מה גדר וטעם האיסור על התורם מתרומת הלשכה להכנס במנעל ובסנדל

ברמב”ם ספ”ב מהל’ שקלים ה”י פסק דאין התורם נכנס בבגד שאפשר להחביא בו כסף ולא במנעל וסנדל ותפילה וקמיע שמא יאמרו שהחביא שם וכו’ עי”ש, ומבואר מדבריו דגם לו יצוייר אם לצורך שעה הוצרכו לעשות תרומת הלשכה מחוץ לעזרה היה אסור להכנס במנעל וסנדל דאין הטעם משום כניסה לעזרה אלא משום שמא יאמרו שהחביא שם, ומאותו הדין שאסור להכנס בפרגוד חפות (כמ”ש במשנה שקלים) ובתפילין, ועוד נפק”מ דגם דבר שאינו מוגדר כנעל לדיני כניסה לעזרה מ”מ יהיה אסור משום שמא יאמרו.

אולם צ”ע דביבמות קב ע”ב מייתי הך משנה שאין התורם נכנס לא במנעל ולא בסנדל ולא באנפיליא לפי שאין נכנסין במנעל לעזרה, ומבואר מזה דהטעם הוא רק משום שאין נכנסין בזה לעזרה, ואין ליישב דנקט חד מתרי טעמי, דהרי מפלפל שם בגמ’ לגבי דין אנפיליא שנזכר במשנה שם אם דינו כמנעל או לא, דבמשנה שם משמע שהוא מנעל, ולכאורה מה הראיה הא שם לא תלי בדין מנעל אלא מצד שיש שם מקום להכניס כסף, וא”כ אין הנידון דומה לראיה, ובדוחק יש לומר דעיקר קושיית הגמ’ שם מהטעם שאין נכנסין וכו’ לעזרה ומשמע שטעם זה קאי על הכל ממש, אבל באמת שייך שיהיה עוד טעם בזה, אבל הקושי’ מטעם זה שמשמע שכולל בו גם אנפיליא, וצריך לומר שכך היה בגירסת המשנה לפני הגמ’ או שהביאו מברייתא שהוסיפה קצת על המשנה עם דברי המשנה כדרך הגמ’ בכ”מ, ומ”מ הרמב”ם הוציא הטעם מנוסחת המשנה שלפנינו דקאמר והייתם נקיים וגם משאר העניינים הנזכרים במשנה שהם ודאי מטעם שמא יאמרו שהחביא, ועוד דקאמר אין התורם נכנס במנעל משמע הא שאר כל אדם שרי, וזה מיושב רק לטעם שכ’ הרמב”ם וכמו שנתבארו הנפק”מ בזה, ומ”מ הוא דוחק בלשון הגמ’ דנימא דכל המו”מ שם הוא רק מצד הטעם של הדין ואילו זה היה פשיטא לגמ’ דיש טעם אחר לאסור אנפיליא וגם למה לא הזכירה הגמ’ תירוץ דטעמא דשאין נכנסין וכו’ ארישא קאי ומיהו מצד זה יש לומר דלא מסתבר שהיה למשנה לומר טעם שאינו שייך בכל הדברים אם היה שייך לומר טעם השייך בכל הדברים, ועוד יתכן דהרמב”ם סבר שהוא מחלוקת בנוסחת המשנה בין הבבלי לירושלמי ופסק כהירושלמי וכמ”ש הגר”א דדרך הרמב”ם לפסוק כהירושלמי ויש להוסיף דבפרט במסכתות שאין עליהם תלמוד בבלי אפשר דסבר הרמב”ם שבהם יש לפסוק כהירושלמי ועכ”פ כשהיה לו ראיה ממשמעות המשנה כנ”ל מכמה טעמים.

וראיתי בספר המפתח שם שציינו כמה אחרונים שדנו בטעם דין הרמב”ם ולא עיינתי כעת.

יש לציין דכל הפסולים לתרום שקלים (עי”ש ברמב”ם וראב”ד) אינו שייך לדין נתינת מחצית השקל דזה שייך לכל אחד ליתן בשופרות במדינה ואפי’ במקדש כיון שהיו עשויין באופן שלא היה שייך להוציא מהם ממון ואין בזה חשש מראית העין, אלא כאן הנידון רק לענין להכנס ללשכה ולתרום תרומת הלשכה לקרבנות מהשקלים שהביאו העולם.