יש בזה מחלוקת הפוסקים אם מברך או לא, ולמעשה יש בזה גם מחלוקת באחרונים אם אומרים בזה ספק ברכות להקל או לא, ולכן לכתחילה טוב יותר לכוון כשאוכל שמתכוון ליהנות מזה, ואז יכול לברך וצריך לברך (משנ”ב סו”ס רי).
ומ”מ משמע שעיקר ההלכה בזה שאומרים ספק ברכות להקל, והיינו באופן שבאמת אוכל פחות מכזית וגם אינו מתכוון ליהנות כלל, כגון שטועם אותו רק בשביל לבדוק אם צריך מלח או תבלין וכדומה.
ולכן אם אינו יכול לכוון ליהנות מהמאכל (כמו באופן שהמאכל עדיין לא מבושל דיו באופן שאפשר ליהנות ממנו) יהרהר הברכה בלבו (עיין בכה”ח שם ס”ק כב וכט) ויותר טוב לברך על משהו אחר.
ויש עצה נוספת בכל זה, לפלוט המאכל, ואז אינו נכנס לספק, אבל העצה הזו פחות מומלצת מכיון שהוא משחית את האוכל (ראה כה”ח שם), ואע”פ שאין בל תשחית באופן שיש צורך הגובר על התועלת של האוכל, כמו שאמרו בגמ’ בל תשחית דגופא עדיף, מ”מ כאן יש פתרונות נוספים ולכן עדיף לעשות אותם ולא לפלוט את האוכל מפיו כשאין בזה צורך גמור.
ובאופן שאינו רוצה להחמיר וקשה לו לעשות אחד מן הפתרונות הללו משמע שמעיקר הדין אומרים כאן ספק ברכות להקל.
מקורות:
ראה שו”ע רמ”א ומשנ”ב וכה”ח סוף סי’ רי.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 14
מק"ט התשובה הוא: 5510 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5510
