נראה שבקיר כזה שדמותו משתקפת בתוך הקיר יותר טוב שלא להתפלל על יד הקיר אלא כגון מאחורי בני אדם המפסיקים בינו לבין הקיר, והטעם דתפילה מול דבר המפריעו הוא מה שודאי אפשר לומר בזה שאינו לכתחילה [עי’ שו”ע סי’ צ סכ”ג וכן ברמ”א שם], ואילו תפילה שלא על יד הקיר אף שחסר בזה מעלה מ”מ מדינא הוא לכתחילה לגמרי [עי’ במשנ”ב סי’ צ ס”ק סט לענין אדם חוצץ בינו לבין הקיר ולעיל שם ס”ק סג לגבי כל בינו לבין הקיר], ולכן אפי’ אם יש בזה מעלה של קיר אינו דוחה מעלה שלא יהיה דבר המפריעו.
ויש להוסיף דבתשו’ הרמב”ם שמובא בב”י שם בשם האבודרהם ג”כ משמע דעיקר הענין שליד הקיר הוא שלא יפריעו דבר ואדרבה משמע שם שכשמתפלל כנגד דבר המפריעו הוא היפך המטרה של תפילה לפני הקיר ונמצא דקיר כזה איבד מעלת קיר לגמרי.
וז”ל שם, שהטעם שהצריכו להתקרב אל הקיר בעת התפילה הוא כדי שלא יהא לפניו דבר שיבטל כוונתו, והבגדים התלויים אינם אסורים אבל אינו נכון שיבדיל בינו ובין הקיר ארון ושקים וכיוצא בהם מכלי הבית כי הדברים האלו מבלבלים הכוונה, והבגדים המצויירים אף על פי שאינן בולטות אין נכון להתפלל כנגדן מהטעם שאמרנו כדי שלא יהא מביט בציורם ולא יכוין בתפילתו, ואנחנו רגילים להעלים עינינו בעת התפילה בזמן שיקרה לנו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר עכ”ל, והיוצא מזה דגם כותל מצוייר הוא חסרון והפשטות יוצא לפי החשבון שקיר כזה גריע מלהתפלל אחורי אדם שלא כנגד הקיר.
ולכאורה יש להוכיח מזה דגם להעצים עיניו לא יועיל כיון שאפי’ אם נימא שכשמעצים עיניו אין איסור מצד ציורים (עי’ בלשון המשנ”ב שיובא בסמוך) מ”מ ברמב”ם בתשובה זו משוה להו כחדא דהקריבה לקיר והמניעה מן הציורים הם כדי שלא תתבטל כוונתו.
והנה פשוט שבכלל דבר המפריעו כמו ציורים הנזכרים בפוסקים הוא כל קיר שרואה את פרצופו כנגדו במבט ראשוני בלא להתאמץ, דהרי מבואר בפוסקים דטעם האיסור הוא משום שמבטלו מכוונתו [עי’ תוס’ יומא נד ומרדכי דע”ז שהביא הד”מ באו”ח שם].
וכ”ז אפי’ רק נחשיבו כדבר המפריעו, וכ”ש אם נימא דחשיב כבבואה ממש דבזה חמור יותר, עי’ משנ”ב שם סקע”א שכתב אסור להתפלל כנגד המראה דמיחזי כמשתחוה לבבואה שלו והיינו אף בעינים סתומות דבפתוחות בלא”ה אסור משום ביטול כונה עכ”ל (ובאחרונים יש פלוגתא בזה האם איסור זה שכנגד המראה הוא דוקא בדבר שנעשה למראה ובמשמרת שלום סי’ טו ס”א בשם אביו החמיר בזה, וכן אביא בסמוך להלן דעת הגריי”ק, וכמדומה שבסוגי’ דחולין שהוא מן הסתם מקור האיסור להתפלל כנגד המראה שם מוכח דלאו דוקא דבר שנעשה למראה דשם מיירי במים וכי תימא דחשדי’ ליה שעשה דוקא למראה א”כ למה בתפילה יש חילוק וכי תימא דשאני שחיטה שכבר אסרו חז”ל ובתפילה לא חשדי’ דאינו מצוי אפשר שיש בזה מן הדחק דהרי הפוסקים חששו לזה עכ”פ במקרה רגיל וא”כ מנ”ל לחלק כ”כ).
וכן בארחות רבינו ח”א עמ’ נז הובא שהגריי”ק היה נזהר מלהתפלל כנגד עמודי ארון הקודש שהיו מבריקים, וכן הובא בשמו בדעת נוטה עמ’ רעח דטוב להסב פניו אף באותיות של שויתי של הש”ץ שהם מבריקות ומשתקף כנגדם.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 93
מק"ט התשובה הוא: 133103 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133103
