{בע"ה אור ליום ב' לסדר ויחי תשע"ו}
היאך ישן יעקב ע"ג קרקע
א) מה שהקשה היאך ישן יעקב ע"ג קרקע, הרי אמרו בברכות ס"ב ב' כל משכב שכב חוץ מן הקרקע, ומאידך קשה מדתניא בפ"ו דאבות תניא ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל, וצ"ע.
תשובה לא הבנתי ההכרח שישן יעקב ע"ג קרקע, דשמא פירס סדין וישן, והאבנים היו להגביה ראשו [ואבן אינו כקרקע], או לחצוץ מפני חיות רעות, [ופלוגתא היא בין הגמ' בחולין צ"א להב"ר כאן, אע"ג שרש"י הזכיר תרוייהו בהדי הדדי], אבל מנ"ל שישן ע"ג קרקע, ובלא"ה אין דברי הגמ' איסור מצד הדין, וגבי יעקב היה אקראי בעלמא, ומסתמא לא היה לו אז כלום, כפשטות דברי רז"ל גבי מעשה דאליפז, ומה שהביא ממתני' דאבות היינו באופן שצריך לזה כדי שיוכל לעסוק בתורה, כמ"ש שם רש"י דאין הכונה שחייב לעשות כן, אלא שאם א"א לו לעסוק בתורה אלא אם יחיה חיי צער הללו, אפ"ה עדיפא ליה עסוק בתורה, ופשיטא כיון דאינו איסור בעצם, דאם א"א לו לישן במיטה אא"כ יבטל תלמודו, דלא יבטל לימודו לצורך זה.
ובלא"ה קרקע מצינן למימר כעין קרקע, היינו ע"ג סדין, וכדאמרי' במו"ק כ"א א' וישכב ארצה כעין ארצה שכפה מיטתו וישן עליה.
למה הוצרך יעקב להבטחת ופרצת
ב) מה שהקשה עמ"ש רש"י שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו רמז שתהא נוחה ליכבש לבניו, [ובנ"א נוסף כד"א של אדם הקונות לו], א"כ אמאי בירכו עוד ופרצת ימה וקדמה וגו', הרי כבר לא היה צריך לזה.
תשובה הנה עיקר הקו' לא הבנתי, דהרי כל הקיפול הלזה היה רק סימן בעלמא, וא"א לקנות קרקע שאינו שלו, וגם היה רק בחלום, ופשיטא שהעיקר הוא מה שמתברך להדיא מאת ה', אכן מ"מ י"ל ע"ד קו' זו, דב' הבטחות נאמרו כאן, ומ"ש שתהא נוחה ליכבש לבניו, היינו בעוה"ז שהוצרכו ליכבש, היינו שיעור שקדשו עולי מצרים ועולי בבל, אבל מ"ש ופרצת וגו' שזוהי נחלה בלי מצרים כמ"ש בשבת קי"ט, היינו לעתיד לבוא, דהנה עיקר גבולות א"י היה הרבה מאוד יותר ממה שכבשו עולי מצרים ועולי בבל, כמ"ש ושתי את גבולך וגו', וכמ"ש רז"ל בספרי ובמכילתא דרשב"י פ' בא דלעתיד לבוא ירשו גם את ארץ ג' עממין קיני קניזי וקדמוני, וזהו נחלה בלי מצרים שנאמר לו בפעם הב' ופרצת.
וע"ע רש"י בפ' ויחי בפסוק ברכות אביך גברו על ברכות הורי.
ג) מה שהקשה כת"ר מ"ט לא חשש עשו מצערו של אביו כששלח את בנו להרוג את יעקב, דהרי לעיל (כ"ט י"א) כתיב יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב ופרש"י שלא אצער את אבא.
תשובה מה שלא שייך לתרץ בזה דעיקר חששו היה שאביו יכעס עליו שהוא הרגו, ולכך שלח את בנו, חדא דלישנא דרש"י שם לא משמע אלא דבאמת היה אכפת ליה מצערו של אביו, ועוד דבתנחומא נזכר שהוא עצמו רדף אחר יעקב להרגו במערה, אלא נראה דיצחק היה סומא ועשו לא חשש שישים יצחק לבו למיתתו של יעקב אלא בעוד שיעקב בן בית, וביום א' יעלם, משא"כ אם אינו בבית יש לתלות שלא ישים יצחק לבו לכך ולא ידע מזה לעולם.
ד) בהא דכתיב (ל"א כ"ו כ"ז) ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנוב את לבבי וגו', למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי, ופרש"י גנבת את דעתי, והקשה כת"ר מ"ט לא פי' כן ברישא, לא הבנתי הקו' דהא ברישא מפרש קרא שהיה זה גניבת לב, היינו גניבת דעת.
ה) ומה שהק' ממ"ש הריטב"א חולין צ"ד א' דלא אשכחן בתורה ל' גניבה סתם שתהא הכונה גניבת דעת, אלא רק כשנזכר גניבת לב, וק' מדברי רש"י כאן.
תשובה איני יודע אם יש הכרח דהריטב"א מפרש כפרש"י, ואדרבה לפירושו ניחא טפי מה שכפל ב' גניבות, דהראשון היה גניבת לב והשני היה גניבה ממש, היינו גניבת התרפים או הבנות או הרכוש [כמ"ש ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, היינו שראו זאת כגניבה].
ועוי"ל דכאן הרישא דקאמר ותגנוב את לבבי מפרש לסיפא, ולא קאמר הריטב"א דלא אשכחן אלא היכא דכתיב סתמא לגמרי.
ו) בחולין צ"א ב' אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, מיד בא השמש, וצ"ב באברהם כשהלך להר המוריה ויצחק שהלך שם לשוח בשדה, מ"ט בדידהו לא נאמר כן.
