אשה שלא שומרת שבת, ליל טבילה בליל שבת

לומר לה שתעשה כן כדי שלא תעבור איסור חמור מזה.
מקורות:
בשו"ע סי' קצז ס"ה פסק דבדיעבד יצאה בטבילה ביום ז' ושעה"ד כזו של חילול שבת כדיעבד דמי וכ"פ בנהר מצרים יו"ד הל' נדה יא דף ר' בדפו"ח, דבאשה שתחלל שבת יש להורות לה שתטבול ביום, ואמנם בפוסקים דנו בטבילה בער"ש אם יש להקל משום ביטול עונה וכן משום צניעות (ראה חת"ס ח"ב יו"ד סי' קצז בשם הסד"ט שם סק"ט בשם עבודת הגרשוני סי' כ ועי' גם בחכ"א כלל קיח ס"ו), ואמנם יש מהאחרונים שהחמירו אפי' בער"ש במקום חשש חילו"ש (עי' באר שבע דף קי קיא ותשו' חוט השני סי' פב ועוד אחרונים, עי' מה שהביא דברים בתשו' דרך בת עמי הל' טבילה סי' רנג), אבל נראה דכל הנידון בזה כשיש חשש קל של רשלנות בחילול שבת אבל בידיעה ברורה של חילו"ש אין דבר העומד בפני חילו"ש עכ"פ בענינינו דבשעה"ד יצתה יד"ח וכמ"ש בנהר מצרים וביורו משפטיך ח"א יו"ד סי' כט ציין בזה בעניננו לדברי השב יעקב ח"ג סי' קי דשעה"ד עדיפא מדיעבד, ואמנם יש לדון בזה דמה דאמרי' בעלמא שעה"ד כדיעבד אפשר דעיקר הנידון כשההכשר אינו איסור אבל כאן שההכשר הוא איסור דרבנן (דהיינו לטבול ביום ז' הוא איסור דרבנן) ורק התוצאה חשיב דיעבד אפשר דבזה לא אמרי' שעה"ד כדיעבד ומ"מ בודאי שיש להורות לטבול ביום שלא לעבור על חילו"ש דאורייתא לבטולי הא מקמי הא (ועי' שו"ע או"ח סי' רנד ועירובין לב ע"ב וסוטה מח), אבל צריך לומר לה להדיא שכל היתר זה אינו היתר אלא מניעת איסור חמור במצב הזה (ואם יכולה לטבול לאחר שבת עדיף אפי' בשמיני כמו שהביא ביורו משפטיך שם וכמובן שאין חשש שלא ישמרו טהרתם בינתיים).