יצא דהרי הי’ דין שניהם בעל הניסים ולא נזכר דין זה אלא לגבי הבדלה בסי’ קח ס”י, שדין ההבדלה רק בתפילת ערבית ולא במנחה שלפניה ולכך בתפילה של תשלומין אינו יכול להבדיל אם הבדיל בה לחוד משא”כ בניד”ד אפי’ במנחה גופא היה צריך לומר על הניסים.
והמג”א שם סקי”ג כתב לחלק בין הבדלה לבין הזכרת שבת ור”ח דבהבדלה אמירתה רק בתפילה אחת משא”כ הזכרת שבת ור”ח, והובאו דבריו במשנ”ב סקכ”ח, ובא ליישב בזה קושיית העו”ת (הובא במחה”ש שם) מה טעם כשמשלים מנחה של ער”ש מזכיר של שבת בשתיהם.
וה”ה בענייננו מטעם זה גם אם שכח ולא התפלל מנחה בערב חנוכה מזכיר על הניסים בב’ התפילות של ערבית שמתפלל משום שעל הניסים הוא בכל התפילות.
אמנם יש כאן נידון נוסף מה הדין בדיעבד כשאמר של שבת בשניה ולא אמר בראשונה וכיו”ב לענין חנוכה כששכח ולא התפלל מנחה בערב חנוכה והתפלל ערבית שתים ואמר על הניסים רק בשניה ולא בראשונה, אם בכה”ג נאמר ג”כ סברתו של המג”א דלפו”ר היה מקום לטעון דרק בהבדלה הוא דין מיוחד כיון שאין אומר הבדלה אלא בתפילה אחת הלכך היה אומר בראשונה ומדלא אמר בראשונה אלא בשניה ש”מ שהשניה היא לערבית והראשונה לתשלומין משא”כ כאן הרי בלאו הכי צריך לומר בכל התפילות וא”כ שכח בעלמא.
אולם למעשה חילוק זה אינו נכון דאמנם חילוקו של המג”א נאמר לענין לכתחילה מה דבהבדלה לכתחילה אינו מבדיל בשניה ובהזכרת שבת ור”ח וחנוכה לכתחילה מזכיר בשניהם אבל לענין בדיעבד לא שייך לומר חילוק זה דממ”נ אם אמרי’ ששכח נאמר גם באופן שהבדיל בשניה ולא בראשונה ששכח ולכך מבדיל בשניה [דעצם מה שמבדיל בשניה לא היה לעיכובא אם היה מבדיל בשתיהן] ואם לא אמרי’ ששכח א”כ גם באופן של שבת ור”ח וחנוכה ממה שאמר רק בשניה ולא בראשונה נימא דמחשיב את השניה לתפילה בזמנה ואת הראשונה לתשלומי ערב שבת ור”ח וחנוכה ולכך בראשונה לא הזכיר את האזכרה של הלילה.
וכן מבואר ברמ”א לעיל שם סעי ט’ דאם בליל ר”ח התפלל ערבית שתים להשלים מנחה והזכיר של ר”ח בשניה ולא בראשונה לא עלתה לו תפילה לתשלומין, וכן מבואר בפוסקים לענין עוד כמה אופנים שאם אמר הנוסח של תפילה האחרונה בנוסח של יומו והתפילה הראשונה בנוסח של תשלומין לא יצא.
ובמשנ”ב שם סקכ”ו כתב דאם השלים מנחה לערבית מר”ח לחבירו ואמר יעלה ויבוא רק בשניה עלתה לו תפילת תשלומין, ולפ”ז כ”ש בניד”ד דמיום חנוכה לחברו אם הזכיר של חנוכה בשניה עלתה לו תפילת תשלומין שהכל הוא יומא אריכתא.
היוצא בזה לניד”ד דעל הניסים הוא כמו הזכרת ר”ח דאם שכח על הניסים בראשונה והזכיר בשניה אם הוא משלים מנחה מיום של חנוכה לחברו יצא בשניהם אבל אם משלים מנחה מערב חנוכה לחנוכה לא עלתה לו תפילת תשלומין ומ”מ לכתחילה יזכיר בשתיהן רק שאם שכח בראשונה אפשר שישמיט לכתחילה גם בשניה [וזה תלוי בפלוגתת האחרונים לגבי מוצ”ש אם השמיט בראשונה ולא בשניה ונתכוון שראשונה תהיה לחובת היום ונתכוון ששניה תהיה לתשלומין האם יצא בכה”ג ולהסוברים דלא מהני מחשבתו א”כ בכה”ג שהשמיט בראשונה לכתחילה אין לו להזכיר בשניה אבל להסוברים דמהני מחשבתו אפשר דלכתחילה מהני מחשבתו ויכול להזכיר ולהתכוון שיהיה לתשלומין והמשנ”ב סקכ”ט נקט לעיקר דמהני מחשבתו ומ”מ אפשר דעדיף שלא לומר כדי לצאת גם אינך דעות, אולם הט”ז סק”י דס”ל במוצ”ש דלא מהני כוונתו מ”מ בר”ח סובר דמהני כוונתו כמבואר בשעה”צ על המשנ”ב סקכ”ז ועל המשנ”ב סקכ”ט, א”כ בניד”ד לכאו’ סגי בכוונתו וא”צ לחשוש וצל”ע].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 110
מק"ט התשובה הוא: 146002 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146002
