אי אפשר לסמוך על פסקיו שכן הוא פסול לעדות וכל הפסול להעיד פסול לדון, והפסולים לדון הם בד"כ גם לענין איסור והיתר כדמוכח בלשונות הפוסקים שם מענין לענין דמיירו גם בדיני איסור והיתר.
ויש להוסיף דמשומד כזה שדינו כמשומד להכעיס אפי' לענין איסורין אין לו שום נאמנות, וכדמוכח בריש חולין ובשו"ע ורמ"א לגבי הל' שחיטה ולגבי הל' יין נסך שמשומד להכעיס פסול לכל עדות איסורין ומאן דשביק התירא ואכיל איסורא פשוט בש"ס ופוסקים שדינו כמשומד להכעיס.
ובאמת אין צריך לראיה שהוא פסול להורות, שכן אין לו שום אחריות ושום שיקול דעת, ולא עדיף ממי שהוחזק בשקרנות ובכפירה בב"ד שאין לו שום נאמנות, ולא הוצרכתי לכתוב בזה אלא משום שראיתי מי שלא היה פשוט לו הדבר.
והזדמנו לפני פסקים של אדם ששנה ופירש כזה וראיתי שהרבה מפסקיו הם רק כעין מגן וצינה להגן על חטאיו מפני חרטה דרשעים כל ימיהם מלאים חרטה ולכך הוצרך לטרוח טובא להיות מתיר איסורים ואין כאן לא פסק ולא דין ולא הוראה לא שרירין ולא קיימין, וה' יצילנו מהם ומהמונם.
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 7555 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7555
אולי כדאי לכתוב במי המדובר, לתועלת הציבור, זו נשמעת תופעה מוזרה שאדם ששנה ופירש ועובר עבירות ואפ"ה יכתוב פסקי הלכות, ולא זכור לי שראיתי מציאות כזו אי פעם, (ושמא אין המדובר ממש בשנה ופירש, אלא באדם שיש עליו פקפוק, ובכגון דא יש להעיר שרבו כמו רבו הרבנים שיצאו נגדם "פשקווילים", ואולי יהיו שילמדו זכות שאין המציאות כך, וכמו שמצינו בכמה דוכתי אף בדורות הקודמים, שהיו דמויות שנויות במחלוקת, כגון רנ"ו ועוד), ואה"נ שאם המציאות כדמתואר כאן פשיטא שאין לסמוך, אך מ"מ לגוף הדברים יש להעיר דמנ"ל שהוא להכעיס? וממש"כ הרב בסוף "דרשעים מלאים חרטות" משמע דאינו להכעיס, דוכי עם כל רצונו הקלוקל להקל האם יוכל להתיר אכילת נבילה גמורה וכדו' בדבר המפורש בתורה, בבחינת שביק היתירא ואכיל איסורא? מסתמא לא, ולכאורה כל עניין זה הוא שייך לכאו' לנידון של ר"מ דגמר שמעתא מפומיה דאחר, ומשמע דלא סבר בהכרח שמה שאומר הוא כדי להגן על חטאיו, ומשמע נמי שעכ"פ לחומרא חשש לו במה שאמר שהיה משער בעקבי הסוס תחום שבת, כך שלכאורה אולי יש לומר כאן כעין שאמרו על שו"ת בשמים ראש, שאין לסמוך עליו מצד עצמו, אלא יש לבחון הדברים לגופם. אבל מ"מ על כגון דא יש לומר, דפשיטא דלא עדיף ממי שלא הגיע להוראה ומורה.
1. לא בדקתי את האיש בכל העומק כדין, בשביל שאוכל לפרסם שמו לבטח, וגם לא חסרה לי המלחמה, אבל מספיק התרשמתי שבעוה"ר אינו מקיים מצוות כלל וכותב פסקים בהלכה, ואנשים תמימים עלולים לסמוך על דבריו, זה בהחלט אינו מצוי כ"כ אבל בעידן האינטרנט שכל אחד יש לו אפשרות לפרסם את הגיגיו בחינם יש כבר גם דברים כאלה.
2. לגבי אלישע בן אבויה ההיתר אינו להסתמך על הכרעות שלו אלא על תורה שמלמד באופן שהתלמיד בר הכי להבחין בין התבן לבר.
3. שביק התירא ואכיל איסורא הוא הגדרה רחבה מאוד ובלי נדר אכתוב על זה תשובה נפרדת כמיסת הפנאי בימים הקרובים.
4. אכן יש לבחון הדברים שכתב כל אחד לגופו, אבל יש קצת חילוק בין הבשמים ראש שנראה שכן היה שומר תו"מ וכן היתה לו כמות מסויימת (לא גבוהה) של יראת שמים, ולכן יש דברים טובים בספריו למי שבר הכי להבחין, לבין אדם חילוני שכותב רק פסקי היתר על איסורים שונים שבעבר הוא היה נשמר מהם וכיום כבר לא, ורק רוצה שיהיה עליהם היתר כתוב, אבל כמובן שצריך לבדוק כל דבר לגופו, ואין ספק שיהיה ניתן לקבל רעיונות מתוך דבריו למי שיודע להבחין. והנושא כאן בעיקר למי שלא למד הסוגי' וההלכה אם יכול להסתמך על הכרעותיו, והתשובה שלא.
5. ר"מ אז אכן עדיין קיוה שמא תעלה בידו להחזיר את רבו בתשובה כמבואר שם.
הוספה: לגבי התשובה על שביק התירא ואכיל איסורא כתבתי כאן: