גוי שטבל לשם גרות האם טהור הוא גם מטומאת מת

במתני' ספ"ח דפסחים צב ע"א תנן דעת בית הלל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, ודין זה תנן לה לגבי קרבן פסח, שצריך הזאה ג' וז' אחר שנתגייר, וכן נפסק ברמב"ם פ"ו ה"ז מהל' קרבן פסח.
ויש לעיין אם הוא דין מיוחד בקרבן פסח או לכל מילי, ובפרקי דר"א פכ"ט הובא דין זה בסתמא שלא לגבי קרבן פסח דוקא (וכעי"ז נזכר ענין זה בעוד ממדרשי הקדמונים שלא לגבי ק"פ דוקא, ראה שכל טוב שמות יב כ ומדה"ג בראשית יז כג), וכן משמע מסתימת הר"ש בפי"א דפרה מ"ה והרא"ש בפ"א מטהרות מ"ג דדין זה הוא כללי ולא רק בקרבן פסח, ויעוי' בלשון הרשב"א יבמות מז ע"ב.
אבל בתוס' חגיגה כא ע"א ד"ה האונן משמע דהוה פשיטא להו שאין דין כזה, וצ"ל לשיטתם שהוא דין מיוחד בקרבן פסח [ובזה יש לתרץ מה שתמה על דבריהם ביש סדר למשנה בפסחים שם], וכן פשטות דברי הגמ' בכריתות ח ע"ב שהביאו בתוס' בחגיגה שם, ולולי דמסתפינא הו"א שזו גם דעת הרמב"ם שהביא דין זה בהל' קרבן פסח.
ויש לציין דהמהרז"ו בפירושו על הפרקי דר"א שם הגיה דמקומו של מאמר זה "הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר" אינו במקומו אלא בריש הפרק גבי קרבן פסח והיינו משום דבמתני' תנן לה לגבי ק"פ ואולי הוה ס"ל ג"כ שהוא דין לגבי קרבן פסח.
ויעוי' בשפ"א בפסחים שם שהקשה אמאי תנן לה גבי פסח לדין זה ותי' משום דב"ש מודו בשאר קדשים, ואכתי, דלפי דבריו הוא דין כללי בגר או בדיני טומאה, ולמה לא תנן לה עד הכא, ומ"מ לפי מה שנתבאר לכאורה דבריו תליין בפלוגתת הראשונים אם הוא דין כללי או לא.
ועי' בהערות הגריש"א בפסחים שם שדן לענין שאר טומאות כגון אוכלין ומשקין וכו', עי"ש מש"כ בזה. ויש לציין שבלשון הר"ש והרא"ש הנ"ל משמע לפו"ר שהיא גזרה גמורה.