When I recently spoke with Abrach Bnei Torah about my conclusions on the matter of Sugi' Datchalat, in my request to bring up the matter in writing, and the matter is divided into two parts, first of all the clarification of the opinion of the arbitrators if there is an obligation to impose Techalat at all, and related to that and the ramifications of the issue of Techalat in our time, and also.. .!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen


When I recently spoke with Abrach Bnei Torah about my conclusions on the matter of Sugi' Datchalat, in my request to bring up the matter in writing, and the matter is divided into two parts, first of all the clarification of the opinion of the arbitrators if there is an obligation to impose Techalat at all, and related to that and branching out to the matter of Techalat in our time, and likewise to the matter of where The strings of the tzisit for the one who casts azure on his blanket [not yet brought here], and this began with the help of Zuri.

Here, first of all, regarding the mitzvot of light blue with a tzitzit, it was decided according to the opinion of the Tani'im and as it seems to me that the light blue and the white do not hinder each other, even though it is forbidden to wear a tzitzit without a tzitzit in any place, the Idna permitted to wear a tzitzit without a light blue, and simplicity is because it is not If there was a blue sky, then something was allowed that would have been forbidden if there was a blue sky, and as will be explained more below in the words of Mordechai.

And indeed, it is explained by some of the great jurists that it is forbidden to wear a tassel without a blue dress while there was a common blue dress, and it was not allowed except in rape.

Although it should be noted that, on the other hand, some of the great judges believe that even while it was worn, it was not an obligation to wear it, but only a compilation and commandment of the elite only.
And if a garment that requires a tzitzit without any tzitzit threads at all [in a place where it is possible to cast them] there is a prohibition against canceling the mitzvah of ``Asa, and it is forbidden to wear this garment, in any case if there are already white threads in this garment, it is not forbidden for him to wear this garment without light blue, but only a mitzvah from the elite .

Attributed to the Israel Defense Forces

First of all, we must bring the language attributed to the Rashba in the rabbinate of the sky [Menachot Lech 11 45 May] that Wzal wrote, I Nami I did not write from my hand and he is silent in his prayer, he is a believer, he hinders me from the mitzvah and without tarivahi, he does not There is a mitzvah from the chosen one and that is why he wrote it.

And here is a book attributed to the Hashva as it is known that Hafetz Chaim and the Gra Vaserman trusted it even though they knew it was not from the Hashva.
And there are many books whose authors are not known to us. We know from the book that the author was greater than Kamai, like everything in it and additions to many tractates.
And it is well known that the HH took the trouble to print the aforementioned essay.

Joshua's face

And also the writer Hafni Yehoshua [bm sa ev 4h betos] who brought the words of the tos about hanging a tree in his garment that passes over him from the time of hanging, and then he wrote VZL, who is the late Rabbi Dhai Shtola Klaa Ilan in his clothes were those who are sold to others in possession of azure.
And the meaning seems to me to be necessary that he is aliba dahlakta daha ki'l kelet does not hinder the white and later comes out in white separately and the teket is written in Orita we were a mitzvah from the chosen one and if so according to the 17th it is difficult why did he call the exodus from Egypt in tzitzit daha kala Ilan did not detract from the white one The blue is not because of a decree, and if so, it is permissible for Shiri to do kala Ilan unless it is a mitzvah from the chosen one like blue, and if so, there is no cheating involved in this, except that it is necessary for those who are sold to others.

And we find in his words that Tela interpreted the words of the Toss as he defined them as dela as the lekta, and it seems that his intention is that the words of the Toss are according to the system of conditions that state that he does not have a white collar, he does not cast white, and as he wrote about them and Zal, A tassel is the main thing, and on this Deitztrich wrote to pass over it from the time of hanging, so it seems clear to me in the intention of the Tos Akal, which is not the case, the Rash, who interpreted that it is known to others and is for the sake of theft and dishonesty, interpreted it as a permanent sentence because the light blue does not hinder the white, and there is nothing in this matter Total prohibition.

Edit the table

And it is necessary to add the words of the Aruch HaShulchan [OTH 39 C9] which discusses the matter of a bed sheet with a tzisit which is linen, according to those who believe that a tzisit is not put on it at all from the words of the scribes, a ruling that he should not put a blue cloth on it which is wool, and wrote Vazal, and it is not a question of the method This is the most important rabbinate of the mitzvah, and he made a dauriita for wearing a garment of God's wings with no tassels at all, but really they asked this in the Gemara [Yavmoth Tzab] and you want to desheb and do not do if they are able to dislodge and even in the case of Dain it is to return and don't do daha that does something to the wearer you want to be in toss There is a hump, a real wrapping is not binding until another is wrapped, and after it is wrapped, let him return and do not do so.
On the contrary, the first method is difficult for me, why did the Gemara think that a sheet with a tuft, in the removal of a word from the Torah, that a linen tuft fulfills the mitzvah? Akal [the Rambam], and since one casts a white piece of linen there is a mitzvah of doing, and there is no displacement of anything from the Torah at all and Tzag Akal.

And here, from his very words, why didn't he excuse the first of these people to be of the opinion that this is a prohibition from the Torah, since even though he brought the Rambam's language that the simplicity of his intention that he fulfilled a mitzvah he did and did not transgress the prohibition , MM After all, there is no difficulty with Rambam's language regarding the first-timers who disagree with 17, but rather it seems that the Hoh Pashita Lia in the simplicity of the issue that it is not possible for there to be a prohibition at all in wearing white without light blue, and therefore Hoh Adifa Lia to stand by the Tsa than to settle yes.

It is true that if Baal al-Aruch HaShalchan had seen the words of the first ones who forbade this thing completely lawfully nullifying the mitzvot of 'Asa [which are the previous stipulation and more] it is possible that he would have made an excuse that the first ones who believed that cutting a sheet with a tzizit is to cast a white person without a light blue thought that there is a prohibition in this, and as indeed the Baal of the PMG went on to explain Yes [in Shoshant Haemakim 32].
However, the opinion of the Arusha Gopi, who believed that there is no prohibition in this, was disputed.


It is true that the PMG Gofia [in his book Rosh Yosef Shabbat Kaha A.D. Sedin] again wrote Vazal, here is what Rashi wrote [D.H. They obliged and dismissed box vessels as the Toss [Da Sedin] and he is not his disciples as the 25th and Petri and imprisoned in the prisons because of nightcaps. In Tos' Tzizit, stand up and do what you want to do (in the MA we extended my disagreement with this like Mordechai and it was brought up in the 28th chapter of the 13th chapter) and Rashi of the A.S. thought they would only do a mitzvah from the chosen ones that they did not do Tkalat Kahag Shoa "Mkrei Dodai, the Torah did not forbid a daughter of God to wear veils without the blue of all who have God, a white thong (even if it is not according to Mordechai's opinion) and what would I do if Rashi God of Habin means that they were not circumcised at all, contradicting here and perhaps not according to your law, but God is for them of their kind As the mash of the Tos' to the Rashi and the mash of the Tos' D.H. Sedin to Rabbi Amram, refer to the Mor'am of Lublin, the late Dain NM, Kabbash Dainhu AKP of Darbanan Asri, and the late Rsha, La nicha li' In this, Danm regarding Dempsal's testimony, the Shabash MH, did not deny it to the LT and Luka, MH and his students, only from Darbanan, from a statue, and MASHA, Pi. The addition DKA Darshi Samokhin in wars there is an excuse for this and I understood from his words as the Tossh Rish Yavemat Nima Ifka instead of tassels you shall not wear and you shall leave Dammila the sabra yes and in the B.S Saberi Demzi to Milf from his head Dasha Dechi LT and wrote in Tzizit Dela Dehi and Amash in Sefer Purat Yosef of this Ya'ash Akal of the PMG.

And what is the meaning of his words here, who believes that there is no prohibition from the OT, apparently contradicting his words in Shoshant Ha'amkim, which he wrote to clarify the opinion of those who believe that the prohibition of a sheet in tzitzit is only in light blue, as we wrote to explain the words of the Arosh, and it is also not clear if he believes that it is permitted from Daoriyata, so what Ral Shab And don't do that I am, and it means that he is, and so what was the opinion of the makhshan in Gm' Dibmoth that he made a sheet with a tzisit because it was not reasonable for him to forbid it.

The holiness of Yot

Refer to the sanctity of the Yot Rabbi Hatchelet [C. 35] which the GCC took from the words of Rashi Datchelet is nothing but a commandment from the chosen one and later it also came out in white.
And extended there at that.

The lands of life

In the lands of life for the Malbim, the Gach is proven by his words, which he considers to be the opinion of the Holiness Yot in this matter, as was proved by the teacher of the Gara Garboz Shalita in his words, Handafsin in S. Shalmi Yosef, Menachot, Ch. And according to what he explained and forced there already in the TotoD, we saw no need to duplicate the things here.
And there this necessity also came from the words of the PMG, although we saw above a contradiction in the words of the PMG in this.

More recent ones

Refer to S. Ishr and Tov (Pietarkov 1556, also printed in the new Asifat Zakanim) Minacht Leh AA who extended that the blue is nothing but a commandment from the chosen one, and stated according to himself there Gach in S.P. Hacometz, but that he took the language there to begin with, etc. "Q, it is possible that he believed that there is a Durbanan ban or that the permit is only retrospective and I did not look at all of his words.
And see there also what he discusses about this method in the Issues section [page 27b of the book].

And in the Hoshat Hari Pemisim [HA of the Dok 37] Wzal wrote, however, for the LB Darshii, it is not kai diuka dahshas, only a mattalit in the eighth part of it is a lieshna in a tablit in the fourth part, even in retrospect It is invalid because they were marked in the mirror [and according to Rabbi DSL the white hinders the light blue] and a matlit bat 8 will not be brought because of the above concern and the language is therefore accurate a matlit bat 8 and difficult as above but 11 Dershii In my opinion, it is permissible that the Tos' brought by Rabbi Hatchelet and Rabbi Sanhedrin above named Dayin Bat in the number of the Hutin and it is allowed to add as much as one wants and also to the above Rabbi Drashi that the proof is a cloth of Bat 4 Gach apparently difficult isn't it? Afi' according to PM DKIL, it is permissible from one garment to another, even if it is not placed in the other garment, it is forbidden, as explained in the Tos' Shabbat that I brought above and in AH C. 15.
And if anyone who wants to make a more beautiful tassel is allowed to fulfill a mitzvah of the chosen one, this is to me and we will do it as explained in the 16th chapter of the same book. The dilemma is the fear that the priest will leave, according to his opinion that they are all blue in order to put white threads under them to fulfill a mitzvah of the chosen one. "M ZAZ But for the beginning of a mitzvah with a light blue and a white one, in order to fulfill a mitzva from the chosen one, one is permitted from garment to garment. And Tsa in this Akal.

And in the Shashat Hitcherot Tshuva [HA C. 19] wrote and Zal, the question of whether a deusk is exempt from the mitzvah if he also deals with the matter of a mitzvah which is only like a mitzvah and does not delay the mitzvah in retrospect if in this too he is exempted from a complete mitzvah.
It seems to me to bring evidence that deals only with the compilation of a mitzva in Alma Deftor even from a finished mitzva from a sukkah page 26 AA Datanya said Rabbi Ben Akavi wrote Tom books they and their challenges and their challenges and all those who are engaged in the work of heaven for those who sell Techelet Petorin from Kash, etc. And of all the mitzvahs mentioned in the Torah, here is a light blue for a tzitzit, and not specifically for priestly garments, and a light blue does not hinder the white and it is issued by a mitzva without a light blue. If so, a model is proven. Since it is a finished mitzvah to delay it, why did he resort to the signs of the sellers of azure, link to the signs of the sellers of a tzisit, but surely to hear the Dafi' of sellers of azure, which does not delay the white, Nemi is exempted, and this is explained, since Deushin in the work of the Creator is exempted from the work of a different mitzva, because Dakbar found out that he read Deusk A minor mitzvah is exempt even from a severe mitzvah as explained in Sogi' Shem and the entire answer must be extended in this Shem Akal.

