בס”ד
להגרע”מ סילבר שלו’ וברכה מציון עיה”ק,
אבקש לשאול אודות ימי הפורים הבעל”ט שאלה הלכתית רוחנית:
האם יש ענין להתחייב ולחגוג את פורים גם כפרוז וגם כמוקף?
אם כן, מדוע לא ראינו שגדולי ישראל לדורותיהם נהגו כך.
ובפרט בשבעים שנים האחרונות שהמעבר מפרזים למוקפין מתאפשר בקלות ובמהירות?
אם אין ענין לעשות זאת – מדוע לא? מאי שנא ממצוות ציצית שאנו משתדלים להתחייב בה בכל רגע ע”י לבישת בגד ד’ כנפות? והרי יש ענין גדול להרבות במצוות וכלשון רש”י בסוגיא דחנוכה ש’מהדרין’ היינו מי שמהדר ומחזר אחר המצוות?
יישר כח גדול וכט”ס,
יהודה
***
תשובה
שלום רב
הנה עצם הנידון אם בכלל שייך להתחייב תלוי במחלוקות רבות ובאשלן רברבי, אכן גם אם שייך להתחייב בזה, אי”ז דומה לציצית שהמצוה אינה באה בחשבון על שום דבר, שכאן הוא בודאי על חזבון לימוד התורה של שעות רבות, ואם מצוה שאפשר לעשותה ע”י אחרים אינה דוחה ת”ת, ק”ו שמצוה שאין מחוייב בה וכבר מקיים אותה פ”א כדינה בודאי שאינה דוחה ת”ת.
ויעוי’ בס’ מנחת תודה שהביא שם שאמר הגרח”ק שענין שכר פסיעות נאמר לנשים, ואמר לו אחד שאפשר ללמוד גם בדרך, ואמר לו הרב אתה עושה כן, [בגמ’ מקור שכר פסיעות נאמר גבי אשה, ויש לציין שכידוע ביתו של הרב סמוך מאוד לבהכנ”ס, אע”פ שהרב עצמו לומד גם בדרכים מ”מ בבהמ”ד הלימוד מיושב].
ומ”מ מי שאינו לומד בכל מקרה כנראה שיש בזה ענין להדעות הללו.
בכבוד רב
***
מק"ט התשובה הוא: 119036 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119036
