ידוע שמרן החזו"א היה מעורר בזה מאוד וכן נהג הגרח"ק אחריו לעורר בזה, וכידוע כשהיו באים אליו בחולצה קצרה היה מברך שיהיה כסף לקנות שרוולים ארוכים, ושמעתי שפעם אחת אמרו לו שיש כסף לקנות שרוולים ארוכים, ואז בירך ואמר שיהיה להם גם שכל לזה וקל להבין.
ובמנחת תודה על הגרח"ק עמ' מו מז כ' רבינו מרבה להעיר לאנשים על מלבוש עם שרוולים קצרים ומסביר הדבר שאדם לא יכול ללמוד תורה כמו שצריך כשנוגע במקומות המכוסים, פעם התבטא איך יהיה ת"ח אם נוגע ביד במקומות המכוסים היכן שצריך להיות שרוולים ע"כ.
והובא מעשה איש ח"ז עמ' קיב, שלענין נגיעה במקומות המכוסין היה אומר מרן החזו"א וכי פלא יש בדבר שבזמנינו אין גדלים גדולי תורה אמיתיים כמו בדורות שעברו אלא מכיון שהיום הקטנים מלובשים במכנסיים קצרים ובשרוולים קצרים ומועדים הם תמיד לנגוע בידם במקומות המכוסין שבגוף דבר המצריך נטילת ידים וכי יכול לגדול מהם גדולי תורה (ספר זכור לדוד ח"א עמ' של"ח), ונתן עצה לאחד שסבל ממרה שחורה רח"ל שיקפיד מאד על טהרת הידיים בכל מיני הידורים ורפא לו, וכן מרן ז"ל היה מהדר ונזהר אף מלחכך בזקנו כי ככל שמוסיפים בזה הידורים מוסיפים בהצלחה בתורה, ופ"א הסיח א' צערו לפני מרן ז"ל שיש לו ספיקות באמונה ויעץ לו לדקדק הרבה בנטילת ידים עכ"ל.
ובח"ב עמ' קנ, מספר הרב מאיר מונק כשהיינו ילדים בחדר כמדומה בכתה ו', הלכנו עם המלמד הרב נחום גולדשמיד אל החזו"א ובחן אותנו, לאחר הבחינה כשעמדנו ללכת אמר לנו ברצוני לומר לכם דבר מה וכך אמר צריך ליזהר שלא לגעת במקומות המכוסים שבגוף ללא נטילת ידים שכן הדבר גורם לשכחת התורה.
הרב פלוני היה הולך בצעירותו עם חולצה קצרה כשהגיע לדבר עם רבינו בלימוד העיר לו על כך ושאל השואל האם אסור ללכת כך והשיב רבינו מותר, אבל קשה להישמר בשעת הלימוד שלא ליגע במקומות המכוסים.
ועוד שם, מספר הגרי"מ זכריש הייתי אצל החזו"א והיה נוכח במקום ילד כבן ו' ז' שהלך עם מכנסיים וגרביים קצרים אמר רבינו לילד תלך הביתה ותגיד לאמך שתקנה לך מכנסיים ארוכים מעשה שהיה בשני בני תורה שישבו אצל רבינו והיו עסוקים בדברי עסוקים תורה לפתע החוויר רבינו בצורה מבהילה מבלי המתן פנו כל אחד מהם בריצה זה אל עבר כוס מים והשני אל עבר גלולה כדי להגישם אל רבינו רבינו סימן להם בידיו כי לא לאלו זקוק הוא עתה אין זו תעוקת לב מיד שמו לבם לכך שרבינו הבחין במגע ידו של אחד מהם למעלה ממרפקו ס' ברכת מרדכי עה"ת פ' שמיני עמ' ל"א עכ"ל.