And as 33 he discusses in the book Emek Sukkot about Sukkah 21a, [further printed in the collection of interpretations and essays "Old wine in a new jug" about Sukkah p. Taranch] and in his main words he pointed out to the Jewish Rabbinate that the entire tuft is called blue, and from M. Barash "Y doesn't mean yes.
And yet, between the deserters of the Awakening Tshuva and the deserters of the Sukkot Valley, they discussed what they thought about the fence of the charge in the blue in Tzitzit.

And it seems that if he thought that it was a complete obligation on the part of the law, he would have divided and emphasized the matter and not closed Delfinan from here to the compilation of a mitzvah.

A.A. in Sefer Shalmi Yosef [Manchut HCV 3. RICH] Deuteronomy from the author of the Garba Garboz Shalita, and in B. Habetzlet Hasharon [S. Deuteronomy HCV p.
And in Eilat at dawn that we will read below.


And the Habarbanel wrote [in Madbar 15:60] and Zal, and said, "And make them a tassel on the wings of their clothes for their generations, to say that even in the following generations, if the Israelites do not wear coats, they will make a garment with wings and make them a tassel [A. In the OT, as well as in the Ari and is attributed to the Hagra and more].
And this explains the error of those who say that if he wishes not to wear a tallit with four wings, he is not required to wear tzitzit matzot [that is, the opinion that blue hinders white and a butterfly for wisdom is a justification for calling Aliba dahlakta, so he does not come to reject conditions].
And he said and we put a light blue thread on the tuft of the wing to say that that mitzvah will shine in their silence.
But if he doesn't have azure blue, he will get out of his duty with white threads, all akal.

And it is possible to prove from any place mentioned by the rabbis that the word mitzvah is from the chosen one regarding a light blue which is not obligatory, and the dress code [Okh C. H.] and Zal, and if so when they bless with a tzitzit in Fatah, by necessity it also means with a special tzitzit And the clarifications, and we would be blue which is the main mitzvah of the tzitzit if it is found, and if so at this time when there is no blue tzitzit, the blessing with a tzitzit in Fatah is a vain and false blessing, which is as if he is saying to wrap himself in a blue tzitzit and that he fulfills the mitzva now and wraps himself in a blue tzitzit which is a commandment of the chosen one. And that's a lie.
Therefore, it is better to say in the Shoa, which means in a tzitzit, that is, even if I am unable to keep the mitzvot of the chosen ones, MM mtzot tzitzit I fulfill.
That's why I say the blessing in tzitzit in Fatah, it's a complete mistake.

And since he mentioned in his words a mitzvah from the chosen one about blue sky, I don't know if there is a necessity in his words that it is not an obligation.
And the words of clothing are known in his introduction to wearing the light blue, which he wrote, I called it the light blue dress because just as a person is obligated to wear light blue with a tzisitz every day if he can find it, he must dress himself according to these rules every day if he has the opportunity to do so, and it means that he believed that it was an obligation, and therefore also a commandment From the selection that he wrote above, it is possible to interpret it as an obligation, although there is no clear necessity here in his words to the other side, since in many places we find that they interpreted a light blue on a purely white tassel, even for a white one, and according to Rashi's Kms. To wear a tassel and not to shirk a mitzvah, and as Rabbi Katina said, Lia Malacha, and it is also possible that an obligation is a mitzvah from the chosen one, as we mentioned in the language of an obligation for the obligation to intercede even in things that are not an obligation, and as will be proven below [and with this it is already possible to justify that the person is obligated on a real blue sky].

If he has such a garment, the caller is not liable.
And if he finds it, he can include in his words, according to Mordechai, that if he does not find blue, he is allowed to wear the garment and is not obligated to exempt himself from any obligation.

And also in the Shtmaq [Minachot MA] in the name of the Tos' externalities he wrote, and not as the answer of Rashi [who believes that on a white sheet without a light blue] Amai Kamer a tzisit, whatever it may be on it, can we keep it in kind, and it should be said that the main thing is a tzisit of a light blue is and the main mitzvah Of the chosen ones, he is careful, and so is the one who dismembered what he was lighting [Shabbat 15], etc., until they would have made the wings of a cup from it, and if they had a tassel of their own kind, why would they hide it except because they did not have a blue one, the main reason for the Mitzvah is a tassel with that.
And it seems that it is impossible to prove from his words that a mitzvah from the chosen one is simply not an obligation, although it is also impossible to prove the opposite, and what is the main law of the punishment for a blue collar, see what is written below.

Evidence from the words of the

And in all that is being discussed here, we must not forget the simplicity of the words of the Toss [Manchut MA 1A] written by and Zal, and it is necessary to push Ha Dashra Rabbi Zira to its sheets, we were a blue tassel and Malacha Nami (Lakman page Ma.
) Damer to Rabbi Katina Sedina in Keita Tzitsit, what will happen to Alyah Tsittsit from the chosen one, ka Makfid, etc. Akal.
And it happened to be a tassel from the elite.

And I saw in Eilat HaShahar where he wrote, explained in the Toss of Menachot page 11 A.A. a model who does not do a mitzvah of the chosen one will be punished in the era of Ritha and Dato's shout, whoever buys a less fancy etrog will be punished and it is possible for me that it is a compilation written in the Torah to impose a tkalat akal.
And M.M. treated it as a compilation of the written Torah and not as an obligation.

Evidence from the words of Mordechai

And it should be noted that according to the words of Mordechai [Hel. Tzisit of the LKT 3. Titkmad] which was written by the late Rabbi Shlomo, says Rabbi Shlomo requires that if a person is deprived of a thread of a tallit on Shabbat that he is not allowed to wear it until he repairs it. Wings, and Rabbi Dalithia replied as Damokh in Shematin DA'G Daipsik in Carmelit Darbanan No Hoi Shiri [NA and Hoi Shiri] for the sake of the respect of the human beings do not dahinan but not do not pass, therefore it seems to Rabbi Dma Dzitzit nothing but to cast a tassel on him When we got dressed and the scripture did not say in the language you shall not wear a garment that has four wings without a tassel, then surely the law was with him, but only to put a tassel on it, and in any place there is no tallit, it is forbidden to wear it, and it is not permissible to wear it, nor does it pass because it is not now possible to put it on, since it is Shabbat and on the sand, it must pass every hour which were worn with a tassel in it, etc.

And here is what came out according to the words of the Rabbi from the requirement stated in Mordechai that if white and light blue were equal to each other, it was forbidden to wear a tassel without a light blue even when it is not present, since it is forbidden to wear a garment with wings without a tassel even when there are no tassel threads at all, and May He hates a light blue that is permitted, as they said [Minachot Lech 12] He does not have a light blue cast for a white person, and because they say to a person a sin in order for you to gain, that is, he sinned in the mitzvah of light blue in order for you to gain the mitzvot, for a white man, and we do not find a sermon to permit the prohibition of light blue that one cannot rebuke a mitzvah for a white man without It.

It is true that according to the Rabbi quoted in Mordechai there is no necessity for one of the parties here, since the Rabbi personally believes that if there is no white tassel, it is permissible to wear the garment without a tassel, and even more so if there is no light blue, one is permitted to wear a tassel with only a white one, which fulfills the mitzvot of a tassel in retrospect. "P.

And there is a reason to say that the opinion of the Rashid is required. It is heard in the opinion of R. Deed here that it is not peligi, but whether it is permissible to wear a garment without a white tassel when there is no light blue, but not peligi on the basis of what is the desiring of the Idna to wear a tassel without a light blue if it is on behalf of the above of R. Or which is on the grounds that teklat is not an obligation of mana, and Mordechai himself who brought the opinion of the Rash Medrosh Gach does not mainly disagree with the above account, but it is possible that it is not obligatory except in the opinion of the Rash Medrosh but not in the opinion of Rabbi.

In the opinion of Shuat Binyamin Ze'ev

I also saw that Rabbi Ariel pointed out to the Mash in Shu'at Binyamin Ze'ev [endnote] wrote and Zal, and let him not be likened to you who makes Tzitzat Laban Dadin remains from the mitzvah and it is not a complete mitzvah for he who does not do it is blue and his likeness is like one who puts on a tefillin of a single hand or The prayer of the head alone is death in tefillin when he puts on one of the mitzvahs of the first mitzvah and leaves another mitzvah, that is, the second prayer, but with the tzitzit, even if he does not put on blue, he makes the mitzva complete in its essence except that it is not dyed and perishable, and this does not hinder it. It hinders the white and the white does not hinder the light blue duff on the back of a damzu to give the light blue of B. a thong in the tzisit of the APA it does not hinder it and I did not work the four light blue or white came out as defirshi etc. Akal.

MM it seems that there is no evidence for our case, his opinion is that there is a complete mitzvah in this and MM there is still a discussion about the detail of Techelet whether it is a detail that is obligated in it or not.

In the opinion of the TPAI

I also saw that he pointed out to the Mash Hatfa'i (in his preface to Seder Moed, "Rules for the Holy Clothing of the Priesthood") and the late, therefore, from a light blue color inhibits whiteness, and Ika feared that Atanz, for the most invalidated in the days of the Geniuses to be completely light blue.
Even in this there seems to be no clear evidence, it is possible that his intention was that it was the agreement of all the Geniuses to amend this regulation (and this is the opinion of the Chav on his part), or it is possible that there were other additions of the decree of the king or that they should have brought the MAI in such a way that they were not obliged by the principle of the law to bother In this, but surely it is an answer to the above opinion.

The opinion of the great teachers of our time

And it seems simple that we found in the majority of the great teachers that they did not refer so much to the obligation of wearing light blue on the part of Halacha, it is founded on the basis of this opinion that light blue is not an obligation from the law, and in any case any reference to it accordingly.
And I heard about one of the great Rabbis who said in Sinai to one of his young students that it was a simple and agreed upon thing in his opinion that it was the light blue that was customary at that time, but that the harm in it for his students to wear is more than the benefit (from the owner of the rumor), and of course this is about yeshiva boys who are subject to their rabbis, and a guy who is not subject to his rabbis and even Not to the Sages of Israel, and doing what one's heart desires can result in harm, but everything depends on the matter, because everywhere this is considered disobedience to the Sages of Israel.

And here is a rule that is found in the judges that hindsight is like the time of blood pressure, and every time of pressure is like blood pressure, and in any case for our purposes, regardless of the fact that there is a matter of punishment even in a mitzvah of the chosen one, and as they said the punishment of a white person is greater than the punishment of a blue one, and some of the first learned that this was also the case with the punishment of Idan Ritcha , it was intended for a tzitzit without a light blue, and as stated above, and in truth also according to the rulings that Rabbi Katina did not cast a tzitzit at all in his talisman, then he was exempt from the law, he was empowered by the sages to disobey a mitzvah in Shev and do not, but he was punished for what he did not oblige himself to the mitzvah according to the words of Rabbi Yona, known in the Shaari Teshuvah Gate C.
And in any case, it does not appear that all of your rabbis were wrong about the sub-item that there is a punishment for those who do not put on the blue of their veil, since the punishment also belongs to the mitzvah of the chosen one.

