באמירת אלהי נצור שהיא אמירה קבועה והוא הדין אם רגיל בקביעות לומר תחנונים, לכתחילה ראוי לקצר כדי לענות קדיש וקדושה, ובדיעבד מותר לענות קדיש וקדושה ולא כל אמן אלא כדיני ההפסקות שבק”ש, אבל מי שאינו רגיל לומר תחנונים אחר שמונ”ע אלא לפרקים, מותר להפסיק בו לכל אמן ובלבד שאמר יהיו לרצון קודם לכן.
מקורות:
משנ”ב סי’ קכב סק”א ובה”ל שם, ולענין מי שאומר יהיו לרצון רק פעם אחת אחר אלהי נצור עי’ בשו”ע ורמ”א ומשנ”ב שם.ויש לציין דבמשנ”ב לא נזכר להדיא מה הדין במי שרגיל לומר יהיו לרצון אבל לפרקים לפעמים מוסיף עוד תחנונים, האם דינו כתחנונים קבועים או לא.
אבל נראה שאין דין תוספות תחנונים אלו כתחנונים קבועים, חדא דהרי הבה”ל שם קאי על דברי המשנ”ב ובמשנ”ב כ’ דבמדינותינו אלהי נצור חשיב קבוע, וע”ז הוסיף בבה”ל דסתם אמן אסור לענות בתחנונים שאין קבועין אם לא אמר יהיו לרצון קודם לכן, ומבואר שאם אמר יהיו לרצון מותר להפסיק בתחנונים שאינו רגיל בהן, ומסתימת הדברים משמע דגם במדינותינו שקבועים באלהי נצור כך הדין, וכן מוכח בהמשך דבריו דמיירי במדינותינו עי”ש, ועוד דהרי הסברא בתחנונים קבועים הוא משום שעשאן עליו קבע לכך דמיין לשמונ”ע כמ”ש בסק”א, הלכך כמו שאין תחנונים שאינו רגיל בהם מצטרפין לשמונ”ע כ”ש שלא יצטרפו לאלהי נצור, ועוד יעוי’ בסוף הבה”ל הנ”ל שנקט דהפסוק יהיו לרצון לא גריעא משאר תחנונים שרגיל בהן, וא”כ כמו שכל אחד הרגיל ביהי רצון בודאי שתחנונים שאינו רגיל בהן לא מצטרפי ליהי רצון, ה”ה בניד”ד.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 31
מק"ט התשובה הוא: 119530 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119530