תשובה עיקר הקפידא כאן נראה משום שרק נפגש בזה בדרכו, ולכך הוחלט מן השמים לעכבו עוד, משא"כ אברהם ויצחק שהלכו בדעת לשם, וקבעו את המקום יותר לא הוצרכו לעיכוב שיתעכבו שם.
והנה מה שנזכר על יעקב בשלב זה הוא שידע שהוא מקום שנתפללו שם אבותיו, אבל עדיין לא ידע ש'אכן יש ה' במקום הזה', וכדמסיים 'ואנכי לא ידעתי', ולכך משמים רצו לעכבו.
ז) כתיב (כ"ח ט"ז) אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ופרש"י, שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה, והקשה הגר"ז ברלין [ר"מ דגאון יעקב] דהרי כך היה רצון ה' שיישן שם כנ"ל בתשובה לפנ"ז.
תשובה מ"מ לא היה לו לזלזל בכבוד המקום, וגם הוא לא ידע מכך, ומה ששקעה לו השמש תחילה זה כבר היה אתמול ולא ידע עדיין.
ח) מה שהקשה הגר"א כץ נ"י מ"ט נזכר גבי ראובן ראיה כי ראה ה' בעניי, וגבי שמעון שמיעה כי שמע ה' כי שנואה אנכי.
תשובה לא הבנתי הקו' דבאשה אחת קיימינן, שקראה את בניה גם על שם ראייה וגם ע"ש שמיעה, ומה שהקדימה ראיה לשמיעה אפשר שעיקר מידת ה' בראיה יותר מבשמיעה, כמ"ש עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, וכתיב ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי וגו', חזינן דעיקר הנהגת הקב"ה ע"י מידת ראייה יותר מבשמיעה.
ואם כוונת כת"ר להקשות מ"ט גבי עוני נזכר ראיה וגבי שנאה נזכר שמיעה, כנראה ששנאה הוא דבר המתפרסם מפה אל פה, משא"כ עוני, ומאידך עוני הוא דבר שבחזותו אין נסתר כ"כ, משא"כ שנאה הוא דבר הנסתר פעמים רבות, ולכך מנהגו של עולם מצוי שהכרת השנאה תהא ע"י שמיעה והכרת העוני תהא ע"י ראיה.
ט) מה שהקשה הגר"א שפירא [ר"מ דבאר יעקב] מ"ט פעמים מתרגם אונקלוס שפחה 'לחינתא', ופעמים מתרגם 'אמתא', והביא בזה כמה דוגמאות, נ"ל הכלל בזה הוא דכל היכא שנזכר מצד מה שהיא שפחה, כגון שהיא שפחה של פלוני, אז נזכר ל' אמתא, וכמו בלהה שפחתו (כ"ט כ"ט), וכמו אמתי בלהה (ל' ג'), וכמו שפחת זלפה (שם פס' ט' י' י"ב), או גבי שפחה גמורה כמו הגר (בכל פרק ט"ז), משא"כ היכא שאין הכונה למה שהיו בלהה וזילפה שפחות, אלא רק מצד הם בעצמם שזהו שם הכינוי שלהן, בכל כה"ג נקט לישנא מעליא 'לחינתא' דהיינו פילגש, כיון שהיו פילגשים אחר הנישואין, דכאן לא נצרך לאשמעינן מידי על מה שמעיקרן היו שפחות.
י) בסוף מו"ק כ"ח א' אמרינן בני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, וקשה לפ"ז מ"ט אמרה רחל על לאה אלולא שצדקה ממני לא זכתה לבנים.
תשובה אפשר דהוה קים לה שמזלותיהן שוין, וא"כ ע"כ שזהו מצד מעשיה הטובים, שבישראל יכולין לעקור המזל.
ואפשר עוד דמזלא היינו מזל הבעל, וכמו באמת גבי עובדי דמייתי במו"ק שם ובשבת קנ"ו א', וא"כ כאן הרי היו נשואות לאדם אחד.
יא) מה שהקשה עוד מהו ההדגש במ"ש (בראשית ל' א') כי לא ילדה 'ליעקב', דסגי במ"ש כי לא ילדה.
תשובה נראה דטובא הוה אכפת לה, דאם היתה יולדת בן גרידא לא היה מועיל לה, דהאמהות היו מחזרות להרבות שבטים, ורק מיעקב היו יכולות לזה.
וגם יעויין באג"ק של הסטייפלר, דעיקר תקות האשה בעולמה הוא שיהא לה בעל האוהב אותה, ובל"ז הרי הן ממש כאלמנות חיות, ובודאי האמהות לא גרע טבען מטבע שאר הנשים בזה, וכמ"ש הפעם ילוה אישי אלי, הפעם יזבלני אישי, כי שכור שכרתיך, וגם כאן רצתה דוקא מיעקב כנ"ל.
יג) מה שהק' עמ"ש רש"י (כ"ט ל"ד) הפעם ילוה אישי אלי שהאמהות נביאות היו, מ"ט לא פירש כן כבר לעיל גבי ראו מה בין בני לבין בן חמי.
תשובה אין דרך רש"י להוסיף הקדמות והערות ע"ד המקרא, אלא רק לפרש דבור דבור על אפניו, כמ"ש הוא בפ' בראשית, ולכך לא היה מה להוסיף בפי' המקרא אם היה מוסיף זה שם, דאדרבה בפסוק שם נזכר טעם אחר, ורק כאן מבאר עי"ז יותר את הכתוב, ופשוט.
מק"ט התשובה הוא: 117528 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117528
[jetpack-related-posts] התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.