It should be noted that in the present case the battery made a strange noise in the middle of the night and some heavy consumer electrical appliances together with it in the house turned on and off like an eye flickering all the time and made a loud and strange noise all together, and this caused fear to those present, that the battery was about to explode, even for people who have no understanding of electricity , and they were already preparing for the fire in every way (and it was not incumbent upon them to find out where there were experts at a late hour to find out if there was any danger in this, since the time was limited and the questioner was shedding blood as in the OT, he forgot 2).
ויש לציין שכ' האג"מ שמי שמפחד אף מדבר שאין דרך החכמים לפחד ממנו אבל כל שאין דרך להוכיח שאין כאן שום חשש והוא מפחד באמת עי"ש מש"כ בזה.
And to the point of the matter, if there is a real fear that the batteries are on the verge of an electrical explosion, there is a danger to lives here, even if everyone around the electricity stays away from there, according to the ruling of the Rama S.S. Shalad that a flammability in our time is a PKON, and as predicted A. The model of the Idna [Rabbi's guests HA Kasad and see more in the second thread HC La 3a and in the comments and additions on the Rama'a there].
And regarding whether they turn off each circuit breaker individually or just the main circuit breaker, what they are allowed to do is to turn off only the main circuit breaker, and as explained in Shoah 16, regarding the disconnection of the grogrots, and of course, if they turn off some of the things, the battery will certainly be out of danger, even if they say that it is It is better for them so that they can use the battery for what will remain lit, however, it is not possible to allow more work on Shabbat for the purpose of something other than soul control.
And regarding the matter if there is a Gentile there and he can do it instead, it is certainly better to do it by a Gentile according to the Rama'a Shekh 12, and also if there is a small name it is better by a small one as in the Mishnav Shem Skalav.
And regarding the matter of turning off the electricity by changing an AAP that is not agreed upon by the KU that in a work of this type a change is beneficial, and there are opinions that only in writing and issuing the law like this in the OZ [and Rabbi Ganhovski expanded on this], M.M. It is certain that making a change in this work also has In it the ease is the ease, since it must have been useful for some of the judges that it is not a dauriita, and in particular that is how it is ruled in the Halacha that a work with a change is not a dauriita, and according to the above-mentioned Rama's Km.
לתשובה זו פורסמו 4 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 3747 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/3747
לגבי מש"כ הרב שחייבים לכבות המפסק הראשי, קצת צל"ע, דלכאו' יש מקום לומר שזכותם היא שלא יכבו להם המפסק במה שאינו נצרך לפיקו"נ, וזה ע"פ מש"כ הגרש"ז אוירבך שאין חיוב על אדם לוותר משלו כדי שחבירו לא יצטרך לחלל שבת, וכגון בעניין אם מחוייב להעיר שכינו בלילה, או אחות שהביאה איתה אוכל לעצמה אם צריכה לוותר עליו כדי שתהיה בלי אוכל.
והשתא כאן אמנם יש חשש כללי לפיקו"נ לאינשי דעלמא מחמת הדליקה, אך מ"מ יש לדון שאינם מחוייבים להפסיד בשביל זה את החשמל שהם זקוקים לו לעצמם, ולמה הדבר דומה, לגוונא דצריך ג' גרוגרות והם בענפים שונים וא"א לקוצצם בב"א אא"כ יקצצו כל העץ ויפסידו אותו, דלפי הגרשז"א נראה דאינו מחוייב להפסיד העץ שלו כדי למעט בפיקו"נ בשביל החולה.
(ואמנם כאן זה קצת שונה כיון דהמצבר שלהם הוא הגורם לסכנה, אבל עדיין לכאורה ניתן לומר סברה הנ"ל).
ועוד צ"ע אי מצינו סברא הנ"ל גם בדרבנן, דהכא הוא בפשטות איסור דרבנן לרוה"פ, הן מצד חשמל בשבת שלדעת רבים הוא דרבנן, וגם לחזו"א מסתמא הכא שעושה כדי להציל מהדליקה הוא משאצל"ג.
ומה"ט נראה לכאורה דגם בלא פיקו"נ אלא משום נזקא דרבים שרי כמו בגחלת של מתכת שהתירו לכבותה שלא יזוקו בה רבים, (אלא דאולי י"ל דהתם בעינן שתהיה לפנינו הגחלת, ואילו הכא הוא חשש מסויים שאם אולי ושמא יהיה מזה דליקה, וזהו חוזר ידיעה בעלמא של הסכנה, ובכה"ג י"ל דלא הותר משום חשש נזק דרבים).
