הנה מאחר שמיני מזונות וקוגל אטריות הם דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם א”כ הדין הוא דלכתחילה לכו”ע לא יעקור ממקומו (הקדמת המשנ”ב סי’ קעח ובעוד מקומות בסי’ הנ”ל וכן מבואר ברמ”א בסוף דבריו ועי”ש בבה”ל), ובדיעבד אם עקר להמחבר יכול רק לצאת ולחזור ולאכול במקומו רק אם הניח מקצת חברים האוכלים עמו בקידוש, ואז יכול להמשיך לאכול גם משאר מינים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם כגון שתיה ודגים (משנ”ב שם סקי”ח), ואילו להרמ”א (סי’ קעח ס”ב) בדברים הטעונים ברכה במקומם א”צ לברך גם אם לא השאיר מקצת חברים, ולכן בדיעבד שעקר ממקומו אם יחזור למקומו והשאיר מקצת חברים שוה בזה לדעת המחבר שיכול להמשיך לאכול הכל, אבל אם ממשיך למקום אחר או אפי’ חזר למקומו הראשון ולא השאיר מקצת חברים בזה יש חילוק בין המאכלים דבדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם ממשיך לאכול כמו שאכל קודם בלא ברכה נוספת ובדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם כגון שתיה מברך רק לפני מה שבא לאכול עוד.
ולפ”ד המחבר בכל אופן שלא נשארו מקצת חברים או שהולך למקום אחר (דאם הלך עם החברים למקום אחר אינו מועיל בזה שיש עמו מקצת חברים כמ”ש המשנ”ב בשם הפוסקים) צריך ברכה לפני ואחרי, אולם כתב הבא”ח דבזה (היינו גם בני ספרד הנוהגים כהמחבר) יש לנהוג כהרמ”א משום דספק ברכות להקל, ולענין לכתחילה גם להרמ”א אין לצאת בלא ברכה כמ”ש הרמ”א בסי’ קעח ס”ב.
ויש לציין דבבה”ל ר”ס קעח הובאה דעה דמחדר לחדר לא הוי הפסק, ונפק”מ דאין למחות במקילין בזה, אולם לכתחילה מחדר לחדר בעי כונה, וגם שיש מפוסקי זמנינו שהקילו יותר מחדר לחדר מטעם רגילות, מ”מ היכן שאין רגילות בזה לעבור באמצע אכילה מחדר לחדר אחר הדר דינא, ובקידוש בבהכנ”ס באופן המצוי אין רגילות לעבור מחדר לחדר באמצע הסעודה.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.