כבר נתבאר בתשובה אחרת שאין די לסמוך על הנידונים הללו להתיר טומאת כהנים דאורייתא, אולם לגוף שאלתך האם הנידונים שייכים גם לגבי נזיר, רוב הנידונים שייכים גם לגבי נזיר, דהנה לגבי הנידון על קבר שלפני הדיבור דהיינו שלפני מתן תורה הוא התרבה גם לענין נזיר, כמבואר בנזיר נד ע”א ובתוס’ שם, אלא דתלוי שם בכמה תירוצי ופירושי התוס’ מה גדר קבר שלפני הדיבור לרבנן ולר”ש, אבל לכל התירוצים שם שנתבאר מה סוברים לענין קבר שלפני הדיבור לר”ש אינו יותר טהור מקברי גוים שמטמאין במגע ובמשא, וכן טומאה רצוצה אסורה בנזיר כמו בכהן, ועי’ בתשובה ההיא מה שציינתי לענין טומאה רצוצה בקברים שלפני הדיבור.
וגם לענין פותח טפח ופתחים וכל גדרי טומאה בנזיר הוא אסור כמו בכהן, רק דלענין קרבן יש חילוקים מתי הנזיר מגלח ומתי לא, וזה תלוי ברוב הפעמים בכמות העצמות שנשארו, וזה דבר שבד”כ אי אפשר לבררו בקלות.
אלא דיש נידון אחד ששייך רק לגבי כהונה, והוא מה שהזכירו דברי התוס’ בכתובות קג ע”ב לגבי משמת רבי בטלה כהונה, אע”פ שא”א לסמוך ע”ז לענין טומאת כהנים בקברי צדיקים אבל מ”מ היה מקום לומר דהנידון הוא מצד טומאת צדיקים שהוא כעין קרוב אבל נידון זה מעיקרו שייך רק בכהונה ולא בנזירות.
אבל לפי הטעם המובא בירושלמי רפ”ז דנזיר שהנשיא הוא כמת מצוה, נידון זה שווה בכהן ובנזיר כמ”ש בסי’ שעד ס”א וכדתנן במשנה בנזיר ר”פ שני נזירין ונזיר מח ע”ב.
ועי’ בשו”ע סי’ שעד סי”א דלפי המבואר שם בנו”כ אפשר שהוא מחלוקת הב”ח והגר”א וחי’ בית הלל אם נוהג זה גם האידנא או לא, דלהב”ח אינו נוהג האידנא ולפוסקים אחרים משמע דנוהג גם האידנא בגדול שבכל הדור כולו וכעי”ז משמע ברמב”ן בתורת האדם, יעוי’ בשו”ת מנחת אלעזר ח”ג סי’ סד מש”כ בזה, וציין ע”פ הב”י שם דהשו”ע ודאי מפרש שהוא מצד מת מצוה ולא מצד שצדיקים אין מטמאין דדין זה שצדיקים אינן מטמאין אמנם נזכר בילקוט [משלי יד] אבל לא נפסק להלכה כדמוכח בב”ח נח ע”א עי”ש.
ובגוף מה שהביא המנחת אלעזר ראי’ מדברי השו”ע וקצת לשונות הפוסקים שהזכירו היתר דנשיא האידנא יש לדחות קצת הראי’ דאף שנשיא אין נוהג היום מ”מ שייך למנות נשיא, משא”כ הב”ח מיירי מצד מה שבפועל לא נהגו למנות נשיא דלפ”ז לא שייך דין זה, וגם שאר דיני אבלות שנוהגים בנשיא אין נוהגים בחכם כמו בנשיא כמבואר בגמ’ מו”ק ושו”ע, וזה ראי’ ששייך שהשו”ע יתכוון לנשיא ממש אע”פ שאינו נוהג האידנא.
ומ”מ אפשר דאף אם נוהג האידנא הוא דוקא במי שהוא ת”ח ואע”פ שהביא הש”ך בשם המהרי”ל דהיום אין ת”ח מ”מ כ’ החכ”א דיש יוצאים מן הכלל, משא”כ נשיא נקט הב”ח שאינו נוהג השתא כלל, ועי’ כס”מ פ”ג מהל’ אבל ה”י שציין לדין נשיא דירושלמי לדברי הגמ’ פסחים ע ע”ב, ומשמע שם שהוא דין בנשיא ולא בגדול הדור.
ובגוף הנידון אם טומאה לנשיא מדין מת מצוה או מדין קרוב, יעוי’ בר”ן שכ’ כדברי הירושלמי שהוא מדין מת מצוה, והרמב”ן בתורת האדם נקט ג”כ שהוא מדין מת מצוה אלא שהוסיף שהוא ג”כ דין קרוב, שהנשיא כל ישראל קרובין לו, ואפשר דלישנא בעלמא נקט כמ”ש מת מצוה הכל קרוביו, אע”פ שיש בו מה שאין בקרוב שנזיר וכה”ג נטמאין לו כדתנן במשנה הנ”ל, או דר”ל דקרוב לענין חומרא לענין מנהגי אבלות כמבואר במו”ק ובוש”ע יו”ד הל’ אבלות ולא לענין קולא.
אבל לענין קבר ממש לא שייך הנידון על טומאת קרובים אפי’ בכהן וה”ה בטומאת מת מצוה בין בכהן ובין בנזיר, דהרי דינים אלו נוהגים רק בשעת קבורה, אלא אם כן נימא דקולתו של ר’ חיים כהן בתוס’ שם הוא מצד הך ילקוט דצדיקים אינן מטמאין, יעוי’ בערל”נ יבמות סא ע”ב ובפנים יפות עה”ת, אבל כבר הוכיחו מהרבה מקומות בש”ס דאין דין זה נוהג להלכה, ובלאו הכי בלשון ר”ח כהן בתוס’ דכתובות שם מבואר שההיתר זה היה אילו היה בשעת אשכבתיה דר”ת בלבד ועכשיו כבר לא.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 35
מק"ט התשובה הוא: 120249 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120249