לגבי סברת הגרשז"א שהזכרתם, אשמח שתפנו אותי למקור הדברים, ויש לציין שיש סברא כעין זה לגבי טומאת כהן ברמ"א ביו"ד הל' אבילות שהזכיר שאע"פ שאם יש אחרים שיטפלו במת כל צרכו אין זה מת מצוה אבל אם הכהן אינו מוצא אלא בדמים ממילא דין המת כמת מצוה ויכול הכהן להיטמא, ואינו מחוייב להוציא דמים, ואעפ"כ יש מקום לחלק בין אם הצלת הממון הוא דרך לשנות את המצב ובפועל עושה כרגע רק לצורך ההיתר (הפיקו"נ או המת מצוה) לבין אופן שמצד המצב כרגע הצורך של ההיתר (הפיקו"נ או המת מצוה) אינו כרוך בו איסורים נוספים אם לא לצורך הצלת ממון (או נוחות) שדורש איסורים נוספים, דכיון שהמצד המצב כרגע שלא נדרש ממנו לטפל בחשמל יותר מצורך ההיתר ומרבה בטיפול לצורך הממון (או הנוחות) וזה כבר אינו אותו הדבר ממש (כלומר להרבות במעשה עצמו שעושה, לצורך ממון או נוחות, זה לא בהכרח אותו הדין שמצינו שאינו מוטל עליו לשנות את המצב על ידי פתרון של איבוד ממון), וגם יתכן לחלק בין איבוד ממון לבין נוחות שיתכן שנוחות כן נדרשת מן האדם לוותר עליו לצורך מניעת חילול שבת של פיקו"נ גם לפי סברת הגרשז"א (ועכ"פ ויתור על נוחות מראש נזכר בגמ' בנדה על חסידים הראשונים וכו' ובדברי הספר חסידים סי' תתנה המובאים במשנ"ב סי' של סק"א, ואמנם שם הוא מידת חסידות, אבל שם מיירי בויתור על נוחות מראש, אבל ויתור על נוחות בשעת הטיפול בפיקו"נ הוא ענין אחר).
ועי' גם בדברי החי"א ח"ב כלל מה מו סט"ו המובאים במשנ"ב סי' שכט סק"ב דמבואר שם שאם יש קטן שאפשר להוציאו לרה"ר הוא עדיף מלכבות דליקה, ואע"פ שזה ודאי שאם יכבה את הדליקה עי"ז יציל ממנו, וגם אלו שחלקו עליו במשנ"ב שם הוא רק מחמת הנידון בהגדרת הקל הקל מה נחשב קל יותר עי"ש.
ויש לציין גם לדברי הגמ' ביומא פד ע"ב לגבי ואע"ג דקא מתקן דרגא וכו' ושאר האופנים שנתבארו שם דמבואר שם שאע"פ שהוא מתקן לצרכו הותר לו החילול שבת אבל לא באופן שמלכתחילה מרבה בשביל דבר שאינו צורך פיקוח נפש, ובמשנ"ב סי' שכח סקל"ח הוסיף על דין הגמ' הנ"ל דההיתר הוא דוקא שאינו מכוון לזה וציין שם בשעה"צ שהוא מחלוקת הפוסקים, אך הוסיף שם בשעה"צ דלכו"ע אסור להוסיף בשביל זה במלאכה ושכן נראה ברור, וכמובן שאין כוונת המשנ"ב שעושה מלאכה נוספת נפרדת בשביל המטרה שלו שאינה נצרכת, אלא שמרבה לצורך טובת עצמו במלאכה שעושה לצורך ההצלה.
וכן בסי' שיח המבשל בשבת לצורך חולה אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו, ושם כמובן אסור להרבות לבריא לא רק במקרה שהוא רק הרווחה אלא גם באופן שהוא מניעת נזק כגון שהבשר עומד להתקלקל, ג"כ אסור להרבות לבריא, אפי' שהבישול הוא מעשה אחד, וכמו כן אם יש אפשרות לשחוט בהמה בריאה או לשחוט בהמה מסוכנת באופן שיצטרך לחלל שבת עוד על המסוכנת לצורך הבדיקה מסתבר שלא יתירו לו לשחוט את המסוכנת אפי' שיש לו הפסד, וזה כלול באיסור להרבות לבריא.
וגם בשם הגרשז"א הובא שאם החולה צריך נורה ואפשר להדליק נורה גדולה יותר להרווחה זה לא מתיר את זה וצריך להדליק נורה קטנה יותר [ראה שש"כ מהדו"ח פרק לב סכ"ז והערה קעח ע"פ אבנ"ז או"ח סי' עט והר צבי סי' קעז].
