ברמב”ם משמע שכן, דהרמב”ם בפי”ג מהל’ תפילה ה”א כ’ דהמנהג הפשוט להשלים התורה בשנה אחת ויש מי שמשלים התורה בג’ שנים ואינו המנהג הפשוט, ובהל’ ב’ כתב דעזרא תיקן שיהיו קוראין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר”ה ושהמנהג הפשוט שיהיו קוראין במדבר סיני קודם עצרת וכו’ ע”כ.
ומשמע שם בה”ב שיש תקנת עזרא ובאופן קיום תקנת עזרא יש המנהג הפשוט, ומאידך גיסא מבואר לעיל דיש המנהג הפשוט לענין לסיים התורה בשנה או בג’ שנים, ויש המנהג שאינו פשוט, ומשמע דתקנת עזרא אינו סותר המנהג שאינו פשוט.
ואע”פ שיש לומר דמה שתקנת עזרא אינו סותר המנהג שאינו פשוט הוא רק לענין מנהג אחר שאינו פשוט לקיים תקנת עזרא כפשטה (לקרות הקללות שבתו”כ קודם עצרת וכו’) ולא לקרות במדבר קודם עצרת וכו’ וכמ”ש הרמב”ם שם והתוס’ במגילה שם שכך נהגו עכשיו, אבל המנהג שאינו פשוט דלעיל (לסיים התורה בג’ שנים) תקנת עזרא סותרת לו, מ”מ מאחר והביא המנהג שאינו פשוט דלעיל כמנהג שאינו טעות וחשיב מנהג (ולא משמע שאסור לעשותו) ואחר כך הביא תקנת עזרא א”כ משמע דתקנת עזרא היא לכל המנהגים.
ואע”פ שיש לטעון דמעיקרא תקנת עזרא נתקנה רק למי שנוהג כמנהג בבל (כמו שאכתוב להלן בדרך אפשר לדעת המאירי) ק’ חדא דהלשון עזרא תיקן להם לישראל במגילה שם משמע לכל ישראל ולא למנהג מסויים, ועוד דסדר הדברים בהרמב”ם לפי זה אינו מדוייק, דהרי הרמב”ם סיים בהלכה א’ במנהג שאינו פשוט לסיים התורה בג’ שנים ומיד כ’ אחר זה שעזרא תיקן וכו’ ולכל הפחות היה לו לפרש דבריו שלפי המנהג הפשוט תיקן וכו’, וגם הלשון מגומגם דהרי שוב קאמר אחר כך דהמנהג הפשוט הוא לסיים במדבר קודם עצרת וכו’, והרי כל התקנה הוא רק להמנהג הפשוט.
ומ”מ אי משום הא יש לומר דלעולם התקנה היתה רק לפי המנהג לסיים שנה שהי’ בזמן חז”ל ועכשיו תקנה זו נשתנתה ע”י המנהג הפשוט שמסיימים במדבר קודם עצרת וכו’.
אבל עדיין המשמעות הפשוטה שעזרא תיקן להם וכו’ הוא לכל המנהגים שנזכרו עד עכשיו.
ומיהו הראוני דבמאירי בקרית ספר מאמר ה’ ח”א (וציין לו במקורות וציונים על הרמב”ם שם) דבני א”י לא היה שייך להם תקנת עזרא הזו של זמן פרשיות הקללות.
ודבריו דחוקין מאוד, דהרי עזרא העמיד וייסד היישוב בא”י ולא היה יישוב לפניו והוא הביאם ויסדם, ולמה נתקבלה תקנתו רק בבבל.
ועוד דהרי כל שאר תקנותיו נתקבלו בכל מקום ולמה תקנה זו נתקבלה רק בבבל, ודוחק לומר דהתקנה מעיקרא נתייסדה רק עבור המנהג שמסיים בכל שנה את התורה.
ובפנ”י בסוף מגילה כתב דלא קיימא לן כבני מערבא דמסקי אורייתא בתלת שנין אלא כרשב”א דעזרא תיקן להם לישראל וכו’, ומשמע מדבריו דהך ברייתא דרשב”א בן אלעזר אתיא כבני בבל ולא כבני מערבא, וא”כ יש לומר דבני מערבא סבירא להו דמעולם לא תיקן עזרא דבר זה, ע”ד מה שתי’ בגמ’ בריש הגוזל עי”ש ובדוכתי טובא.
ובתירוצו האחרון שם דרך בדרך אחרת עי”ש ולא נתבאר שם לתי’ האחרון האיך מיישב תקנת עזרא לפ”ז עי”ש.
ויעוי’ עוד בשו”ת בית דינו של שלמה או”ח סי’ יב.
הוספה ממה שכתבתי בחידושי הש”ס בבחרותי:
לא ע”ב, בספ”ד, עזרא תיקן להן לישראל כו’ לעיל [כט ע”ב] אמרי’ דבני מערבא מסקי לאורייתא בתלת שנין, וצ”ע א”כ היאך מקיימין תקנת עזרא הזו, והנה יש לחקור בגדר תקנה זו אם התקנה לקרות הפרשה רק דכיון דבלא”ה חל בזמן ההוא הן חסר הן יתר מקדמינן ליה או מאחרינן ליה לפי הצורך, או דלמא דעיקר התקנה הי’ על קריאה”ת של השבתות שכשקורין פרשיות אלו יקראום בזמן זה, והנה לצד ראשון צ”ל שבאמת בני מערבא היו מוציאין ב’ תורות וקורין בפרשיות אלו כשאר קריאת מועדות ולצד השני ג”כ ניחא דהתקנה הי’ דוקא כשקורין שם דלא יקראו בזמן אחר אלא קודם עצרת ור”ה אבל אם אין מחזיקין שם אי”צ, ויותר מראה כהצד הב’ דלהצד הא’ הו”ל למחשביה בהדי קריאת מועדות.
שוב כתב אלי מרן הגרח”ק שליט”א (במכתב) דתקנת עזרא מתחילה היתה פעם בג’ שנים והיינו כיון דעזרא היה בא”י ששם המנהג פעם בג’ שנים א”כ התקנה לא היתה ליותר מפעם בג’ שנים ולפ”ז למנהגינו שקורין סדר שלם כל שנה מן הדין היה להקפיד שיארעו הקללות בסדר זה רק פעם בג’ שנים ואעפ”כ אנו נוהגין רשות וכן משמע בפשטות מן הדברים א”נ עתה נשתנית התקנה דאחר שקורין כל שנה ממילא יש חיוב להתאים הקריאה לזמן.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.