מבואר בקידושין מ ע”ב גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה, וכן בברכת אהבה רבה אומרים ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולכן מצוה שא”א לעשותה ע”י אחרים נדחית מפני ת”ת כמ”ש במו”ק ט, ולכך שבחו חז”ל במס’ אבות כל שמעשיו מרובין מחכמתו ושיראתו קודמת לחכמתו, ובכמה מקומות שבחו חז”ל כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים יותר ממי שעוסק בתורה בלבד (עי’ ע”ז יז ע”ב ויבמות קה ע”ב), ולכך אמרי’ ביבמות קט ע”ב כל האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לו, משום שצורת לימוד התורה היא לקדש את האדם בדרכיו ובמעשיו, ולכך פסק בשו”ע יו”ד סי’ רמג ס”ג שת”ח המזלזל במצוות אין לו דין כבוד ת”ח אלא הרי הוא כקל שבקלים, ועי’ במסילת ישרים בריש ענין הזהירות מש”כ על מה שאמרו חז”ל בע”ז דף כא שתורה מביאה לידי זהירות, שעל ידי ההתבונות בתורה ובמצוות מדקדק במעשיו ובדרכיו.
ויש בתורה גם ענין סגולי שמקדש את האדם כמ”ש בדרך ה’ שהקב”ה יצר מציאות מעין אמיתת מציאותו שהיא התורה כדי להדבק בה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 38
מק"ט התשובה הוא: 120615 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120615