ושם בח"ו עמ' פט כתב וז"ל, מספר הג"ר משה מזרחי שליט"א אחד מחברי אמר לי כי בזמן הקיץ הוא שוכח את תלמודו יותר מאשר בזמן החורף ונכנסתי עמו למרן החזו"א אמר לו החזו"א להוריד את המעיל וחולצתו היתה עם שרוול קצר, שאלו החזו"א האם אתה נוגע בידך מעל המרפק והלה השיב כאשר מרים אני את השרוול לעיתים אני נוגע, אמר לו החזו"א חז"ל אומרים שאם נוגע האדם במקומות כאלו צריך ליטול ידיו ואם ת"ח הוא תורתו משתכחת ממנו בחורף אתה הולך עם שרוול ארוך ואינך נוגע במקומות המכוסים ולכן תורתך פחות משתכחת עכ"ל.
ושם ח"ג עמ' כה, יעץ לבן ישיבה שהתלונן על הטרדות באמונה שילבש טלית קטן כשיעור ושיזהר בשעת הלימוד שלא לנגוע במקומות המכוסים כמדומה שגם אמר למי שהוא הרי ההטרדות אינן נובעות מרוב חכמה אלא ממיעוט הקדושה על כן הדרך היא להרבות את הקדושה וממילא יסורו הפקפוקים עכ"ל.
ושם ח"ד עמ' קסה, נשאל אם מותר ללמוד עם מי שאינו נזהר בשמירת נקיות הידים שנגעו במקומות המכוסים והשיב בכאב לב וכאינו יודע עצה באמרו שיש כאן משום לפני עיור ויש שאמר להם שלפעמים יש להתיר משום עת לעשות לה' הפרו תורתך מהג"ר אריה וינברג שליט"א עכ"ל.
ויש להוסיף שכהיום החיצוניות מאוד משפיעה, והילד נמשך למי שלבוש כמוהו וממילא מתנהג כמוהו, ומאוד תמוהה התנהגות של הורים כל שהם שלמרות שרוצים שבנם יעלה במעלות התורה והיראה אך מלבישים אותו מלבוש נכרי בסגנון המקובל אצל הפורקים מעצמם עול מלכות שמים, ומעולם לא הבנתי ההתנהגות הזו ומה עלתה על ליבם בעשות מעשהו וגו'.
לתשובה זו פורסמו 6 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 7565 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7565
אני קצת מתקשה בהבנת הלכה זו של נגיעה במקומות מכוסים, כי כתב בכה"ח סי' ד' דהיכא דהגוף רחוץ א"צ נטילה, והיום בד"כ מרבים ברחיצה יותר מפעם, והחוש מעיד שלרוב לא מצויים מלמולי זיעה במקומות המכוסים, (ולכאורה גם בלא רחיצה, לפי הסברא היה לנו לומר דכל היכא דקים ליה לאיניש בגוויה דאין לו מלמולי זיעה באותו מקום א"צ נטילה, וצריך טעם למה לא נאמר כן, וצ"ע גם מה שהביא בב"י בסי' צ"ב בשם הכלבו דעד החזה ועד הקובד"ו לא נחשב מקומות מכוסים, דמה שייך ליתן גבול בדבר, הלא תלוי הדבר בכל אדם ואדם אם מכסה מקומות הללו או לא, ואם נאמר שעצם המקום נחשב כמטונף משום שמצויים בו לפעמים מלמולי זיעה, א"כ גם ברחץ לא יועיל, ואולי הרב שליט"א יוכל לבאר לנו ד"ז.
כתבתי בזה כמה תשובות ולמעשה זה חידוש מבית מדרשו של החזו"א שחידש בזה נפק"מ לענין כמה דברים, כגון נגיעה בתינוק, ונגיעה בזמן שנקי, ומאידך גיסא הקילו אחרוני זמנינו במקום זיעא במקום שאין מכוסה מאחר שזה אינו זיעא שיש בו מיאוס, (כגון זיעת פנים), ויש עוד מן האחרונים שקדמו להחזו"א שהסכימו לרעיון זה עקרונית עכ"פ בחלקו, ומצד שני יש כמה שחלקו על זה, ולא אכפול הדברים, אבל אציין בזה לדברי התשובות הרשב"א הידועים ודברי הראב"ד ודברי השו"ע סי' ד' ודברי השו"ע בהל' תפילה והמשנ"ב שם, ושם יותר קל להבין כהחזו"א, וכן יש לציין בזה לדברי הגמ' בנזיר נט ע"א והמפרשים שם, וקצת הרחבתי בענין זה כאן
אבל הרחבתי יותר בשו"ת עם סגולה.