And it should be noted that in the Zohar we also mention in several places that it speaks of punishment for things that are not lawful at all, and refer to Beit Yosef [Och C. 3] in the name of Rabbi Yona regarding the matter of touching a married person, [Vazal there, and after I wrote all this I found Rabbi Yona who wrote in the Book of Awe (Dah, these are the words) and this is his language, and if he urinates while standing, he must be careful not to touch her forehead unless she is wearing a crown and down to the side of the earth, even if he is married, because after that the punishment is so great that it is like bringing a flood to the world, so a person has to stay away and sanctify himself, even in what is permitted And so our holy Rabbi from his days did not put his hands below the Avanto (Shabbat Kih:) Akal and it seems that our Lord continued after him and wrote if it is not decorated and down to the side of the earth and even if he is married but he shortened it in the place he had to extend and interpret the Hassidic law of a year here and not from the Akal law B. B.].
Furthermore, it should be noted the words of our Rabbi Jonah in the Book of Awe regarding the matter of being united with his daughter.

But in fact the law is as above, that in anything that is not an obligation from the law, even if in a normal case there is a legal punishment for it, a punishment for a mitzva from the chosen one, in any case, the reward of a mitzva is calculated against the loss, and included in this is the rule that the reward of one mitzva should be calculated against what can To lose a ziz from other mitzvot by grama or by hand, and of course everything depends on the matter, broadcasting fees in the place that goes with it or in any way that does not cause any harm, the question is already different, and it still has to be discussed with other matters such as changes in mitzvot in our time which are dangerous, as well as a teaching against the great teaching In Sana'a and Parhasiya and in fact he will make a wise question.

The detection probability of the morax snail

And here I saw to Tomi in several places that the general reference by those who sat on the studies belonging to the identification of the blue snail, that from a scientific and research point of view it seems that this was the snail that existed at the time of the Sages, since there is clear evidence that this snail was used a lot in their time for dyeing, and also for blue dyeing.
And in any case, it would be remiss to say that their snail was a different snail, since we did not find that they warned sages against the prohibition of dyeing the tassel from the same snail that the whole world uses except them.

The level of the obligation to cast this azure is from the Halacha

But when we come to discuss this from the point of view of Gadari Halacha, if there is an obligation today to wear a light blue, we will not find clear reasons to oblige at all, first of all because there are some judges that we follow who wrote that wearing the light blue with a tzizit is not an obligation, and there are already some of the latter who have adopted that as long as it is not clear that the halkha is a man in number The threads, anyone who casts blue on his talisman loses all of the mitzvah of the tassel completely according to the opinions that he cast an incorrect number, and see what Rabbi Daniel Galis elaborated on this in his article printed in Moriah.

Does it belong to conditioning?

And what we argued in the Beit Midrash is that it is appropriate to make a condition that one does not intend to use the light blue color in the threads that are not an obligation [that if the caster according to the opinion of the Rabbis or Rambam makes a condition that if the light blue color is harmful to the tzitzit acids he intends not to go out in them, or if the caster according to the opinion of the Toss makes a condition that if he is obligated to use fewer threads Alo intends to go out only in the color he is obligated to wear], it really seems that it is impossible to say that the second sex will wear it and intend to go out in it for the first sex, and it should be noted in this the language of the Chazoa [C. In B. C. 9, he brought the opinion of the rishonim who disagree about Rashi and the Rabbis, that in their opinion white is not the color of the talit at all, and that the talit is not absolved by it except for a mina chal dakl that is not a light blue color. "For the tassel of the color of the wing, it is written on a white garment and the threads of the tassel are white [but it is not a condition in the law of the mitzvah that the color be of the same color as the garment, but that it should not be light blue] and according to the reason that God said the light blue threads are obligatory, and if God made the light blue Nemi kosher, that's what he said The stipulation that this is not true but the will of the Torah is precisely in two species, and if he did all of D'Hotin's light blue, the mitzvah would not be light blue, and if the tallit is light blue, it is not possible to make the white from the type of the tallit, but rather from a different species.

And for the fear that you should not add [who raised a claim in the BHMAD that if it is not light blue, it passes without adding] It is very possible that such a condition would be useful, since really on the side where there is no light blue, it is like the rest of a painted white.
And the Ilan prison should be discussed separately whether it belongs today or not [and it is a matter of discretion].

Additional concerns

And indeed, several more claims were heard in the Beit Midrash about the possibility of resuming voting today, and even though it seemed to the Anad Dam everything was benign other than that, it would not seem to Dina to trust Kola on the above claims, each for his own reasons[1], in any case, since there are already the above reasons, we can add them and add to them, since there is still room to discuss these things, especially since they are things that belong more to discretion, and since the great teachers of our time have already written that the matter is not decided yet, we do not have the power to argue about them and decide on it.

Still in the opinion of the great sages

And here Hazinan Dakhl Rabnan Kashishai did not refer to the question of the blue sky at the level of halacha, and even the Gerhak zt'al in his answers in a biased opinion it seems that the answers are not at all from the halachic side, for example in Alma Meshak there on the words of the Maharil, and this is a simple matter that in his opinion there is no The condemned in general is something to be discussed about as clear to all the source there, and on the other hand I also heard from his student Rabbi Uriel Shlangar who discussed with him the evidence in the book Luot Techelt and the Gerach told him about the words of the Levite that this is a beautiful piece of evidence, and similarly I heard from the Gerach's grandson Tzvion that he heard from his mouth as if This is about what is translated in the past as Teich Porfur Wahl (I don't remember the exact wording of this), [and it seems that his intention is that since we called it that way were translators abroad, so it was found that as a form of tradition it was customary for them to say that the name of the blue in the spoken language was Porfur], and with all this regarding The halachic question, his opinion is known regarding actual wearing, in fact there is no guesswork here.

And it is also known the opinion of some of the rabbis in writing and in the AP, that although in terms of probability it seems that the identification turns out, but with regard to wearing according to Halacha there is no doer, each for his own sake, such as Gersh Nadel and Germ Shafarn who wrote yes in writing, and more from the rabbis whose names we have heard rumors about such It's each one on his behalf, Garbad Klein and Garbad Diskin and more.

And it seems that there is a view here of the Torah scholars who are well versed in the mitzvahs of the Torah, which says that it is very difficult to almost impossible to reproduce such a mitzvah without a tradition, apart from all the claims made here, there is another claim that in the opinion of the Torah scholars is very weighty, not only that there are many deficiencies in the dyeing and casting of the blue , but also the problems that may arise from observing such a mitzva without a tradition, we will never know, and for example in Alma if we were to try to reconstruct the Lulav from the Gemara only without the rishonim (since even the rishonim did not have a blue sky in order to make us hear all the laws pertaining to it in the rest of the Torah, and there are not many rishonim on All the matters of the azure, as in the rest of the tzitzit laws) we will never know all the types of wrongs, such as a slik in a straight line and what is crooked before and after it, etc. And if we only had a species of mullein (something that could easily have been created over the years if there had been a legal ban on growing triangular mullein for example) that were not triangular, we would have said that the Sages did not intend for a complete trinity, and also according to the way, and this is roughly the spirit The well-known statements of the above-mentioned Garnak on the matter of azure in the second thread book, which actually changes the whole face of the issue of azure, that the discussion does not end at all when it becomes clear whether it is azure or not, and even when we accept the words of science as reliable that the type of purple was used to dye the azure, there is still no here The obligation of the Halacha to cast a veil, and all the casting of the initial doubt and the lack of need to find out the research on the subject is only as an appendix and as an ignorant addition to the main claim.

And this is why you noticed the Rash who will live their times in their hands to check the studies on the subject, God they will live, that although as is known most of the knowledgeable who were interested in the study of the azure and the snail, tended to say that the identification turns out, but the issue does not begin and end with the question of identification and as a SNA.

Last method

To sum things up, even though the common and simple opinion among the puskims is that there is an obligation to cast the azure, and there is a scientific probability that this is the ancient azure, in any case, since the opinion of many puskams, including some of the greatest puskams that we follow, is that there is no obligation to throw azure in the tzitzit, and since there are certain concerns about this azure, and also We have seen most of the great teachers of our time withdraw their hands from the imposition of this azure, therefore there is certainly no fear from the beginning on the part of the court to prevent its imposition, and so on until this becomes more widespread throughout Israel.

Addition after time

In the matter of the article on blue is not mandatory

Yeavi' in the Shua Okh C. Sha Salah who goes out with a tallit that is not crimped according to the law is obligated because those threads are important to him and his opinion about them until he completes and makes a tassel, and if it is crimped according to the law even though it does not have blue, it is permissible to go out with it on Shabbat Akal , and he wrote there in the Bayagra Skatz and Zal, a.f. as a rabbinical name there, and even in the worst, since he does not have the mind to complete the above-mentioned Akal, and wanted to say that he is not going to fix it at all, and here in raids from Meiri while there is a blue sky and he can make a blue sky However, there is no need to come to court, the light blue does not hinder the white, and even if he has light blue, he is allowed to go out in a garment with white threads on it on Shabbat, not from the opinion presented in Mordechai that on Shabbat there is no obligation on him because even if it is not decorated according to the law, it will be It is permissible to go out on Shabbat because it cannot be repaired on Shabbat, but only because the condition is that something is needed that is not ready to be repaired at all and does not need to be repaired at all, and only after this condition is met will it be important as it is not ready to be repaired and it will be permissible to go out on it on Shabbat, and the reason for this is that a garment that has white threads in it is not a garment that does not have a tassel, such a garment of white threads is not going to be completed at all.


And Yaoi' further in Rashi Menachot Ma EB DHA except for Kela Ilan, who wrote on the grounds that it would be ruined if he took Kela Ilan instead of Teklat in Tzizit and Zal, and one of them was found to have passed away in Kela Ilan for a light blue onion and two of Kela Ilan with a white one in Tzizit and Oi Kailaim Without the mitzva of Akal, and it is clear from his words that the whole fear is in the form of a name that he will throw the prison Ilan in possession of a light blue and then violate the prohibition of kalaim, but the fact that he wears a tassel with a white man without a light blue is not a reason to make a decision because of this, and the model in Gebra Dayit Lia a light blue is what we are dealing with, However, it is not a prohibition to cut because of it, but only because of the hybrids as above.

And Yaoi' there again in Thos. 15, and if he brought what he wrote to Mai Defirsh in the counters, he decla Ilan instead of white is invalid because it is similar to light blue, and there are not two species here, it is difficult, from a crisp dilemma, Hai Baryta Karbanan, Drish Perkin Damri, there is no light blue hindering the white Akal, we were That the Toss makes it difficult, why is it not justified by the Bariyata that Ilan prison is not exempted, considering that the white man is a hindrance, and the Madan considers that if he brought kosher as a man, the white man is not hindered, according to the explanation of their words, and here is the language if he brought kosher, it is included in this for the understanding that he is not obliged to permit the tassel and redo it , and it is clear from this that there is no prohibition to wear a garment that has light blue instead of white, and on the contrary, daha baha tlia and both of them together were said in the words of Rabbi Barish Perkin.

However, it should be noted from the second commentary in Rashi that Rashi took to the main point that it really follows that a son without techalet would have to permit and do it with techelet if he has techelet, and as such, this is the reason why Rashi did not make the difficulty of the toss difficult for him because the more he means to her that he does not hinder is not the permit Finished, but according to the first interpretation in the Rashi and the PD the Tossh comes out as above that there is no prohibition to wear a garment that does not have light blue, only from the Delhatos it comes out that in the first place such a tassel of one kind is not to be made but in the Parshai in the first interpretation There is no evidence for this ruling that it would be prohibited in the first place from the Rashi, not from Meiri, except from a fear of prisons (and even the Toss is not proven that way, they agree with the conclusion that they did not say anything but a settlement proposal for the difficulty of the Hajm' to interpret yes in the words of the Berita and to settle the Hagm's difficulty according to the second interpretation of the Hajj, but no It will be explained that this is their opinion of the Halacha that it is forbidden to make such a tassel in the first place).

