פתח לסלון עם מזוזה לימין הנכנס לסלון האם בחדר מאחור יש סכנת מזיקין

בענין מזוזה משמע בטור סי’ רפו ע”פ הירושלמי ומהר”ם מרוטנבורג דגם במקום שהוא פטור מן הדין שייך בו מזוזה לענין הרחקת מזיקין, (ועי’ להגרח”ק בביאורו למס’ ציצית מש”כ בדעת ר”ת על המזוזות שעשה בביתו), ולא דמי למניח מזוזה שלא במקומה דסכנה ואין בה מצוה כמ”ש במנחות לב ע”ב וברש”י שם, דכאן היא במקומה רק שהפתח פטור והו”ל כאינו מצווה ועושה ובכה”ג מגין מפני רוחות רעות ומזיקין כמבואר בטור שם.

והנה דעת החזו”א שפתח שהוא מסופק אם העיקר הכניסה או היציאה, גם אם יש בזה ב’ דעות בפוסקים, א”א להניח בו ב’ מזוזות (ועי’ מה שכתבתי בזה עוד בתשובה ד”ה מטבח וחדר שינה הפתוחים זה לזה וכל אחד מהם פתוח לחדר הכניסה של הבית היכן ישים את המזוזה בפתח שבין שני החדרים, וכן בתשובה ד”ה האם אפשר לעשות שתי מזוזות בבית שנחלקו בו הפוסקים היכן להעמיד המזוזה או במה שנחלקו איזו מזוזה לעשות).

ויתכן לחדש לפי הטור הנ”ל דהנה שיש כאן כעין ב’ פתחים בפתח אחד (דהרי יש כאן פתח מחדר א’ לפתח ב’ וכן בשכנגדו) ויש כאן מזוזה אחת שמונחת כתקנה לפתח שלה ממילא יש כן מזוזה על מקומה ואז מגין מפני רוחות רעות גם לצד ההפכי.

ויש להוסיף בזה דהרי גם באופן שיש ב’ חדרים הבנויים כל אחד מהם ככל דיני מזוזה עדיין אזלי’ בתר היכר ציר או בתר גדרים אחרים המבוארים בפוסקים (עי’ בהרחבה בהנ”ל ד”ה מטבח וחדר שינה וכו’), ולא היה צד שיניח לב’ הפתחים, ולא עוד אלא דבירושלמי מבואר דיש אופנים שיכול להניח היכן שירצה (עי’ בתשובות הנ”ל שציינתי), וממילא מבואר שצורת המזוזה היא אחד בכל פתח [ואולי שזה היה גם טעם החזו”א שלא נקט לעשות תנאי אע”פ שמצינו במקומות אחרים שעושים תנאי, וכמ”ש בשו”ע או”ח סי’ לד ס”ב לענין תפילין דר”ת, ועי’ בפנים התשובות הנ”ל שכתבתי עוד טעמים בביאור דעת החזו”א בזה], וממילא אפשר דגם בניד”ד שקובע רק מזוזה אחת מכיון שלפתחה היא במקומה כמצוותה אזי לא יתן המשחית לעבור גם בעבר ההפכי, וצל”ע.

השלמה לנידון על מזוזה שאינה מחוייבת או פוטרת אם שומרת מפני רוח רעה

העירוני דבב”י סי’ רפו משמע דמנהגו של מהר”ם וכן הירושלמי להניח מזוזה בבהמ”ד לא היו בתורת רשות אלא בתורת חובה, ובאמת כך פשטות השו”ע והאחרונים בביאור הדעות על מזוזה בבהמ”ד, ומ”מ ראיתי לב’ מגדולי זמנינו שצדדו דאפשר שמהר”ם לא הניח מזוזה בתורת חובה, אלא משום סכנת מזיקין, והם הגר”י אדלשטיין (בשיעורו הנדפס בשם על מזוזות ביתיך בעריכת הרב א’ חפץ) והגר”י זילברשטיין (ראה בכ”ז בקובץ מה טובו אהליך יעקב מעמ’ שנז ואילך במאמר חתנו באריכות רבה בכל נידון זה של מזוזה למטרת שמירה), (ומדברי הגרח”ק הנ”ל במס’ מזוזה שוב נראה שלמד הנהגת ר”ת במזוזות של חובה), ובדברי הגרי”א הנ”ל מבואר הטעם למה חשש לומר שמהר”ם הניח בתורת רשות משום דמהר”ם לא הניח מתחילתו מזוזה בבהמ”ד ויש משמעות קצת דאולי הניח רק מחמת שהיתה רוח רעה מבעתתו בזמן זה, וממילא יש מקום לטעון שהניח בתורת אינו מצווה ועושה, (והגרח”ק נשאל למה לא חשיב שעשה מחמת שמירה דאינו פשוט שהוא מותר לכו”ע, והשיב שע”י רוח הראוהו מן השמים, ראה מה טובו שם, ומשמע שנקט שלבסוף חזר בו מהר”ם והניח בתורת חובה).

ובאמת המעי’ במקור הדברים בהרא”ש הל’ מזוזה סי’ י וכן בטור שם יראה דלכאורה דייקו בלישנייהו לומר דבי מדרשא דר”ח משמע בירושלמי דהוה ליה מזוזה ושמהר”ם הניח מזוזה ולא הזכירו שחולקים וסוברים שצריך להניח מזוזה ובאמת ההנהגה להחמיר במזוזה בתורת רשות יש לה זכר לדבר כבר בסוגי’ דמונבז, ועי’ בחידושי הגרח”ק בריש הל’ מזוזה ובדבריו עוד שם סי’ רפב סכ”ב לגבי פונדק, ואפשר שגם הרא”ש והטור לא הוה ברירא להו דמהר”ם חולק מדינא.

ומאידך גיסא יש מקום לטעון דאדרבה הרא”ש הביא שכך נהגו בבי מדרשא דר”ח ומהר”ם כדי ללמד מעשה רב.

ולגוף הענין אם שייך בזמנינו מזוזה שתועיל מפני סכנת מזיקין נראה דעיקר שמירה לא נאמרה דוקא מפני מזיקין וכדמשמע בפ”ק דע”ז וממילא אין לטעון שהיום בזמנינו יש פחות להזהר מזה וזה מבלי להכנס לנידון אם יש מזיקין בזמנינו או לא.