יתכן לומר ע”ד הרמז בזה לפי מה שאמרו (תענית כט ע”א) משנכנס אדר מרבין בשמחה ופרש”י דבאדר וניסן אירעו ניסים לישראל, וידוע (עי’ דרשות חת”ס לז’ אדר וד’ פרשיות קלד טור ג’ ודרשות חת”ס מכת”י עמ’ רנה) דיש להרבות בתורה מחמת זה, וכמו שמצינו (שלהי תענית) דבת”ב אסור ללמוד תורה דפיקודי ה’ ישרים משמחי לב, והוא דבר פשוט דהמרבה בתורה בימי אדר מקיים בזה ריבוי בשמחה, וכ”ש דבעיקר המאמר של מרבין בשמחה משוה מיעוט שמחה של אב לריבוי שמחה של אדר, ומיעוט שמחה של אב הוא גם במיעוט תורה בת”ב.
וכידוע שעיקר צורת תקנת קריאה”ת היא ללמד תורה לע”ה כמו שמצינו בשלהי פרק מרובה ובמכילתא בשלח מסכתא דויסע, וגם עיקר צורת התקנה דשמחה של יום שמחת תורה הוא משום שסיימו ללמד התושב”כ לע”ה שזהו כל לימודם כדמדומה שכך משמע מלשונות הפוסקים, ועי’ במסכת סופרים דמשמע שהי’ גם מצוי אצלם להעמיד דורש על קריאה”ת (הבאתי בהקדמתי לפסיקתא דר”כ).
וכן מצינו עוד ענייני תורה השייכים לפורים כדכתיב ליהודים היתה אורה זו תורה (מגילה טז ע”ב) והדור קבלוה בימי אחשורוש (שבת פח) ועי’ ברמ”א לענין ללמוד קודם סעודת פורים.
הלכך באדר יש מקום להרבות בקריאה”ת בהלכות הנוגעות ושייכות לאותם הזמנים, ואף למאן דאמר חזרו לסדר פרשיות וס”ל דד’ פרשיות הן במקום קריאה”ת שייך לקרוא לזה ג”כ ריבוי בתורה מאחר שעוסק בדבר הנוגע למעשה ומעורר הציבור לשמוע ללמוד ולקיים.
ויש לציין עוד דבפ”ק דמגילה ו ע”ב איכא למ”ד דאם קראו סדר פרשיות באדר הראשון א”צ לקרוא באדר השני ומסתמא שיצאו יד”ח גם בפרשת פרה והחודש אע”ג דמישך שייכי לחודש ניסן, ומשמע מזה דעיקר תקנת ז’ פרשיות נתקן מכח החודש אדר ולא מחמת חיובים אלו דשקלים וזכירת עמלק וטהרת הפסח והקרבת הפסח (עי’ רש”י מגילה כט ע”ב).
ואפי’ למ”ד במגילה ו’ שם שאם קרא ד’ פרשיות באדר הראשון לא יצא יש לומר דעיקר החודש אדר של שמחה הוא החודש שבו נקבע פורים, והוא גם סיבה לקבוע החודש לשמחה דפורים נקבע להחודש השני כדדרשי’ התם מהשנית וגם סימן דהחודש השני נבחר להיות פורים משום דכתיב השנית כנ”ל ומשום מסמך גאולה גאולה עדיף כמ”ש שם.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 71
מק"ט התשובה הוא: 125194 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125194