And although the Shtmk and the Hagma interpret 33 as in the second part of the Barshi, but it is still not proven from this interpretation that there is a prohibition against white without light blue, the Dmm has a regulation mentioned in the gm there that does not prevent one from doing as the main tikkun of the mitzvah of two species even if It does not violate a prohibition.


A general comment on the matter of light blue

The state of affairs today is that the majority of scientists have given a positive attitude to the issue of blue matter, and the majority of halachic judges did not take it seriously at all or even expressed reservations explicitly, and the question arises because these and these are acting logically and intelligently, so what did some see to strengthen the matter and others to negate the matter, and the answer to this is Everyone when he comes to discuss something discusses it in his field of occupation and expertise, therefore a scientist when he comes to investigate the matter of azure focuses mainly on the question of whether or not there is evidence that this species was used in the past for dyeing or not, and the answer is yes, because this is how science proves that in the past there was a species called porphyra, some of which exist The day that was used for dyeing clothes, however, the man of halacha who came to examine the issue of blue-blue, the focus of the investigation is not directed to this issue, but even if we accept the assumption of scientists who used this species for dyeing in the past, there is still much to examine and learn, and a mitzvah that depends on colors and shades and an ancient dyeing process and to clarify a species that has A certain animal or a certain species or certain characteristics or even a certain family, and other disputes that have not been decided in Halacha, are very difficult to reproduce in practice, and until we manage to solve and decipher one question even if we trust all our decisions there is still a lot to discuss about other things.

What comes out of this is that in addition to reason, emotion is also at work here, and we mean that after the scientist sees how solid and proven the evidence is and proves this specific point, then all the other halachic questions can be given to narrow and less precise excuses, and since in matters that concern halachic, almost any proposal can be put forward The Ramban says that there is no such wisdom as the wisdom of Tashvorat, which has one and only answer to every question, (and by the Ramban and other rishonim regarding Zakan Mamra), but in order to rule on practical halachicism, people who have learned the issues of the halachic tzitzit for practical halachic gafat and Tobiah, And they have experience in halachic rulings on many other issues.



[1] And in short, with regard to the exact shade of coloring, it is difficult to say that it is an obstacle like the impurity of the blood of the Hendah Madorita which hinders an exact shade, because for the sake of simplicity the words of the Tosefta are not strict except that it be from a snail, nor have we found in the Sages a single person who ordered a certain shade, and rather in comparisons of the shade of light blue according to What was brought forth in the Sages and various midrashims and the Zohar we found that everywhere a different tone was brought forth.

And regarding the company of the Rishonim, if the marks are inserted into the gun during the drawing, here is the Zev that the overwhelming majority of the Rishonim believed that the marks should be inserted, which includes the opinion of the Tos, the Gaonim, the Rambam, and the Radek? Ravuta, and as explained in 2 Halachot Tzizit even more than that, see there, (and apart from this here, if a khashush is in his opinion, it will only be for the koala), and also in this chalzon AA to paint without markers, and it is clear that AA that the chalazoon will correspond to all the methods of the rishonim in the places that were divided In the interpretations of the issues, they themselves did not see the snail, and Segi, which agrees with the opinion of some of the first, and moreover, Aliba Dahalkalta also believes that Rashi does not insert the markers into the shoot, mm. There was no shortcoming, and they just pressed it there according to May DSD which changes the color and together with that the color is made, so the color becomes not only a snail, and on that you can do whatever you want, but in a way that does not participate at all in the way there is no SDD that would have a defect in it .

And I've heard it said that if we use this azure, we should be concerned that in the future another azure will be found that will be more precise and there is no end to the matter, since there have already been different identifications in the past, and finally this identification has come, so we are afraid that another identification may emerge in the future. to the claim as 17, but it seems that this claim mainly belongs to those who are outside the investigation of this identification, but anyone who has already been interested and has gone into the depth of this type [even though there is no obligation to do so according to the Mishnat, mm those who have already done so], will see that A to compare one to the other, since there is a very large distance between Radzin's blue, which was not based on any findable, literary, or historical evidence, and the morax, which was certainly used for coloring and is very well-founded, and when the extracts were not many, and in contrast, there was no epithet Hacham A. of the natural sages who took seriously the identification of Rabbi Dradzin, the Morkas I know and my acquaintances who agreed to the plausibility of this identification dozens of extreme and well-known there (and they are among the greatest of Israel), and in contrast this identification is also agreed upon and accepted by the natural sages [although there is not always Halachic weight according to the wisdom of the natural sages], and to all of this it should be added that the identification of the morax far precedes the identification of radzin, both among the sages of Israel and among the natural sages in contrast, and the identification of radzin is a short affair that began between the time when the identification of the morax was already raised by various sages and its circulation and publication, until it faded away Radzin's identification and he went as he came (and today there is no one who wore it on his own opinion and based on his own understanding).
And it seems to me that those who remain in the mentioned claim are more people who have not seen this kind of thing up close.
But it will already be explained that this is not the issue to oblige the Halacha to impose a blue sky.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

טוב לסיים את הסעודה לפני חשיכה ויותר טוב גם לברך לפני חשיכה. אם אינו יכול לברך לפני חשיכה כגון שצריך להמתין לזימון, לפחות יסיים את הסעודה לפני חשיכה ויזכיר בבהמ"ז של שבת בלבד. מקורות: הנה זה ברור שטוב יותר לסיים ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

טוב לסיים את הסעודה לפני חשיכה ויותר טוב גם לברך לפני חשיכה.

אם אינו יכול לברך לפני חשיכה כגון שצריך להמתין לזימון, לפחות יסיים את הסעודה לפני חשיכה ויזכיר בבהמ"ז של שבת בלבד.

הנה זה ברור שטוב יותר לסיים ולברך לפני מוצ"ש, שכן במקרה שיסיים ויברך רק במוצ"ש ייכנס בזה לכמה מחלוקות, דראשית כל הוא אף אם לא אכל במוצ"ש כלל הוא מחלוקת הראשונים אם אזלי' בתר זמן האכילה או הברכה, ואף שהשו"ע בסי' קפח לגבי מוצ"ש הכריע דאזלינן בתר זמן הברכה, מ"מ לענין ליל שבת בסי' רעא הכריע להיפך, וא"כ אזיל הכא לחומרא והכא לחומרא, ולכן בסי' תרצה דמיירי לענין הזכרת על הניסים לא הכריע להדיא, היינו משום ששם ההזכרה גופא אינה חיוב כמבואר בשבת כד, וכמו שרמז המשנ"ב בסי' קפח שם, ממילא מאחר שהוא רשות אינו ברור שהוא טוב להחמיר בזה, או שאין מקום להטיל עליו ולחייבו מספק, הלכך שם לא הכריע, ומבואר מכ"ז דלפי שי' השו"ע הוא ספק, וגם הרמ"א שנקט אפי' בסי' רעא ובסי' תרצה דאזלי' בכל מקום בתר תחילת הסעודה, מ"מ נקט שם בסי' תרצה כן מחמת המנהג, ואינו ברור שכך נוקט להלכה מעיקר הדין (ויעוי' להלן מה שאכתוב בדעת המשנ"ב בזה), ויר"ש יוצא ידי שניהם כדאמרי' בערבי פסחים כעין זה, וממילא בודאי שהוא דבר טוב לסיים קודם מוצ"ש.

ובניד"ד יש כאן בעיה נוספת, מכיון שבאופן שאכל עוד כזית בלילה של ר"ח שחל במוצ"ש הרי נכנס כאן למחלוקת הרבה אחרונים הב"ח והמג"א והט"ז האם יברך של שבת או של מוצ"ש או של שניהם, ממילא בניד"ד בודאי שהנהגה טובה אם נזהר שלא להאריך בסעודה.

אולם באופן שבודאי לא יוכל לברך בשבת אלא במוצ"ש, ומסתפק אם במצב הזה יהיה טוב לסיים הסעודה בשבת או במוצ"ש, הנה אם אוכל רק בשבת ולא במוצ"ש עדיין יהיה תלוי במחלוקת הראשונים הנ"ל, אבל אם אוכל גם במוצ"ש אינו ברור שיהיה תלוי במחלוקת הראשונים הנ"ל שכן המשנ"ב נקט בדעת המג"א שבאופן זה יברך של ר"ח בלבד גם לדידן שלולי אכילתו במוצ"ש היה מזכיר של שבת, ואם כן לכאורה יש מקום לומר דבזה לכל הראשונים אומר רק של ראש חודש.

וכך נקט הגר"י אברמוביץ בתשובה דלפי דעת המג"א שהובאה במשנ"ב סי' קפח יהיה הדין באופן כזה שיהיה עדיף לאכול כזית במוצ"ש ולברך של ר"ח בלבד כיון דלפי שי' הגר"י אברמוביץ בזה לכל הראשונים מזכיר רק של ראש חודש וא"כ עדיף לו שיאכל כדי שייצא מידי פלוגתא.

(ונפל שם בתשובה ט"ס בד"ה ולפ"ז, וצ"ל שם 'וגם להמרדכי' במקום 'וגם להרא"ש').

אולם אחר העיון בלשונו של המשנ"ב יש מקום לפרש בדבריו (היינו בדבריו בביאור דברי המג"א) שלא נקט שבזה דעת כל הראשונים להכריע להזכיר רק של ר"ח, אלא שבנידון זה סמך בעיקר על הרא"ש הסובר דלעולם ההזכרה היא כמו בשעת הברכה, ושצירף לזה שגם לשיטת מהר"ם וראשוני אשכנז בניד"ד ברכה זו אינה כתיקונה ועושה בזה דבר שאינו טוב במה שמזכיר ב' אזכרות ולכך עדיפא לן לנהוג כהרא"ש בזה, ולכך הזכיר שכיון שהוא שעת הדחק מוטב שידחה וכו' משום שהזכרת ר"ח היא חיוב לכו"ע, ומה שהזכיר שהזכרת ר"ח היא לכו"ע מבואר שמצרף בזה דעת הרא"ש, ומה שנקט שהוא שעת הדחק ניחא, דר"ל שבשעת הדחק יש לסמוך על רא"ש כדי שלא לקיים המצוה רק בדיעבד לכו"ע, דלכתחילה להרא"ש עדיפא לן מבדיעבד לכו"ע, כיון דבלאו הכי אפי' אם יאמר שניהם מקיים הברכה רק בדיעבד למהר"ם וראשוני אשכנז, ובלאו הכי יצא ידי חובה בלי הזכרת שבת בסעודה שלישית להכרעת המשנ"ב לעיל, לכך לכתחילה דהרא"ש עדיף מבדיעבד לכו"ע, וכמבואר.

נמצא דעכ"פ לבני אשכנז דקי"ל לעיקר לדינא כדעת ראשוני אשכנז החולקים על הרא"ש (והם הגמ"י בשם מהר"ם ומרדכי ומהרי"ל בשם המנהג פשוט) אינו ברור שעדיף לאכול עוד כזית במוצ"ש ולהגיע להכרעה מסופקת ולוותר על הזכרת שבת שאפשר שהיא חיוב ג"כ לפי מהר"ם וראשוני אשכנז, מה שאין כן אם לא היה אוכל עוד במוצ"ש בזה ברור שיש הכרעה של מנהג וכל ראשוני אשכנז (ובכללם מהר"ם דהוא רביה דהרא"ש וגם אפשר דאילו הוה ידע הרא"ש דעת מהר"ם הוה הדר ביה) דאזלי' בתר התחלת סעודה וק"ל.