ולענין האיסור להרבות בב"י סי' שיח הביא ב' דעות אם הוא דאורייתא או דרבנן והמשנ"ב שם סקי"ג נקט שהוא דאורייתא (ויש בזה לכאורה סתירות בספרי המשנ"ב עי' במשנה אחרונה שם), אבל בניד"ד של כיבוי המתגים אם נימא דכיבוי הוא איסור דאורייתא א"כ להרבות בכיבוי מתגים הוא ודאי דאורייתא.
וכן בסי' שכח סט"ז מבואר דאם יש עוקץ אחד שיש בו ג' תאנים ועוקץ א' שיש בו ב' תאנים וצריכין רק ב' תאנים קוצצים העוקץ של הב' תאנים, והוסיף שם המשנ"ב בשם החי"א שמזה יש ללמוד בכל דבר לצמצם כגון בבישול שלא להוסיף בבישול, וכ"ש בניד"ד שאין להרבות בפעולות.
ועי' שם בביאור הלכה סט"ו דאם אין צורך בשני בני אדם אסור לעשות המלאכה בב' בני אדם אלא רק באדם אחד כדי למעט במלאכה.
לגבי חשמל אם הוא דאורייתא או דרבנן, רוב פוסקי זמנינו הנודעים נקטו שחשמל הוא דאורייתא כהחזו"א והגריש"א והגרשז"א והגרנ"ק ועוד, למרות שנחלקו בהגדרת המלאכה, אבל לגבי מלאכה שאצל"ג יש חילוקים בסוגיות בין בונה למבעיר, ואמנם דרבנן של מלאכה שאצל"ג הוא חמור יותר משאר דרבנן כמבואר בפוסקים וגם מחמת שיש פוסקים כהרמב"ם שפסקו שמלאכה שאצל"ג הוא ג"כ דאורייתא, אבל גם באיסור דרבנן אסור להרבות כמבואר לעיל דכל ריבוי בשיעורין י"א שהוא דרבנן, וגם לשי' הראשונים (הפמ"ג בסי' שיח ע"פ הרשב"א) שלא גוזרים לאסור לבריא אם הגזירה היא רק מחמת ריבוי בשיעורין של דרבנן, אבל הריבוי בשיעורין עצמו אסור גם בדרבנן כמבואר לענין התאנים הנ"ל דסי' שכח וכמבואר בפמ"ג הנ"ל דסי' שיח גופא דלענין התאנים אין גוזרים מחמתו משום שהוא איסור דרבנן אבל איסורא דרבנן מיהא איכא.
מקור לדברי הגרש"ז- ראה שש"כ פרק מא סעי' ס"ה ובהערה שם, ובשו"ת מנחת שלמה קמא סי' ז'
גם לגרשז"א על החולה עצמו מוטל למעט באיסור גם אם זה נוגע להפסד ממונו, אבל על אחרים אינו מוטל, וגם לא מדובר שבאופן חיובי יוצר לעצמו הנאה חדשה, רק שמונע מלהפסיד אחר, ולכן אין זה דומה לרוב הראיות שהרב הביא.
לגבי חשמל בשבת, כבר שמתי לב בעבר שיש כאן מחלוקת במציאות מה סברו רוב הפוסקים, הללו טוענים שרוב הפוסקים אוסרים מדאורייתא והללו טוענים להיפוך, אך בכל אופן, ודאי אין להחשיב את הגרשז"א בכלל האוסרים, שהרי הוא נחלק על החזו"א בעניין, ואף שלכתחילה חשש לדבריו מ"מ הורה במפורש שבבתי חולים וכן בצבא לא יחששו לדברי החזו"א, ובנשמת אברהם דמדומני שכתב שהיקל גם לחולה שאיב"ס, וה"ה לנידו"ד בנזקא דרבים.
ועוד דבכיבוי החשמל תלוי מאוד בטעם האיסור, דמלבד לטעם החוז"א קשה למצוא טעם שיהיה אסור מחמתו הכיבוי מדאורייתא, דלטעם דאסיור חשמל הוי משום מבעיר בכיבוי הוי כיבוי גחלת של מתכת, ולטעם דהוי משום מוליד דאורייתא (הרוגוצ'ובר) נראה דאין זה שייך בכיבוי, וכן לטעם דהוי משום "מכה בפטיש) נראה דאין זה שייך בכיבוי (מלבד סברת המנחת אשר שמבאר ע"פ ירושלמי שכל מלאכה שלא ידעו לאן לשייכה דנו אותה בדין מכה בפטיש).
תיקון מקור בשש"כ: פרק לב סעי' סה הערה קס"ו