יעוי’ בתשובה אחרת [ד”ה סוכריה שמיוצרת בצורת משרוקית שניתן לשמש בה כמשרוקית האם הוא מוקצה בשבת] דיש משמעות במשנ”ב ריש סי’ שי סק”ב בשם הב”י והגר”א דלא שייך באוכלין אפי’ מוקצה מחמת חסרון כיס ומוקצה מחמת גופו (בדבר שאינו ראוי לכלי) עי”ש, ועי’ בתשובה הנ”ל מה שהרחבתי בדין זה.
אולם כתב הפמ”ג או”ח סי’ תמד א”א סק”א דמצה בשבת ערב פסח היא מוקצה (ועי’ דעת תורה שם מה שכתב ע”ז).
ויש ליישב דשם לא חשיב אוכל דזה עיקר טענת הפמ”ג שהיא אסורה באכילה ומקפידים שלא להאכילה לעופות או לנכרי, וממילא הו”ל מוקצה, אבל אם היה ראוי לאכילה למאן דהו לא היה מוקצה, ואז גם מוקצה מחמת חסרון כיס לא היה שייך להטיל על זה.
ובשו”ת תורה לשמה סי’ קנג דן במרקחת הראויה למאכל אך מקצה אותה לרפואה מחמת יקרתה ואינו נותן ממנה לאכילה לקטנים, דיש לומר בה שהיא מוקצה מחמת חסרון כיס ביוה”כ, וגם בזה יש לומר דהוא דוקא משום שמקצה אותה מכל אופן אכילה ומשמש בה מעשה עץ של שאר מיני רפואות.
אבל גם התורה לשמה לא החמיר בשבת לומר שאז הוא מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דסו”ס ראוי לאכילה ורק ביוה”כ דלא חזי לא לגדולים ולא לקטנים מוצא מכלל מאכל ועי”ש הראיה שהביא לזה להוכיח מרשב”א שבת קכו ע”ב דמידי דעביד דחזי לאדם ואקצי דעתיה מדבר אחר חשיב כמוקצה מאותו דבר ואם לא חזי בפועל לאדם הוה מוקצה ואינו היתר טלטול כשאר מאכל עי”ש.
מק"ט התשובה הוא: 125356 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125356