מה הביאור בטעם מיתה שיש בשינה במנעלים הרי בכל שינה יש טעם מיתה

אמנם גם בגמ’ בברכות נזכר ששינה הוא א’ בשישים במיתה אבל במנעלים נזכר יותר מזה (ביומא עח ע”ב), שהוא טעמא דמיתותא, הוא דרגא חמורה מזה.

ויש להוסיף דגם מה שאמרו שהשינה הוא א’ מששים במיתה אין הכונה שהשינה נוטלת אחד מששים מכל אחד מהחילוקים והמאפיינים שיש בין אדם חי לאדם מת, אלא שיש כמה דברים ומאפיינים שנתחדשו באדם ישן שהם בס”ה ביחס לדברים שנתחדשו לענין אדם מת הם אחד מס’ מכל המאפיינים שלו בכמות ובאיכות וק”ל, משא”כ בנעליים הוא יותר מזה.

ובאמת אפי’ בלא חילוקי הלשון כידוע שלכל דבר יש דרגות, וכמו בשכינה מצינו כמה עניינים של שכינה כמו שביארתי בתשובה אחרת.

ולהבדיל גם בסכנה כגון בשדים מצינו לאחד נראה ומזיק וכו’ ומאידך בתרי לא מזיק כמ”ש וברפ”ק דברכות דף ג ובמקומן אי’ שם דחיישי’ ומאידך בפ”ט דברכות אי’ על ההיא בהכ”ס דאפי’ תרי ביממא הוו מעיילי ומתזקי, וכן מצינו על זוגות שמג’ כוסות ומעלה אמרי’ בגמ’ בפסחים דהשתא אין סכנת זוגות אבל לכשפים חיישי’ אפי’ טובא ומאן דקפיד קפדי’ עליה גם בלא כשפים כדמשמע שם, ומבואר מזה דיש דרגות של סכנות.

לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 56

מק"ט התשובה הוא: 123296 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/123296