קילוף תפוח במקלף

בס”ד
אחדשה”ט!
מצו”ב מאמר חדש מהגאון בעל אמרי יצחק שליט”א:
..
מצורף בזה תשובה קצרה שחזרתי בי ממה שכתבתי באמרי יצחק, והוא הערה שלא ראיתי מי שעמד בזה ויש בזה נפקותא גדולה להלכה
..
מעניין טובא ושכמ”ה, לתועלת.
בס”ד

יצחק מאיר ווייס
דומ”צ בית הוראה ביתר
בעמח”ס אמרי יצחק שבת ומועדים
רחוב נועם אלימלך 23 ביתר עילית

קילוף תפוח במקלף
נשאלתי אם שרי לקלף תפוח בשבת במקלף, דמצד בורר אין לאסור כלל, דדרך העולם לאכול תפוח בקליפתה ולא חשיב כפסולת כלל, ודינו כמין אחד דקיי”ל (סי’ שי”ט ס”ג) דאין בזה משום בורר כלל, אלא שיש לאסור מצד עובדא דחול, כדאיתא (בסי’ שכ”א ס”י), אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות, אף דאין בזה משום טוחן, ומה”ט שרי לחתוך בשר בסכין, מ”מ בכלי המיוחד לכך אסור משום עובדא דחול, כמ”ש בפוסקים ובמשנ”ב שם (ס”ק ל”ו) עיי”ש.
א. הנה באמרי יצחק (שכ”א סי’ ל”ב אות ז’) הארכנו בזה, ונביא כאן כל דברינו שם, עוד נראה דבסכין המיוחד כגון מקלף דשכיח האידנא, מלבד שיש בזה חיוב חטאת דבורר כנ”ל, יש בזה נמי איסור דרבנן דעובדא דחול, וכדאיתא לעיל ס”י דאסור לגרור הגבינה במורג חריץ, אף דבגבינה ליכא טחינה דלא הוי גדו”ק, מ”מ אסור דבכלי המיוחד הרי”ז דרך חול, כדאיתא שם במג”א הובא במשנ”ב ס”ק ל”ו עיי”ש, וביותר מפורש כן במשנ”ב (ס”ק מ”ה), שכתב דלחתוך בסכין המיוחד אף לאלתר אסור, משום עובדא דחול כהאי דס”י עיי”ש, וא”כ נראה דה”ה גבי קילוף אין לקלוף בסכין המיוחד לכך.
ונפ”מ דאף במקום דליכא משום בורר, כגון בקליפות תפוח דעת הפרמ”ג, דשרי לקלוף לאח”ז משום שראוי לאכילה, מ”מ אין לקלפם במקלף משום עובדא דחול, אולם באגל”ט בורר (ס”ו) כתב להדיא, דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן, שרי לקולפם אפי’ בכלי המיוחדת לקילוף עיי”ש, ועיין באגל”ט טוחן (ס”ח) שהביא דינא הנ”ל, דאסור לטחון הגבינה במורג חרוץ משום עובדא דחול עיי”ש.
ואפשר ס”ל לאגל”ט דדוקא במורג חריץ חשיב עובדא דחול, ולא בכל סכין המיוחד, אולם במשנ”ב הנ”ל מבואר דגם בסכין המיוחד, אסור משום עובדא דחול, וגם נראה דמקלף חשיבי עובדא דחול כמו מורג חרוץ, וע”כ נראה דאין לקלוף במקלף תפוחים, וגם לא בדברים המקולפים כבר, אסור לקלף יותר במקלף משום עובדא דחול, ע”כ דברינו שם באמרי יצחק.
ב. הנה בשו”ע (סי’ שי”ט ס”י) איתא, יין או מים שהם צלולים, מותר לסננן במשמרת, ואע”פ שיש בו קסמין דקין, הואיל וראוין לשתות בלאו הכי, ולהרמב”ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים, ולהלכה נקטינן דשרי במשמרת, כמ”ש בשו”ע הרב שם (סי”ג), ומשנ”ב (ס”ק מ”א) עיי”ש, והרי אין לך כלי המיוחד לכך יותר ממשמרת, ומבואר דהיכי דליכא משום בורר, אין איסור לעשותו אף בכלי המיוחד לך, ואין בזה משום עובדא דחול.
