה וכ”ש הוא בתפילה שצריך לכוון רגליו, [אבל עדיין יש לדון להמחבר דמחמיר בישיבה בדיעבד אולי בסמיכה מ”מ לא יחמיר בדיעבד להסוברים שסמיכה כעמידה דמה שאינו דרך אימה ויראה אינו שינוי מהותי כמו ישיבה שבזה לא קיים צורת התפילה להמחבר, ועי’ גם בפוסקים בר”ס קמא דמשמע דבזקן מקילי’ יותר בסמיכה בקריאה”ת עכ”פ באופנים המבוארים שם וצל”ע].

וצע”ק דבברכת הלבנה שצריך לכוון רגליו כמש”כ במסכת סופרים ובשו”ע ובהרבה אחרונים (והרחבתי במקו”א) משום שמקבל פני שכינה א”כ גם לענין זה יהיה דומה לקריאה”ת ולתפילה ואולם עי’ בבה”ל סי’ תכו ס”ב דלפי פירוש הראשונים בגמ’ מוכח דסמיכה כעמידה לענין זה, ומשמע דקיל יותר מדברים אחרים דבעי’ עמידה, וצע”ק דמחד גיסא צריך לכוון רגליו ומאידך גיסא א”צ עמידה למי שקשה לו וסגי בסמיכה [ומשמע דסמיכה כאן קיל משמונ”ע שלא הותר אלא באונס ולא במי שקשה לו ויש לדקדק מה הגדר אבל זה ברור מתוך הלשונות שהגדר הוא אחר], ואולי י”ל בדרך אפשר דלפירוש זה הגמ’ פליג על המס’ סופרים.

לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 98

מק"ט התשובה הוא: 134143 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/134143