בעניותי איני מוצא צד לפטור דבר זה דהרי כל דברים אלו הן מדברי הגמ’ ואמנם נזכר במשנה באבות יש פרפראות לחכמה ויש גופי תורה אבל כל הנזכר בגמ’ דינו תורה לנהוג בו קדושה אפי’ שיחת חולין של ת”ח שנקבעה בגמ’ שהכל בא ללמד גופי תורה, ועי’ במפרשים ריש מס’ אבות מה שנתבאר דגם ענייני המוסר שבתורה נתקבלו מסיני ולכך התחיל משה קיבל תורה מסיני (ועי’ במאמר האגדה להרמח”ל), וכידוע שגם הכופר באגדות חז”ל דינו ככופר גמור ואפילו בדבר אחד (ועי’ הנהגות מהרש”ל החדשות מכת”י הנדפס בשו”ת מהרש”ל הוצאת זכרון אהרן, וכן במה שהובא במעשה איש בשם החזו”א על הא דעוג בברכות רפ”ט), והתפלאתי לשמוע כביכול ישנם אלו שלא שמו לב שיש להקפיד על זה.
ויגעתי ומצאתי כן גם בשם הגריש”א (גנזי הקדש עמ’ קכג) ובתשובת הגרח”ק (שם עמ’ רנד) שאין היתר בספרי מעשיות מחז”ל לילדים, והוסיף הגריש”א שמה שהסיפור הוא מעובד לא גרע מתרגום שטעון גניזה כמבואר באו”ח סי’ שלד סי”ב.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 71
מק"ט התשובה הוא: 125182 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125182