(ולפ"ז יתבאר עוד למה לגבי חנוכה ופורים שחלו במוצ"ש נקט המשנ"ב לומר רק של שבת, כיון דבנידון זה גם אם יאמר רק של שבת יצא יד"ח לכתחילה מעיקר הדין גם אם יזכיר רק של שבת, כיון שהזכרת חנוכה ופורים הוא רשות מעיקר הדין וכדלעיל, אבל אם נפרש שבמוצ"ש שחל אז ר"ח ואכל כזית ההגדרה היא שזמן ברכה ואכילה דוחה את זמן אכילה בלבד כמ"ש הגרי"א, א"כ גם בזה ידחה כיון דלגבי גדרת הברכה יש כאן ב' סיבות להחשיבה כמוצ"ש ורק סיבה אחת להזכירה כשבת.

ומיהו אי משום הא זה אינו ראיה כלל, דיש לומר בפשיטות, דרק הזכרת חובה יש לו לדחות הזכרת חובה, אבל הזכרת חובה במקום הזכרת רשות כמאן דליתא כלל דמי).

וז"ל המג"א, ומכל מקום צ"ע דאם יזכיר שניהם מתזי כסתרי אהדדי מידי דהוי למי שהתפלל ערבית וא"כ הי מינייהו לדחי, וצריך לומר דיזכיר של ראש תדש ולא של שבת, דהא כמה גדולים סוברים דלעולם אינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר השתא, ואם אכל בלילה לכולי עלמא מזכיר גם של עכשיו כדאיתא בהדיא בתוספתא שם, לכן יזכיר של ראש חדש וכו' עכ"ל.

ומבואר מדבריו שצירף דעת אותם הגדולים דהיינו הרא"ש שמזכיר רק של שבת, ועוד מבואר מדבריו שהביא ראיה מהתוספתא שאם אכל בלילה אפי' למהר"ם וראשוני אשכנז (דהיינו לדידן) מזכיר גם של עכשיו, ומביא ראיה מהתוספתא שבזה מזכיר של עכשיו, א"כ המהר"ם וראשוני אשכנז החולקים על הרא"ש מסכימים שמזכיר של עכשיו, ולא נקט בדבריו דבזה החולקים על הרא"ש מודים לו, אלא נקט שהחולקים על הרא"ש מסכימים שכאן מזכיר גם של עכשיו, וגם שינה מלשונו שכתב על שי' הרא"ש דלדידיה אזלי' לעולם בתר השתא, אבל לגבי ביאור דעת ראשוני אשכנז החולקים (דהיינו לדידן) באכל גם ביום וגם במוצ"ש לא הזכיר דאזלי' בתר השתא, אלא דלכו"ע מזכיר של עכשיו.

והמילה העיקרית בדברי המג"א שמבואר בה כמו שפירשתי בכוונתו הוא מילת "גם" דמדנקט גם של עכשיו מבואר דמעיקר הדין היה צריך להזכיר (היינו לדידן דנקטי' כמהר"ם וראשוני אשכנז החולקים על הרא"ש) גם של שבת וגם של עכשיו, רק דנקטינן בזה באופן אחר מאחר שיש כאן דוחק כלשון המשנ"ב.

היוצא מזה דאפי' לפ"ד המג"א עיקר דעת מהר"ם וראשוני אשכנז הוא שיש לומר ב' האזכרות במוצ"ש כשאכל גם בשבת וגם אכל בר"ח שחל במוצ"ש, וממילא מה שיאכל אחר כך במוצ"ש אינו מוציא עצמו מספק אלא מכניס עצמו לספק גדול יותר שבזה יצטרך לנהוג דלא כהשיטה שנפסקה עיקרית להלכה לבני אשכנז, וזה מחמת ההכרח שהרי בכל מה שלא יעשה לא יעשה לכתחילה.

ויש לציין דגם במשנ"ב כבר מוכח דלפ"ד מהר"ם וראשוני אשכנז הדין הוא גם בניד"ד (שחל ר"ח במוצ"ש ואכל עוד כזית במוצ"ש) שיזכיר של שבת, דהרי ז"ל המשנ"ב "דהרי יש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במוצאי שבת" עכ"ל, ומה שהביא אחר כך בסוגריים דכאן שהוא שעת הדחק מוטב וכו', לא היה מביא בסוגריים אם בא להוציא ולהפקיע ממה שכתב בסתמא מחוץ לסוגריים, שכן סוגריים באים לפרש ולא לסתור, ומה שמבואר בסתימת דבריו מחוץ לסוגריים דהמחלוקת היא גם בני"ד אם יזכיר של שבת או לא, ורק בא לומר בסוגריים דמחמת שעת הדחק [היינו שהוא דבר שאינו טוב להזכיר ב' הזכרות בפ"א וא"כ גם אם הלכה כהמהר"ם וראשוני אשכנז מ"מ אינו עושה עכשיו דבר טוב], יעשה כדעת הרא"ש.

ויעוי' בלבושי שרד סקכ"ז על המג"א שפירש את דבריו שהוא ספק לדעת החולקם על הרא"ש מה יעשה, וז"ל, פירוש דהזכרת שבת הוא ספק פלוגתא והזכרת ראש חדש הוא ודאי, כיון שאכל בלילה, ומשום הכי כיון דשניהם אי אפשר להזכיר, אין ספק מוציא מידי ודאיוכו' אף דקיימא לן דלא כשל"ה אלא אזלינן בחר תחלת הסעודה מכל מקום בהאי גוונא של ראש חדש לבד משום ספק וודאי כאמור דעכ"פ יש ראיה מהשל"ה דשניהם אין להזכיר ומזכיר היותר חיובית וק"ל עכ"ל.

ועיקר דבריו בתחילת ובראש דבריו הוא שיש ספק בדעת מהר"ם וראשוני אשכנז, ואח"כ דן בדעת השל"ה שהוא כדעת הרא"ש שעכ"פ מבואר בדבריו שלא להזכיר תרווייהו, ומשם ילפי' לדידן שלא להזכיר שתיהם, ולא נתברר בכוונתו האם אחר הראי' מהשל"ה הוא כבר פשיטותא שלא להזכיר, מאחר והוא דבר שאינו טוב כמשנ"ת, או שהוא עדיין ספק רק שיש לצרף כאן שבשל"ה מבואר שאינו טוב להזכיר שתיהם לענין שמחמת זה יש להעדיף לנהוג כהרא"ש לענין זה, וגם מה שנקט "ספק פלוגתא" יש לברר אם כוונתו דאינו ברור אם הספק הוא לענין מהר"ם וראשוני אשכנז אם סוברים להזכיר כאן שבת או לא, או דילמא דמה שנקט ספק פלוגתא ר"ל שיש כאן ספק מחמת הפלוגתא, וממילא יש לפשוט מהשל"ה שיש בעיה להזכיר שתיהם, עכ"פ מה שמבואר בדבריו שאינו ברור שדעת מהר"ם וראשוני אשכנז שאין צריך להזכיר של שבת, (או שהם ודאי סוברים שצריך להזכיר של שבת לפי הצד שספק ר"ל פלוגתא), וגם אחר הראי' מהרא"ש הזכיר בלשונו שיש כאן ספק אלא שאין לעושת דבר כזה להזכיר ב' הזכרות.

וגם מדבריו מבואר כנ"ל שאם יבוא ויאכל אחר שהחשיך במצב כזה (שחל ר"ח במוצאי שבת) אינו יוצא מידי ספק כלל.

נמצא דאדרבה יותר טוב שלא לאכול כזית ואז יהיה ודאי עושה לכתחילה לפי הכרעת הרמ"א כדעת מהר"ם וראשוני אשכנז, משא"כ אם יאכל כזית וייכנס לכמה ספקות ושאלות ושלא לכתחילה לכו"ע (דאם יזכיר שתיהם אינו עושה כדין כמ"ש המג"א ע"פ השל"ה ואם יזכיר אחת מהן מפסיד בזה הזכרה אחת שמחוייב בה לשי' מהר"ם וראשוני אשכנז).

[ומ"מ בין אם הלבושי שרד סובר [בביאור דברי המג"א] שיש ספק בדעת המהר"ם וראשוני אשכנז ובין אם סובר שהוא ודאי בדעתם, אבל המשנ"ב [בביאור דברי המג"א] אינו סובר שיש ספק בדעתם כמשנ"ת].

ואפי' לפי הבנת הגרי"א במג"א עדיין יש לטעון ולומר שאינו עושה הלכתחילה אם יחזור ויאכל כזית ויפקיע עצמו מהזכרת שבת דהרי לשי' מהר"ם חל עליו חוב הזכרת שבת כמ"ש במשנ"ב והוא מפקיע עצמו מחיוב זה על ידי שמחייב עצמו בהזכרה חדשה בברכהמ"ז.

ובלאו הכי גם אם נאמר בדעת המג"א כמו שביאר בדבריו הגרי"א מ"מ לדידן כיון שיש מחלוקת באחרונים בזה דיש דעות שאפי' אכל בר"ח מזכיר רק של שבת או של שניהם, וגם המשנ"ב הביא חלק מהדעות בזה, א"כ בודאי שעדיף לבני אשכנז שלא לאכול עוד במוצ"ש ולברך רק של שבת שהיא הכרעה ברורה לבני אשכנז מלאכול עוד במוצ"ש ולברך רק של ר"ח שהוא דבר שנחלקו בו הרבה אחרונים.

וכן ראיתי כעת שכן הובא בקצש"ע (סי' מד סי"ז) ובשם הגרשז"א (שש"כ פנ"ז סי"ג) והגריש"א (וזאת הברכה פט"ו) שלכתחילה שלא לאכול לאחר שהחשיך כדי שלא להכנס לספק, [ועכ"פ לא כזית כדי אכילת פרס (ראה שש"כ שם הערה מו)], וכן הוא בשו"ת הרי בשמים ח"ב י"ב להימנע מלאכול פת בלילה בס"ג, ויעוי' גם ברכת הבית שי"ז סל"ז, ומבואר מדבריהם [לפי מה שראיתי בשמם] שיש להקפיד שלא לאכול אחר שקיעה"ח ולא להעדיף לאכול, והם מהטעמים שנתבארו.

ובפסקי חת"ס עמ' נה הובא שהקפיד לברך קודם צה"כ, והוא כמו שנתבאר שבזה עושה כראוי לכו"ע וגם לשיטת הרא"ש, אבל אם רק מקפיד שלא לאכול לאחר שהחשיך ואינו מקפיד שלא לברך אחר שהחשיך מקיים רק דעת מהר"ם וראשוני אשכנז.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

לענ"ד נראה פשוט שעדיף לתת תחליפי חלב מלבקש מינקת נכרית, דעם כל המעלה והטובה שהתינוק מקבל מחלב אם אבל אין שום גנאי ופחיתות ודבר רע שהוא מקבל משימוש בתחליפי חלב וכדאמרי' בגמ' יבמות פרק החולץ ממסמסא ליה בביצים וכו' משא"כ ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

לענ"ד נראה פשוט שעדיף לתת תחליפי חלב מלבקש מינקת נכרית, דעם כל המעלה והטובה שהתינוק מקבל מחלב אם אבל אין שום גנאי ופחיתות ודבר רע שהוא מקבל משימוש בתחליפי חלב וכדאמרי' בגמ' יבמות פרק החולץ ממסמסא ליה בביצים וכו' משא"כ חלב נכרית הוא דבר מגונה שנזכר ברמ"א יו"ד סי' פא ס"ז ע"פ הירושלמי שהוא מוליד טבע רע וכדאמרו ז"ל כיו"ב על משה רבינו שנמנע מזה וכדאמרי' עוד בגמ' או"ה דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו וכו' ויש טמטום בטבע במי שאוכל זה כמבואר בראשונים ובמשך חכמה שער הקדושה, ואפי' גדולה מזו מבואר בכתובות דף ס' שהמאכל של האם משפיע על הולד כ"ש בדברים כאלה.