אלא דקשה ע”ז ממה דאסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ, דמזה מבואר דיש בזה משום עובדא דחול כמ”ש לעיל, וע”כ צריך לחלק דשאני התם, שבפועל עושה טחינה גמורה כמו כל טוחן, שמחתך לחתיכות דקות וקטנות, אלא שאין בזה משום טוחן, דאין איסור טוחן אלא בגידולי קרקע ולא בגבינה ובשר, כה”ג אמרינן דכל שעושה כן בכלי המיוחד לכך, אף שאין בזה משום טוחן, מ”מ יש בזה משום עובדא דחול, דעושה פעולת טחינה בכלי מיוחד שהוא עובדא דחול.
ג. וכן מש”כ במשנ”ב הנ”ל, דאסור לחתוך לאלתר בסכין המיוחד לכך, דגם התם בפועל הוא עושה פעולת טוחן שמחתך לחתיכות דקות, אלא דאין בזה משום בורר, משום דלאלתר שרי לטחון דדרך אכילה הוא, כה”ג אם עושה כן בכלי המיוחד, יש בזה משום עובדא דחול, שכל טחינה בכלי המיוחד אף דאין בזה משום איסור טוחן, יש בזה עובדא דחול.
משא”כ במים ויין צלולים דשרי לסננם מקסמין דקים שיש בהם, הטעם דאין בזה משום בורר, משום שרוב העולם שותים אותם אף שיש בהם קסמים אלו, וחשיב כמין אחד דשרי לברור ביניהם, כה”ג לא חשיב כפעולת בורר, דרק בבורר שני מינים חשיב כבורר, וכל דלא חשיב כלל כפעולת בורר, שרי לעשותו אף בכלי המיוחד לכך, דשרי לחתוך פרי לשנים בכלי המיוחד לכך, דלא חשיב לא כטוחן ולא כבורר, ה”נ בורר במין אחד לא חשיב כלל כבורר, ולא דמי לטוחן גבינה או לאלתר, דמצד פעולתו הוא טוחן גמור, אלא דאין בזה איסור טוחן, כה”ג אמרינן דבכלי המיוחד לכך, אין לעשות פעולת טוחן מצד עובדא דחול ודו”ק בזה.
ד. וברור דמש”כ באגל”ט הנ”ל, דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן, שרי לקולפם אפי’ בכלי המיוחדת לקילוף, מקורו טהור מדינא דקסמין דקין הנ”ל, דשרי לסננן אף במשמרת, משום דרוב העולם שותין אותו בלי סינון, והוא ממש דינא דהאגל”ט, דכה”ג שרי אף בכלי המיוחד לקילוף, וע”כ צריך לחלק בין טחינת גבינה דאסור מצד עובדא דחול, דבפועל עושה פעולת טחינה כמ”ש לעיל.
מסקנא לדינא דודאי שרי לקלף תפוח במקלף בשבת כדברי אגלי טל הנ”ל, כדמוכח מדינא דקמחין דקים הנ”ל, ואין ראיה נגד זה מדברי משנ”ב כמו שחילקנו למעלה, וכ”ז בשבת אך ביו”ט שרי לקלוף אף קליפה שאינה ראויה כלל, כמו תפוח אדמה ואבוקדו וקיווי, כדאיתא ברמ”א (סי’ תק”ד ס”ג), דמותר לגרור גבינה בי”ט על הכלי שהוא מורג חרוץ, אף שבשבת אסור כדאיתא (סי’ שכ”א ס”י) הנ”ל.
ה. ובאמרי יצחק (שכ”א סי’ י”ד) כתבנו דיש להוכיח ממשנה ערוכה, דליכא איסור ביו”ט משום עובדא דחול, דבמתני’ שבת (קל”ז ע”ב) תנן, דלת”ק דקיי”ל כוותיה נותנים ע”ג משמרת התלויה מעיו”ט, והיינו דשרי לסנן יין עם שמרים במשמרת ביו”ט, וכן הוא בשו”ע (סי’ תק”י ס”ד) דשרי אף לכתחילה עיי”ש.
והרי אין לך כלי המיוחד יותר ממשמרת, ואמאי לא אסרינן מצד עובדא דחול, והתם בורר גמור הוא דהשמרים אינם ראויים לשתיה, אלא דביו”ט שרי מלאכת בורר, ובבאה”ל שם ד”ה מותר ליתן נתקשה, ממה שאסרינן לברור ביו”ט בנפה וכברה, ותי’ דבנו”כ דרכן לעשותן לימים רבים, משא”כ במשמרת אף שמיוחד לסינון, מ”מ אין דרכן לעשות בזה לימים רבים עיי”ש, עכ”פ יש לנו ראיה ברורה, דביו”ט לא אסרו מצד עובדא דחול, אף במקום שהוא עושה ברירה גמורה אוכל מפסולת ודו”ק.