שלום וברכה,
היכן הרב התייחס לנושא זה (של נגיעה במקומות מכוסים)? הרב לא שם קישור בתגובה.
[אגב היתה לי קצת ראיה בעניין זה, ממה שמצינו מחלוקת לעניין אחיזת הערלה בשעת הברכה במילת גדול שיש פוסקים שהתירו, וגם המג"א שאוסר זאת בסי' ע"ה, לכאורה זה רק מדין נגיעה בערוה ולא מדין מקומות מכוסים, וא"כ צ"ל דמשכחת לה מקומות מכוסים שאינם מחייבים נטילה, וזה ע"י שנאמר דמיירי ע"י רחיצה, אאו שי"ל שבראש האמה לא שייך מלמולי זיעה.
ויש להביא עוד ראיה כיו"ב, ממה שמצינו באברהם אבינו שאמר לאליעזר "שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בד' אלוקי השמים", ולפי חז"ל ורש"י עה"ת היינו שאחז במילה בתורת נקיטת חפץ, ונמצא שלא חשש לשבועה בהזכרת ד' תוך כדי נגיעה בערוה, ואי נימא שיש כאן תקנת חכמים קבועה, הרי קיים אברהם אבינו כה"ת כולה והיה לו לקיים דבר זה (וראיתי שכיו"ב דקדק שם בפירוש ר"ח פלטיאל עה"ת מצד איסור נגיעה באמה, ותירץ דהיה מעטרה ולמטה, א"נ שהיה זקן, א"נ ע"י אחר שאני)].
שלו' וברכה
התשובה נמצאת בעם סגולה ובל"נ אחפש אותה אם לא תמצא אותה, אמור להיות באוצה"ח ותורת אמת ואולי גם בהיברו בוקס. אין שם הרבה חידושים אלא קצת מ"מ.
לגבי מילה יותר שייך לנידון הפוסקים על זמן שצריך להסיר הכיסוי דיש מקום לומר שאז נחשב מגולה וא"צ נטילה (והוא רק אם נימא דיש בזה הגדרה של תקנה) יעוי' בא"א מבוטשאטש ועוד, לגבי הסרת הכיסוי בזמן הנחת תפילין, ואגב החזו"א חלק גם על זה, ולגוף הענין יש לציין לדברי הבא"ח ג"כ לגבי נגיעה לאחר רחיצה בתוך מקום הרחיצה.
אמירת אמן אפי' בברכה נקטו כמה פוסקים שאין צריך נקיות ידיים וכ"ש בשבועה, שהעונה אמן כמוציא שבועה מפיו דמי, מכיון שהיה כאן השבעה על ידי אחרים כדמפורש בקרא, והר"ח פלטיאל יתכן שסבר שא"צ נקיות ידיים ומי שיסבור שצריך נקיות ידיים יאמר שלא היה כאן נגיעה ממש.
לא מצאתי כעת,
אך לא כ"כ משנה, השאלה העיקרית שלי, היא נכון לומר שיש הסוברים שצריך ממש שיהיו מלמולי זיעה? ונפ"מ שאפי' עבר זמן רב מהרחיצה אך ידוע לו שלא היה במקום שנגע א"צ ליטול.
