אפשר לומר לעילוי נשמת על כל צדיק דאין סוף לעילוי נשמה לאדם וקרבת אלקים שיכול לבוא אצלו להתענג על ה’, ויעי’ במד”ר דאמרי’ הן בקדושיו לא יאמין אפי’ באברהם יצחק ויעקב, ועי’ עוד שבת נה, וגם הצדיקים שנזכרו בשבת שם שיש אומרים שלא חטאו מ”מ אם אפשר להוסיף בזכותן מה טוב.
ולמרות שיש שסברו שמנהג חסידים לא היה כך הוא תמוה לומר דאין מועיל העילוי נשמה לצדיק, דאדרבה לצדיק יותר מועיל עילוי נשמה מלרשע (עי’ במשנ”ב דלהלן), ובאמת גם בשם גדולי החסידות ראיתי שנהגו לומר לעילוי נשמת אפי’ על צדיקים גמורים (עי’ בספר שיח צדיקים עמ’ לא אות טו בשם הגאון בעל שו”ת דברי חיים ועוד).
ואין כאן זלזול בצדיק שהוא צריך המצוות שלנו שכן אין זה מצוות שלנו אלא של מי שציוה עליהם ויפה שעה אחת של מעשים טובים בעוה”ז מכל חיי העוה”ב.
(וידוע בשם הגר”ח מולוז’ין מה שאמר שהגר”א הצטער מאוד אחר מיתתו שלא היה יכול לקיים עוד שום מצוה קלה, וכן הגרא”מ שך ביקש במכתב לפני מותו שילמדו לעילוי נשמתו אפי’ משנה אחת).
וזהו שאמרו ז”ל (ב”ב קטז ע”א, ב”ר מט, ד) המניח בן אחריו כאילו לא מת, ופירש החת”ס דהיינו אפי’ בצדיק שמניח בן צדיק אחריו שיש בו עילוי לנשמתו והוא המשכו בעוה”ז, (עי’ כתב סופר עה”ת פרשת תצוה בשם אביו ואפריון לבעל הקצש”ע פרשת בא בשם החת”ס).
וכן החיד”א במראית העין ב”מ קז ע”א הוסיף דזהו שיהיו צאצאי מעיך כמותך שהצדיק יהיו לו בנים צדיקים ויהיה לו בזה עילוי נשמה, וכעי”ז בסגנון אחר בספרו כסא דוד דרוש י”ב ד”ה ובזה בשם בעל הנוב”י.
ועי’ הל’ יו”כ סו”ס תרכא שיש ליתן צדקה בעד המתים, ובמשנ”ב שם משמע דעל צדיק הרבה יותר פשוט מאשר על רשע עי”ש, ובמנהגי מהרי”ל (הל’ יו”כ אות יד) מובא שמהרי”ל נהג להזכיר ביזכור את כל רבותיו שלמד אצלם, וכן בקצה המטה על המטה אפרים סי’ תרכא סק”ד בשות שו”ת חבר בן חיים דף קי שנהג להזכיר את רבו החתם סופר.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 43
מק"ט התשובה הוא: 121127 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121127