בדברי התבוא”ש על ברכה שאינה צריכה

בע”ה יום ב’ לסדר תזריע ע”ו

{מה שהקשה כת”ר ע”ד התבוא”ש סי’ י”ט סקי”ז שאינו מועיל אם כיון שלא להוציא בברכתו את כל הפירות כשהם לפניו, אלא ע”כ אם כיון להוציא פרי א’ יוצא לכל הפירות שבדעתו לאכול, והקשה כת”ר דהמ”ב (באה”ל כ”ה ד”ה וטוב) כתב בשם הרע”א שכשמברך על התש”י מועיל שלא להוציא את התש”ר, וכך יוכל לברך על תש”ר לכו”ע [וע”ש מ”ש להלכה].

}

ראשית יש לדון אם כומנת התבוא”ש לומר שאינו מועיל או אפשר דרק ר”ל דגריעא טפי משאר ברכה שא”צ דמוכחא להדיא, ור”ל דגם השל”ה שהביא דשרי לברך ברכה שא”צ להשלים מאה ברכות ומ”מ מודה בהא.

עוד י”ל דכונת התבוא”ש דוקא באופן שברכותיהן שוות ממש, משא”כ בתש”ר דלא שייכא ברכת להניח לגמרי על של ראש, כיון שצריך לברך עוד ברכה אחרת לשל ראש, ואפי’ למאן דס”ל דעל ראש מברך אחת ואם סח מברך שתים, מ”מ חזינן שצריך ברכה אחרת נוספת על של ראש, וא”כ לא דמי ממש לזה שברכת כולן שוה, ושם שייך לכוין שלא להוציא את התש”ר.

אכן אכתי יש לעורר עוד ממ”ש הבה”ל בהל’ ציצית בענין לכוין בשעת לבישת הציצית שאין בכונתו להוציא מה שילבש אחר שיוצא מבית המרחץ, וע”ז י”ל ג”כ דהתם כיון שאינו צריך לעשות זה כעת אלא היא לבישה אחרת דלא שייכא כעת לא דמי לפירות שלפניו שאינו רוצה להוציא א’ מהן.