מרבה בשר הכונה מרבה בשר עצמו ואין הכונה דוקא על אכילת בשר אלא כל מה שאוכל מרבה בזה בשר הגוף של עצמו (ומאידך כל מה שאוכל פחות מתמעט על ידי זה בשר עצמו, עי’ ברכות יז ע”א), ובשר זה עלול להיאכל לבסוף על ידי רימה (כ”כ בפי’ המיוחס לרש”י וראב”ן ומחזור ויטרי ובמגן אבות לרשב”ץ ורע”ב והר”י נחמיאש ור”מ היצהרי והתפא”י פ”ב דאבות מ”ז ועוד מפרשים, ודלא כספר מילי דאבות וספר זכות אבות שפירשו דקאי על אכילת בשר), אם לא יהיה מיחידי הסגולה שאין רימה שולטת בהם.
וכן אי’ בשבת קנא ע”ב שאחר ג’ ימים ממיתתו של האדם כריסו של האדם נבקעת ואומרת לו טול מה שנתת בי (הובא במגן אבות להרשב”ץ על המשנה שם).
ויש מהמפרשים באבות שם דמשמע בהם דלא דוקא מיירי על מי שמרבה באכילה לשם תאוה (אע”ג שגם הוא מרבה רימה) אלא על מי שמרבה בשרו לשם זה שיהיה לו בשר יותר וירגיש בזה בריא וחזק ואעפ”כ עצם זה שמרבה בשר הוא מרבה רימה (ראה רבינו יונה ורשב”ץ שם).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 55
מק"ט התשובה הוא: 123144 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/123144
