In the Shoah and the Shnab [Sas Maz] it means that one who gets up in the middle of the night, if he is not going to go back to sleep until the morning, can bless the God of his soul when he gets up, even if the dawn has not yet come, and if he is going to sleep until the morning, 20 Mishnab May God not bless a soul on his first rise, but say it without a signature, and when he gets up in the morning he says with a signature, and if God blesses a soul on the first rise and goes back to sleep again, it is a matter of dispute whether he returns and blesses afterwards, and since he doubts the blessings of relief, he does not return and bless Efi' if he sleeps on purpose [commentary of the Halacha Name].
והנוהגים כדעת האר"י גם אם קם מחצות ואילך ומתכוון לישון לאחר מכן יכול בקימה הראשונה לברך אלהי נשמה ואח"כ כשישן שוב הו"ל כישן ביום ואינו מברך שוב פעם [עי' שער הכוונות דף א' ע"ג ודף ב' ע"ב ודף נח ע"ב ע"פ הרש"ש ראה במשנ"ב מהדורת אליבא דהלכתא ובמ"מ שהובאו שם], ויתכן שטעמו שכיון שחכמים קבעו לקום בחצות ליחידים הלכך יש חשיבות לקימה זו כשל שחרית, מכיון שמה שקם מתחילה עשה בזה עיקר מה שהיה מוטל עליו לעשות בהנהגת שנת הלילה, או בנוסח אחר ונכון יותר, שמכיון שהיא הנהגה נכונה וקבועה לקום בחצות כקימה משנת הלילה לכך יש להחשיב קימה זו כקימה מעיקר שנת הלילה.
מק"ט התשובה הוא: 4928 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4928