לענין מי שאינו רוצה לנהוג כן כמובן שאין למחות בידו כיון שהוא היתר גמור, עי' בשו"ע יו"ד שם, אבל אינו כדאי כ"כ לעשות כן משום שבעוד בעבר לא היו מצויים מספיק תחליפי חלב והיה בזה שעת הדחק גדול, ולכן לא נזכר בגמ' שלנו הבבלית להדיא מה שראוי להחמיר בזה, מ"מ כהיום בזמנינו מצוי והוא דבר שהרבה משתמשים בו אפי' לכתחילה בתור נוחות או בתור השלמת האכלה, ולכן כל מי שיכול להסתדר עם זה ודאי שהוא טוב יותר מחלב גויה (כשזאת הברירה היחידה כמובן דאם אפשר שיאכל מכשרה זה עדיף).

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

יעוי' בסי' קלז ס"ג לגבי מי שדילג פסוק בקריאת התורה שיש הבדל בזה בין אם היה בקריאת התורה של שחרית של שבת שאז החיוב הוא על כל מילה ובזה יש לחזור לפי פרטי הדינים המבוארים שם, לבין שאר רוב קריאת ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

יעוי' בסי' קלז ס"ג לגבי מי שדילג פסוק בקריאת התורה שיש הבדל בזה בין אם היה בקריאת התורה של שחרית של שבת שאז החיוב הוא על כל מילה ובזה יש לחזור לפי פרטי הדינים המבוארים שם, לבין שאר רוב קריאת התורה שהחיוב הוא בעיקר לקרוא ובהם בדיעבד אינו חוזר אם כמות הפסוקים בקריאה היה כדין גם אם דילג באמצע פסוק, עי"ש פרטי הדינים בכל זה.

ולענין טעות בקריאה שצריך לחזור כמבואר בשו"ע ריש סי' קמב נסתפק שם הביאור הלכה ד"ה מחזירין האם דין זה הוא רק בשבת בשחרית, דהא יש מקום לומר לענין שאר רוב קריאות שכמו שדילוג אין מעכב בהן גם טעות לא יעכב בהן, וכתב שם כמה צדדים בזה, ונשאר בצריך עיון.

ולענין הגדרת קריאת ההפטרה אע"ג שהוא בשבת בשחרית מ"מ א"א ליתן לו חומר של קריאה"ת של שבת בשחרית, שהרי קריאת ההפטרה אינה על הסדר, ולפ"ז הוא כמו שאר קריאות דלא עדיף מפרשת המועדים המבואר בסי' קלז שם, ואע"פ שבשו"ע סי' קלז כתב טעם על פרשיות המועדים "לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן" וכאן לא שייך טעם זה, מ"מ כאן כ"ש שעדיף כיון שכאן לגבי ההפטרה אינה מחמישה חומשי תורה, ולכך מעיקרא אין חיוב קריאה בציבור כלל על פרשה זו, ורק יש חיוב הפטרה, וכמבואר גם בתוס' בסוף מגילה ועוד ראשונים לגבי תלתא דפורענותא וכן בהפטרת שמח"ת שאין אנו נוהגין כגמ' שלנו, והטעם משום שאין חובת הפטרה על פסוקים אלו דוקא.

וממילא יהיה הדין לגבי הפטרה כעין הדין שנתבאר שם לענין קריאת התורה (ברוב הקריאות מלבד שבת שחרית) שכל דבר שהוא מעכב בדיעבד ההפטרה יצטרכו לחזור מחמתו, וההגדרה היא לגבי קריאת התורה שיהיה לכל הפחות ג' פסוקים לעולה שדילג הפסוק, ושבס"ה קראו י' פסוקים בין כל העולים (ועי"ש בסי' קלז במשנ"ב סק"ד מה הדין בקראו רק עשרה בין כולם), ויש לדון על דרך זה מה יהיה ההגדרה לגבי הפטרה.

ואין לטעון דהפטרה הוא מנהג בעלמא דהא מבואר בסי' רפד ס"ה שאם נשתתק קורא ההפטרה צריך להתחיל השני מתחילת הפרשה כמו בספר תורה, ויש שם דעות שהשני גם יברך, ועכ"פ משמע שאחר שכבר נתקן הוא תקנה גמורה וחובת ציבור (ויעוי' שם במשנ"ב סק"ב), ולהכי אפי' שכבר אחד קרא כיון שלא היה כדין צריכים מי שיקרא כדין, וכן אם אין ספר צריכין עשרה לילך למקום שיש ספר כדי להפטיר כמ"ש המשנ"ב שם סק"ג.

והנה אי' בריש סי' רפד ע"פ מגילה כג שאין מפטירין בשבת בפחות מכ"א פסוקים אלא אם כן סליק עניינא, ועי"ש ברמ"א הדין לגבי יו"ט.

ויש לדון אם כ"א פסוקים הוא לעיכובא גם בדיעבד או לא.

ונראה להביא ראיה חזקה שכ"א פסוקים אינו לעיכובא בדיעבד, דהנה אי' בירושלמי ופוסקים לגבי פרשת עמלק בפורים שאע"פ שאין בה אלא ט' פסוקים כיון דסליק עניינא סגי, ואעפ"כ כתב השו"ע בסי' קלז ס"ד ללמוד מפרשת עמלק דבדיעבד סגי בט' פסוקים, ומבואר מזה דאע"פ שעיקר ההיתר בפרשת עמלק לכתחילה הוא משום דסליק עניינא, ואעפ"כ סגי בסברא זו לענין בדיעבד בט' פסוקים לכאורה בכל גוני, גם היכא דלא סליק עניינא.
וא"כ גם לענין הפטרה, מאחר דבסליק עניינא מהני פחות מכ"א פסוקים, א"כ נלמוד מזה להכשיר בדיעבד בכ"א פסוקים בכל גוני, ולהגר"א ואחרונים בסי' קלז שם שחלקו על השו"ע גם כאן לא יהיה ראי' להכשיר בדיעבד בפחות מכ"א פסוקים.

אולם להאמת גם דברי השו"ע אין שייכין לנידון דידן שיש ריעותא נוספת במה שהיה טעות, דגם בקריאת התורה שמכשיר השו"ע בדיעבד ט' פסוקים מ"מ בריעותא נוספת שהיה עולה שדילג פסוק אין מכשירים בפחות מי' פסוקים כמ"ש המשנ"ב סי' קלז סק"ז בשם האחרונים, וכ"ש טעות שהוא ריעותא חמורה יותר מדילוג פסוק ע"פ מה שהבאתי מהבה"ל הנ"ל ריש סי' קמב.

נמצא לפי זה דאם טעה בפסוק אחד והיו כ"א פסוקים בלא טעות אין חוזרין (דבדיעבד יש לסמוך על הצד בבה"ל לפטור בדרבנן וכמדומה שהמנהג כהצד המיקל בזה עכ"פ כשגמרו הקריאה שאין מצוי ביום חול שיפתחו ס"ת מחמת טעות אחרי שגמרו הקריאה), ואם לא היה שום פסוק עם טעות ורק שלא קראו כ"א פסוקים ולא סליק עניינא, להגר"א ג"כ בעי' כ"א פסוקים אפי' בדיעבד, ולהשו"ע מעיקר הדין באופן זה שלא היה עוד ריעותא ורק החסירו ממנין הפסוקים יצאו ידי חובה בדיעבד בפחות מכ"א פסוקים.

ושוב ראיתי שבאשל אברהם מבוטשטש סי' רפד מהדו"ת ס"א נקט שאם טעה ובירך ברכה שלאחריה בהפטרה פחות מכ"א פסוקים שנראה שאם קרא לפחות ג' פסוקים מענין הפרשה יצא ידי חובה וישלים את הפסוקים שהחסיר בלי ברכות ואם נזכר בין הברכות עי"ש מה שכתב בזה וסיים שמ"מ צ"ע בזה.

ומה שכתב ג' פסוקים מענין קריאה"ת צע"ק מנין שיעור זה, דלכאורה סגי שיהיה נזכר בהפטרה דבר אחד מענין קריאה"ת כמו שמצינו שכמה הפטרות נתקנו מחמת דבר אחד שנזכר בהם מעין קריאת התורה.

ומה שכתב שישלים שאר הפסוקים בלא ברכה יש לציין דכעי"ז כתב המשנ"ב ס"ס קלז לגבי קרא ט' פסוקים בקריאת התורה לדעת השו"ע שיכול לקרות וכו' עי"ש, ודין דשם שווה לכאן כמו שביארתי לעיל בתשובה זו.

ומה שכתב ג' פסוקים מענין הפרשה, ומשמע דבדיעבד יצא בזה כדין עולה לתורה שיצא בדיעבד בג' פסוקים לכל עולה, יש להעיר דבגמ' מגילה כג ע"ב אי' דבמקום שיש תורגמן סגי בי' פסוקים כיון שיש טורח לציבור כדפרש"י שם, ולפי הכלל שכל שעת הדחק כדיעבד דמי, א"כ למה בשעת הדחק אמרי' י' פסוקים ובדיעבד סגי בג' פסוקים (וראיתי עוד בשם המאמר מרדכי סי' רפד ובמקור חיים שם ס"א בקיצור הלכות שנקטו דבתענית ציבור די בהפטרה של ט' פסוקים כנגד ג' העולים, ודבריהם צ"ע כנ"ל, ומלבד זה צ"ע דהעולים גופא לכתחילה אין יכולים פחות מי' פסוקים וי"א גם בדיעבד כמשנת"ל, ומה שהביאו ראי' מהרמ"א שכ' דגבי יו"ט אפשר ט"ו כנגד ה' עולים, הרי שם ביו"ט אם יקראו העולים ט"ו ייצאו לכתחילה ומנ"ל לכאן), והקושי' על האשל אברהם (וכן קושי' הראשונה על האחרונים הנ"ל) אולי יש לומר דמקום שיש תורגמן אמנם הוא טורח ציבור אבל לא שעת הדחק גמור, ועדיין צ"ע דאם בגמ' נתבאר שיש שיעור לכתחילה ושיעור בזמן טורח ציבור א"כ מנ"ל לחדש שיעור שלישי לבדיעבד, ושמא ס"ל דלא מסתבר שהחמירו בזה יתר מקריאה"ת וכיון שבעולה יחיד לקריאה"ת סגי בג' פסוקים מסתבר דה"ה הכא, אבל עדיין צ"ע דסו"ס גם אם נימא שלעיכובא בעי' בהפטרה י' פסוקים מ"מ לא החמירו יותר מקריאה"ת דגם בקריה"ת א"א פחות מעשרה כולם יחד, ועוד צ"ע (על הסברא דלא מסתבר שהחמירו וכו') דלמה לא נימא דאדרבה החמירו בהפטרה יותר מקריאה"ת דלכתחילה בעי' כ"א פסוקים בין כל ההפטרה מה שלא הצריכו בתורה, ואם תאמר משום דבתורה יש בין כל העולים כ"א לכל הפחות אם כן הדרא קושי' לדוכתיה, דמנ"ל דבדיעבד או בסליק עניינא השיעור הוא ג' פסוקים, ושמא סבירא להו דלא מצינו בשום קריאה שלא יועיל בדיעבד בג' פסוקים, אבל עדיין צ"ע כנ"ל דמה שלא מצינו הוא רק בקריאה"ת דהעולין משלימין זא"ז על הדרך שנתבאר.