ויש לזה גם נפ"מ לחומרא, כגון לענין יו"כ וט"ב שפסק המ"ב בשם דרך החיים: "ועיין בדה"ח דה"ה אם נגע בגופו במקומות המכוסים ששם הוא מקום זיעה אפילו לא נגע רק באצבע אחת צריך לרחוץ כל ידו עד קשרי אצבעותיו", ולכאורה זו באמת ראיה להחמיר, שהרי הדרך היא לטבול ולנקות הגוף היטב קודם יוה"כ, אך אולי דקדק בלשונו לומר "ששם הוא מקום זיעה" ר"ל דמיירי באופן שידוע שיש שם זיעה, אך זה קצת דוחק, ומ"מ ודאי לא משמע דבעינן דווקא מלמולי זיעה ממש, שכמדומני שזה לא שכיח בתוך זמן כ"כ קצר.
ובאמת, עד היום סברתי שהמקלים ברחיצה מקילים כך דווקא בסמוך לרחיצה, ואין מי שמיקל לאחר זמן, אבל לכאורה אם אזלינן אחר לשון הרשב"א ובתר טעמא, הרי שיש להקל לכאורה כל שידוע שלא היו מלמולי זיעה, והשאלה היא אם נכון לומר דכף החיים מיקל בזה.
שלו' וברכה התשובה נדפסה בספר עם סגולה חלק ה' סי' א' ב' (חלק זה נמצא רק באוצה"ח) ואי"ה כפי מיסת הפנאי אעלה כאן את התשובה בטקסט.
לגבי אם יש בזה חומרא לחשוש כשברור לו שלא היה זיעה שם (נניח אם רחץ ומאז ועד עכשיו לא הסתובב ולא היה במקום שאינו קר) ברור שיש כאן חומרא לחשוש, ונפק"מ גם למי שחושש שלא לברך ענט"י כשנוטל לסעודה וידיו נקיות כגון אחר שנטל לתפילה, שיצטרך ללכלך ידיו ממש לפני הנטילה בשביל הברכה אם רוצה לצאת כל החששות, [ועי' ביאור הלכה ריש סי' תעה, והלשון שם לטמא ידיו אפשר דמשום דברכה נתקנה מעיקרא על טומאת ידים לכך סגי בדבר המצריך נטילה דומיא דטומאה ומיהו להנך פוסקים שאן כל מקום מכוסה מצריך נטילה לא חשיב טומאת ידים בזה].
ויש לציין דיש דעות בראשונים שעיקר ברכת נט"י של שחרית נתקנה למי שמשפשף ויש ראשונים הסוברים שהוא אחר כל מי ששפשף בביהכ"ס ועשה צרכיו יעוי' בב"י סי' ד' בדעות הראשונים וכן במשנ"ב סוף סי' ד' בשם ארצה"ח וגם במשנ"ב ריש סי' ד' בענין הפתרון למי שהיה נעור כל הלילה שישפשף וכו' (והיינו בצירוף שהיה ניעור ובצירוף שנוטל אחר שפשוף והוא לתפילה בזה רוב צדדים שיכול לברך לכן יכול לברך לכתחילה היכא דאי אפשר לו לצאת מאחר).
לגבי הרשב"א עצמו אין הכרח שאין סובר כהחזו"א דהרי הוא קאי על דברי הגמ' ביומא כח ששם אי' שעל הסחת דעת צריך נטילה ויש צד בפוסקים שהוא בברכה (באמצע הסעודה יעוי' במשנ"ב), דידים עסקניות הן, ונשאלת השאלה ומה בכך שידיים עסקניות הן, הרי לא היה בבכה"ס, וע"ז בא הרשב"א ומתרץ משום שמלמולי זיעא מצויין וכו', ונשאלת השאלה ומה אם מי שבטבעו אינו מזיע, ומה אם מי שרחץ ודר במקום שלג וכו', אטו נתת דבריך לשיעורין, ולפי שי' החזו"א וסייעתו תשובת הרשב"א מאוד מבארת הגמ' לפי זה, אלא שמצד לשון הרשב"א יש מקום לפרש הן כהחזו"א וסייעתו ומאידך יש מקום לפרש דבריו גם כהחולקים.