סנהדרין טו. לא שנא רובע זכר ולא שנא רובע נקבה כו’ וברש”י לא שנא שור שרבע”אדם זכר” ולא שנא שור שרבע “אשה נקבה” כו’ וצע”ק כוונתו בזה
סנהדרין טו. (רובע זכר / רובע נקבה)
תגובות
שלו’ רב כונתו כפשוטו ממש כמו שמביא בגמ’ שם ראיות לזה. ובקצת יתר הרחבה יש ביאה של זכר עם הבהמה ויש של נקבה עם הבהמה, ובכל חדא מינייהו איכא תרי, חדא שהשוכב הוא האדם וחדא שהשוכב הוא הבהמה, וכאן בסוגיא זו אנו עוסקים בעיקר בבהמה רובעת את האדם או את האשה. והנה הפסוק הפשוט שיש היקש בין הבהמה לאדם הוא ברובע את האשה, אבל ברובע את הזכר אין פסוק מפורש אלא נלמד רק מכח הדרשות, ואגב דאתאן לזה מפרשינן ג”כ לשאר הדברים הקשורים לזה דהיינו בהמה נרבעת, אע”פ שאינו ממש השייך לסוגיא כאן. בכבוד רב
ייש”כ גדול. וק”ק מדוע לא נקט הגמרא לשון איש ואשה
אולי משום שדיני שוכב זכר מלמדין גם לדינים אלו עיין כריתות ג ע”א
לא הבנתי
כדי להגיב צריך להתחבר לחשבון. שאלה חדשה אפשר לשלוח גם בלי חשבון.