והיה מקום לעורר על הענין שהתבאר לגבי טעות ודילוג בהפטרה דאולי יש טעם אחר למה לא הזכירו הפוסקים ענין דילוג בהפטרה (ולפי הצד בביאור הלכה שדין טעות כדילוג ה"ה יובן למה לא דנו בטעות בהפטרה), דהא תנן במגילה דף כד מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ואם כן אין כאן ריעותא כלל במה שמדלג בנביא, וממילא יהיה נפק"מ למה שכתבתי לעיל לענין דין תרתי לריעותא באופן שהיה גם דילוג וגם פחות מכ"א פסוקים דאולי בנביא לא יהיה דין תרתי לריעותא כלל, ויל"ע.

אולם למעשה קשה לשנות ע"פ משנה זו לענייננו דהרי מבואר בגמ' שם ובשו"ע סי' קמד ס"א דגם בתורה אם הוא באותו ענין וגם אין עיכוב למתורגמן יכול לדלג, ואעפ"כ מבואר שנקרא ריעותא, ומה שנוסף בנביא יותר מבתורה הוא רק לגבי שבנביא מותר לדלג אפי' מענין לענין, אבל באותו הענין קריאת התורה שווה לנביא לענין זה, ממילא מאחר דבתורה חשיב ריעותא דילוג פסוק כזה ומסתמא גם טעות כמו שכתבתי לעיל, הלכך גם לגבי נביא.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

אם אין חולי שמשנה את המציאות אינו נפטר. מקורות: הנני לצרף מכתב שכתבתי בענין זה. ע"ד המאמר שהבאתם בענין הסיבה הנני לסדר בע"ה הדברים אשר היו עמי, ועוד מה שנוסף ע"ז כעת. הנה קי"ל לגבי גברי כהדעות החלוקין על הראבי"ה ומצריכין ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

אם אין חולי שמשנה את המציאות אינו נפטר.

הנני לצרף מכתב שכתבתי בענין זה.

ע"ד המאמר שהבאתם בענין הסיבה הנני לסדר בע"ה הדברים אשר היו עמי, ועוד מה שנוסף ע"ז כעת.

הנה קי"ל לגבי גברי כהדעות החלוקין על הראבי"ה ומצריכין הסיבה גם בזמה"ז שאין דרך בהסיבה, והסתפקתי מה הדין באופן שלא רק שאין רגילין בהסיבה אלא באופן שהוא ממש צער לאדם שמסיב, האם בזה כו"ע מודו או לא.

ויש לחלק נידון זה לשני אופנים: האופן הא' מי שיש לו צער כל דהו מזה ואין לו תענוג מן ההסיבה, אבל יכול לסבול הדבר, ואין זה מביאו לצער שמבטלו מכל שמחת המועד.
וזה מצוי מאוד.

והאופן השני מי שיש לו צער הרבה מזה אינו יכול לסבול הסיבה כלל רק אם יאנוס עצמו.
כגון חולה או איסטניס גדול.

ומתחילה נכנס לנידון בזה הוא במין הראשון, והחקירה בזה היא האם שייכא צורת חירות גם באופן שיש לו צער, או שצורת חירות לא תיתכן באופן שמצטער על ידי מעשה החירות, דאין דרך בני חורין לצער ולכוף עצמם בישיבה של חירות.

א) והנה לגבי שתאן חי קי"ל ידי ד' כוסות יצא ידי חירות לא יצא, ידוע שחזו"א והגרי"ז ועוד מגדולי ישראל שתו מיץ ענבים אע"פ שאינו משכר.

והטעם שמעתי מהרי"ט זנגר שליט"א דמודו שאין בזה דרך חירות כמו ביין חי משום שאינו משכר, אלא משום שלא היו מסוגלין לשתות יין.
[אם כי יש לדון בזה דאינו פשוט שהוא בכלל דין של יין חי].

והנה לגבי מי שאין מצוי לו אלא יין שמזיקו [כגון שאין לו מיץ ענבים או יין צימוקים וחמר מדינה הנזכר במשנ"ב שם שיכול לקחת תחת יין] קיימא לן בשו"ע או"ח סי' תע"ב שמחוייב לכפות עצמו ולשתות, ואעפ"כ לא מצינו שכפו עצמם גם על דין חירות לצאת באופן זה שלא על ידי מיץ ענבים ורק על ידי יין.

ויתכן ליישב דבריהם באחד משני אופנים, הא' לומר דבאופן שכופה עצמו דבר שמצטער ממנו, זה גופא אינו דרך חירות, וגם באופן שיכפה עצמו סו"ס
ידי ד' כוסות יצא ידי חירות לא יצא, וא"כ לא הרוויח כלום.
ואפשר לומר באופ"א, דבאמת אינו מחוייב לכפות עצמו בענין זה של דרך חירות.

והנה לעניננו זה פשיטא שהסיבה היא חיוב גמור, דהרי אם אכל בלא הסיבה צריך לחזור ולאכול בהסיבה, ונמצא שא"א למלט עצמו כלל מזה, רק הנידון הוא אם באמת החירות לא שייכא בזה כגון באופן שמצטער, האם יצטרך באופן זה או לא.

ודבר זה יהיה תלי' בב' טעמי הנ"ל, דאם נימא שדרך חירות לענין מהות היין לענין ד' כוסות הוא אינו חיוב ונדחה במקום צער, לפי זה לעניננו הרי כבר נתבאר שהוא חיוב גמור כנ"ל, אבל אם נימא דרק משום שאין בזה שום עילוי באופן זה א"כ גם בהסיבה לא יהיה שום עילוי באופן שהוא צער.

והנה הבאתם לי קונטרס נפלא ושמו יקבנו "הערה בענין צורת מצות ההסיבה" וראיתי שכתב להוכיח מהראשונים שדין הסיבה הוא אף באופן שאין נוח לו מזה, וראייתו ממה שכתבו התוס' פסחים [צט ע"ב ד"ה ואפילו] ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, דסלקא דעתך דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות ע"כ.
וכ"כ הריטב"א ואבודרהם ומרדכי.

והנה יש מקום לעמוד על צורת מצוות ההסיבה, דאם ההוכחה כמ"ש בקונ' הנ"ל שהיא צורה חיצונית לגמרי ולא צורת נוחות כלל, א"כ אם נניח שהסיבה באופן שהוא בלא כרים וכסתות אלא ע"ג ספסל בכלל היא צורה שאינה נוחה, א"כ הרי הדבר הוא חיצוני ולא מורגש בלבד, דהרי הוא דבר גלוי שאין לו כרים וכסתות.

אלא יש לומר לאידך גיסא שהיא צורה פנימית ולא חיצונית, והעני עצמו רגיל בהסיבה, אבל מ"מ חירות מעלייתא לא מנכר באופן שמסיב בלא כרים וכסתות, שאי"ז דרך בני חורין להסב באופן זה, אבל מאחר שהעני יודע להסב גם באופן זה אי"ז צער בשבילו.
ומ"מ יניח איזה בגד או חפץ אחר על הספסל שיהיה צורת הסיבה כל שהיא כמ"ש העה"ש [סי' תע"ב ס"ד].

וידוע מה שאמרו כמדו' בשם הגר"א ז"ל וכ"כ העה"ש [סי' תע"ב ס"ב] דהטעם שבמשנה לא נזכר שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין היינו משום שבכל סעודה קבועה היו אוכלין מסובין, וא"כ ממילא נשמע דגם העני הזה שהוא בלא כרים ג"כ דרכו להסב תמיד.

וס"ד דכיון שאין בזה צורה חיצונית של דרך חירות גמורה לא יהיה מחוייב בהסיבה קמ"ל שלא נפטר מזה, כיון שיש כאן עילוי בדרך חירות לגבי הענין דהסיבה חירות היא טפי מישיבה.
אבל באופן שהעני אינו רגיל בזה ויש לו מזה צער לא מיירינן מזה כלל.

ב) ומ"מ יש מקום מצד אחר, דגם אם נימא שיש צער בצורת ההסיבה שאדם בחר לעצמו, מ"מ אם יהדר אחר מיטה מתאימה ושולחן מתאים לקיום ההסיבה אפשר שתחזור לו הנוחות והנעימות ודרך החירות בהסיבה באופן המועיל, וא"כ אינו יכול לפטור עצמו במה שאומר שיש לו צער בצורת הסיבה מסויימת.

והרי זה דומה למי ששונא יין הבא מאספמיא ומחמת כן שותה מיץ ענבים, דעדיין יש לו לנסות יין שאר ארצות [אם מזומן שם] קודם שיחליט שאינו יכול לשתות יין.

אבל לא נדון בדברינו כאן בכל האופנים הללו, רק נימא דמיירי במי שכבר בדק ומצא כדי מידתו שיש לו צער בהסיבה.

ג) ומ"מ גם אם נקבל ההוכחה הנ"ל שהעיקר הוא הצורה החיצונית מ"מ יש להסתפק האם סגי שבזמן התקנה היתה כן הצורה החיצונית דרך חירות אע"ג שבזמננו הוא דרך צער, גם בהסתכלות החיצונית, ומי שאומר שיש לו תענוג בזה בטלו דעתו וכו', ויל"ע אם היה מ"מ שינוי מזמן הראשונים לזמנינו.

ד) והמין השני הנזכר לעיל באופן שיש לו צער טובא מזה ואינו יכול לסבול ההסיבה כלל רק אם יאנוס את עצמו, יש לדון באופן זה, דגם אם תמצא לומר שלא נתבטל דין הסיבה במי שיש לו צער מזה, דהעיקר הוא הצורה החיצונית של ההסיבה, עדיין יש לדון האם יכול לסמוך על הראבי"ה מחמת שעה"ד, והצד לפטור בזה הוא לפי מה שכתב הרמ"א דכל נשים שלנו מקרי נשים חשובות ואעפ"כ יכולין לסמוך על הראבי"ה.

והיה מקום לפרש בדעת הרמ"א דמצרף שני צדדין בזה, דיש מקום לומר דלא מקרו נשים של זמננו נשים חשובות ואם תמצי לומר דמקרו נשים חשובות מ"מ אולי יש לסמוך על הראבי"ה והוה ליה ספק ספיקא.

אמנם א"א לומר כן כלל בכוונת הרמ"א, חדא דהרי כתב להדיא דנשים שלנו מקרו נשים חשובות ואעפ"כ פטורות מהסיבה משום דסמכי' על הראבי"ה, ואם איתא שמצרף גם זה זה הוה ליה למימר נשים שלנו מיקרו ספק נשים חשובות, והרי סמך בזה על המרדכי שפסק כן דשים בזמננו חשובות הן, ועוד דמשמע שפטר כל הנשים אפילו אשת אדם חשוב מאוד וגדול המדינה, ואם סבירא ליה דטעם הפטור הוא רק משום ספק ספיקא, א"כ היה לו לציין דהיכא שיש רק ספק אחד ואין צד שאינה אשה חשובה חייבות.

ונראה מזה משום דלנשי דידן הוא שעת הדחק לכן פטר אותם משום דסמכי' על הראבי"ה.
ולכאורה ה"ה שאר שעה"ד נמי יש לפטור.

