המשנ"ב (סי' נה סקל"ב) הביא מחלוקת לגבי קדיש האם אפשר לצרף יותר מאחד שעדיין מתפלל או ישן אם הרוב פנויים לשמוע קדיש או שההיתר לצרף רק אחד שמתפלל או ישן, ולגבי ישן הכריע להחמיר, ומשמע שלגבי מתפלל לא הכריע להחמיר.
ולכן לגבי מעריב במקום הצורך מותר להקל בזה, אבל לגבי שחרית ומנחה אמנם נחלקו בזה פוסקי זמנינו אם גם לגבי חזרת הש"ץ אפשר לצרף כשאין עשרה שסיימו להתפלל, ובמשנ"ב יש סתירות בזה דבביאור הלכה סי' נה סוף ד"ה או משמע שהקיל גם בחזרת הש"ץ וכן יותר משמע בפשיטות לשונו במשנ"ב שם סקל"ג וכן בסקל"ח עי"ש, וכן נקט הגרח"ק (אישי ישראל מהדו"ב תשובה כב בסוף הספר).
אולם בסי' קכד בשו"ע ס"ד משמע שיש להחמיר בחזרת הש"ץ עי"ש, ובמשנ"ב שם כתב שאם יש בקהל מדבר ואינו שומע טוב שיעשה הש"ץ תנאי שאם לא יענו אמן ויכוונו לברכותיו תהיה התפילה בתורת נדבה (ומדבר ואינו שומע טוב ממי שמתפלל כמבואר במשנ"ב סי' נה סקל"ח שבזה סבירא לן מעיקר הדין כהפוסקים שהוא מצטרף לגמרי וא"כ רק לחומרא כ' המשנ"ב בסי' קכד שיעשה תנאי), וכן בשוע"ר סי' נה ס"ז ובצש"ע סי' טו ס"ז וסי' כ ס"ב משמע שהחמירו בחזרת הש"ץ וכן נקט הגרשז"א בהליכ"ש תפילה פ"ט דבר הלכה אות ג.
ולכן כשאין צורך גדול אין להסתמך על זה בחזרת הש"ץ וכך נהגו, ובפרט כשזה יותר מאחד שבזה החמיר המשנ"ב בישן מחמת שהוא רוב צדדים לחומרא (שצירף דעות האוסרים בישן אע"פ שמעיקר הדין משמע בבה"ל שם שסבר להקל בישן עכ"פ בישן אחד עי"ש מ"מ ביותר מאחד שרוב צדדים לחומרא נקט במשנ"ב להחמיר), הלכך גם בניד"ד ביותר מאחד בחזרת הש"ץ ודאי נכון להחמיר ובצורך גדול יעשה הש"ץ תנאי ואולי מהני גם בזה.
לגבי מה שהמשכת לשאול מה הדין אם ימתין להם יפסיד את חצות, התשובה היא שזה צורך גדול מאוד, ולכן אין לו להמתין להם אלא לצרף את הארבע שעדיין לא סיימו שמונ"ע ולעשות את התנאי הנ"ל.
לגבי אם הארבעה שמשלימים לעשרה עדיין לא סיימו שמונ"ע או שאוחזים באלוקי נצור וכבר אמרו יהיו לרצון הראשון, יש שנקטו שבאופן כזה הוא יותר קל, מכיון שיכולים לענות לחזן, ואולם החושש לכתחילה לדברי השו"ע בסי' קכד שצריך שיהיו ט' ששומעין לא מועיל אם הם עסוקים בתפילה כל שהיא, וכמבואר באג"מ או"ח ח"ד סי' יט שהאומרים תחנונים אפי' אם מכוונים לענות אחר הש"ץ (כמ"ש המשנ"ב שם סקי"ז) מ"מ אם אין תשעה ששומעים אסורים מן הדין.
מק"ט התשובה הוא: 5861 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5861
