ברח מרכב של רוצח ולא נהרג אם צריך לברך הגומל

לגבי הגומל הביא השו"ע בס"ס ריט ס"ט פלוגתא אם מברך רק על הארבעה [שהם יורדי הים ועוברי מדברות וחולה שנתרפא וחבוש בבית האסורים] או גם מי שניצול מכותל שנפל עליו או שודדים, וסיים שטוב לברך בלא שם ומלכות.

ובמשנ"ב הביא בשם האחרונים שהמנהג לברך ושכך מסתבר.

נמצא דלפ"ז בנידון דידן לפי המנהג מברך הגומל אבל אם נוהג בדין זה כהמחבר אינו יכול לברך הגומל אלא בלא שם ומלכות [או שיבקש ממי שמברך להוציאו יד"ח].

ובחוט שני כתב דאם כמעט נדרס על ידי מכונית שנעצרה ברגע האחרון אי"ז בכלל ניסים הללו שמברכים עליו הגומל.

אולם פשוט שאין כוונת החוט שני אלא באופן שלא התכוונו לדורסו ואפשר שהוא ממנהגו של עולם שאדם שאינו נזהר עשוי להדרס וצריך להזהר ואכן בעל הרכב עלה בידו להזהר בסוש"ד (ושו"ר שכתבו מעין סברות אלו במקרה שהנהג עצר ברגע האחרון בקנה בושם ח"א סי' יב דהנהג הוא בעל בחירה ובידו לעצור, וכן בתשובות והנהגות ח"ב סי' קלו ושכ' דהוא מצוי טובא), אבל אם הנידון במחבל שניסה לדורסו לא גרע משודדים שבאו עליו שמברך לדעת המחייבים כמבואר בשו"ע שם.

וכן בחוט שני שם כתב שאם המכונית נפגעה והוא ניצל מברך הגומל [ועי' עוד דעות לגבי מקרה כזה במשנ"א על המשנ"ב שם] אבל עכ"פ כשהיה כאן סכנה ברורה וכ"ש שהיו אחרים שנפגעו מברך הגומל לפי המנהג.

לגבי מה ששאלת אם אחד הנוכחים התעלף אם מברך הגומל נראה דלא כיון שלא הי' בסכנה בפועל ועילוף גרידא לא משמע שהוא בכלל חולה ונתרפא שצריך לברך הגומל, ולגבי סוף הדברים במכתבך לא הבנתי המקרה הנשאל.