וידועים דברי הרמ"א בהקדמתו תורת חטאת, שכתב וז"ל, והנה אתנצל עצמי בדבר אחד שלא יחשדני המעיין והוא כי לפעמים כתבתי להקל בהפסד מרובה או לעני בדבר חשוב או לכבוד שבת והוא מטעם כי באותן המקומות היה נראה לי כי היתר גמור הוא אליבא דהלכתא רק שהאחרונים ז"ל החמירו בדבר ולכן כתבתי שבמקום דחק וצורך יש להעמיד הדבר על דינו, וכן מצינו בקמאי ובתראי ז"ל דעבדו הכי, וכתב מהר"י מינץ בתשובותו סימן ט"ו דעני כל ימות החול ועשיר בערב שבת שוין הן ומכל מקום המנהג לומר להם הטעם זה מפני עניו וזה מפני כבוד שבת כדי שלא יתמהו שלפעמים מתיר עכ"ל.

וזה הטעם שהקיל הרמ"א בנשים, ולכאורה גם במקום שעה"ד גדול יהיה היתר זה ג"כ.

ה( ויש לציין עוד לענין שעת הדחק, דלפי דעת הב"ח והחק יעקב שפסקו דהסיבה היא רק לכתחילה ובדיעבד אין חוזר, דקי"ל בדיעבד כהראבי"ה, א"כ הרי כל שעה"ד כדיעבד דמי.

ויש לדון להרמ"א הנ"ל שמשמע שהחמיר בשעת הדחק דנשים יותר מדיעבד באנשים, וכן מפורש במ"ב לענין דיעבד שצריך לחזור, ואפשר דכיון דרבים מחמירין בהסיבה כנגד הראבי"ה, היכא דנהוג להקל נהוג והיכא דלא נהוג להקל לא נהוג [ועדיין יש לדון במי שיש לו צער האם לדמותו לנשים דנהוג וה"ה שכלול בזה שעה"ג, או לדמותו לדיעבד דלא נהוג].

ובמהרי"ל כ' לדידן שבשאר ימות השנה לא נהגינן בהסבה אין לנו לעשותה בלילה הפסח, דמה חירות שייך בזה, אדרבה דומה לחולה.
וכן דעת הראב"ן ג"כ כהראבי"ה.

ו) ושו"ר לגבי מכה בשמאלו, שכ' בכה"ח [ס"ק כב] דלא תקנו חז"ל אלא דרך חירות ולא מי שיש לו צער, ומי שיש לו מכה אי"ז דרך חירות, וז"ש הבה"ל סי' תע"ב דאפשר דלא תקנו במי שיש לו מכה, וכן הובא מחוט שני [הל' פסח פי"ז סק"ה] שמי שבכל אופני ההסיבה יהיה לו צער]באופן שהוא צער גופני[ פטור מהסיבה.

והנה לולא דברי הנ"ל היה גם צד לומר דהסיבה היא תקנת חכמים שתהיה תורת חירות, ולא ביטלו תקנתם מפני היחיד שאין לו דרך חירות בכך.
אבל חזינן בדבריו שנקט דמעולם לא היתה תקנה לחייב הסיבה במי שיש לו צער ברור מזה.

ז) ואולי יש להוכיח מרמ"א הזה גופא לענין הנידון הראשון דלעיל דאע"פ שאצל נשים הוא שעת הדחק אכתי בעי' לסמוך על הראבי"ה, ולא אמרי' שאי"ז דרך חירות.

אבל יש לדחות, חדא דיש לומר דנשים הוא שעת הדחק מפני הכבוד ולא מפני צער, וכבוד אינו מבטל מה שצורת ההסיבה היא דרך חירות, ועוד יש ליישב דבעי' לסמוך על הראבי"ה מחמת שהוא שעה"ד כדי לקבוע מנהג שנשים אינן מסיבות [והטעם משום שלא חילקו שלא לבייש את אלו שלא ניחא להו להסב דומי' דסלי נצרים וכו' עי' בספ"ג דמו"ק דף כ"ח], אבל אם הוא רק מחמת הטעם הנ"ל שאי"ז צורת חירות לא כל אשה תהיה פטורה וק"ל.

ח) ומ"מ למעשה נראה שקשה לסמוך על היתר באופן הראשון הנ"ל מסתימת הפוסקים שלא הזכירו פטור כזה.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

הנה יש בזה מחלוקת המג"א והא"ר, והמנהג ברוב המקומות להקל בזה, ומאידך הגרח"ק נקט שצריך להחמיר בזה מלבד בשעת הדחק. ויתכן שטעמו משום דבגמ' בברכות הביאו הדבר מפסוק בשמואל, וממילא דינו חמור כדברי קבלה, ודברי קבלה קיימא לן שהן כדברי ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

הנה יש בזה מחלוקת המג"א והא"ר, והמנהג ברוב המקומות להקל בזה, ומאידך הגרח"ק נקט שצריך להחמיר בזה מלבד בשעת הדחק.

ויתכן שטעמו משום דבגמ' בברכות הביאו הדבר מפסוק בשמואל, וממילא דינו חמור כדברי קבלה, ודברי קבלה קיימא לן שהן כדברי תורה, אמנם יש בזה סתירות ברש"י בביצה ואמנם דעת הר"ו בשם הגאונים לגבי מגילה שדברי קבלה הם כדרבנן, אבל בספק קרא המגילה נקט המשנ"ב בשם הפמ"ג שדברי קבלה הם כדאורייתא וממילא נקט הגרח"ק בזה דיש להחמיר בזה כמחלוקת בשל תורה שיש לילך אחר המחמיר (ע"ז ז).

ואמנם יש סתירה במשנ"ב דלגבי עיר מסופקת אכן הביא דברי הגר"א ע"פ הר"ן בשם הגאונים ענין ספק דברי קבלה כספק דרבנן אבל הביא זה רק כצד ולא כפסק מוסכם, ועי' מגילה ה ע"ב ואכמ"ל.

ומאידך המנהג סובר שהוא אסמכתא בעלמא, שהרי חנה לא הוציאה ברכה מפיה והרי כו"ע מודו שהאומר צרכיו שלא בזמן שמונ"ע אין איסור לעבור לפניו, (אף שנחלקו האחרונים לענין בקשת תחנונים שסמוך לשמונ"ע ועדיין לא פסע, ואמנם דעת הגר"ז המובא במשנ"ב סי' קב סקט" להחמיר בקורא ק"ש כיון שמפסיק בינו לבין השכינה ויש לדון בתחנונים לפי שיטתו, ואמנם בתשוה"ג שערי תשובה סי' שמח נקטו שאסור לפני הש"ץ גם אם עוסק בשאר תיקוני תפילה וראה בא"ח יתרו אות ז, וכן יש אחרונים שנקטו שבקדיש אסור), ואמנם חנה עצמה נהגה ככל חומר דיני תפילה כדדרשו מדכתיב הניצבת עמך, וכמו שלמדו ג"כ מדניאל, אבל מנ"ל שתוכל לאסור על אחרים, ולכן סברו שהוא אסמכתא בעלמא וממילא אין להחמיר, ומיהו אפשר שתפילתה היתה כשמ"ע ממש יעוי' ברמב"ם ריש הל' תפילה וצל"ע מה הגדר בזה קודם תקנת אנשי כנה"ג.

ויתכן שגם נסתפקו אם הוא אסמכתא או דינא, ואם תמצי לומר דינא יש את שיטת הא"ר דלבאו הכי מיקל, וכעין זה נקטו האחרונים בדבר שהוא ספק אם הוא דאורייתא או דרבנן [הבאתי באחת התשובות] ויש בו ספק שדינו כספק דרבנן, דהרי לפי הצד שהוא דאורייתא הוא רק ספק ספקא, ובפרט כאן שיש גם צד שדברי קבלה אינן כדברי תורה ובצירוף הכל יש כאן ג' צדדים להקל בזה.

וכן כתב המשנ"ב סי' קב סקי"ח דאפשר שיש להקל במקום הדחק, ומה שיש להקל במקום הדחק הוא רק דבר המותר מעיקר הדין כמ"ש הרמ"א בהקדמה לתורת חטאת.

ויעוי' גם במשנ"ב סי' עט סק"ה שהביא פלוגתת המג"א והא"ר לענין צואה בצדדים שלפניו ושם לא הכריע, אבל בסי' עו בביאור הלכה ס"ג ד"ה העבירו נקט דבצואה עוברת יש לצרף שהרבה אחרונים פסקו כהב"ח שאין דינו כצואה לפניו לענין הרחקת מלא עיניו וממילא יש להקל בצואה עוברת בצדדין שלפניו, ומי שידקדק בלשונו יראה שאין זה עיקר טעמו, ומשמע שם שגם בלא זה לא רצה להכריע כדברי המג"א, ומ"מ משמע בלשונו שם שלגבי צואה קבועה לא סתם לא כמר ולא כמר ולגבי צואה עוברת נקט להקל, והטעם שבצואה קבועה לא סתם להקל בזה משום שיש כאן שאלה של דאורייתא, משא"כ לגבי צואה עוברת הוא רק ספק דאורייתא מאחר ויש אומרים שהוא מותר, ולענייננו אולי יש ללמוד שאם הגדרת דברי קבלה כספק דאורייתא יהיה מותר על דרך חשבון זה, אבל עדין אין להביא ראי' משם דמשמע בביאור הלכה שם ששיטת הב"ח היא שיטה עיקרית בסוגי'.

ומ"מ מה שנקט הגרח"ק כהמג"א (גם בלא נידון זה) הוא מובן מכיון שהפוסקים בעלמא רגילים לפסוק ולהביא דברי המג"א.

ומ"מ גם הגרח"ק (אישי ישראל תשובה קכח או קפח) הביא בשם החזו"א (דינים והנהגות פ"ד אות לג) לגבי שעת הדחק גדול להקל בזה לגבי ש"ץ שלא יוכל לפסוע אם יחשוש לשי' המג"א, וכן הובא בשם הגרי"ז (בשערי זבולון ש"ץ שער א' פ"ד), מחמת שש"ץ יש אומרים שמחוייב לפסוע לפני חזרת הש"ץ, ואולי לגבי ש"ץ יש צירוף נוסף מחמת שאין רשות ליחיד להתפלל ולעכב את הרבים, ע"ד דברי המהרש"ם לענין מי שמתפלל במעבר כדין קבר המעכב את הרבים, ומעין זה עי' סי' קב ס"ג ודוק, ואכ"מ, אולם בדעת נוטה [תפילה עי"ש תשובה שמו שמז שנא ושנח] נראה שהיקל בכל שעת הדחק.

ובשולי הדברים יש לציין דבסי' עט שם לגבי הרחקה מצואה הביא המשנ"ב סברת החיי אדם דבצדדין שלפניו שרואה בלי להטות ראשו גם הא"ר מודה, ובסי' קב לא הזכיר סברא זו, ויש לעיין למה לא הביא בסי' קב וגם לא שמענו שמחמירים בזה (וגם להדיא נקטו כמה פוסקי זמנינו שאם עומד לפני המתפלל ופוסע לצדדין יהיה מותר לדעת הא"ר), ואולי רק שם גבי צואה שהוא דאורייתא חשש יותר, או אפשר דצואה כיון דבראי' תליא מילתא החמיר יותר, אבל תי' זה צע"ק, דהרי גבי לעבור לפני המתפלל כשהוא ברשות אחרת החמיר המשנ"ב בסק"ב שם, דהרי יש טעם באיסור לעבור לפני המתפלל כיון שמפסיק כוונתו כמ"ש המשנ"ב שם סקט"ו ע"פ הגר"ז, ואולי כאן צירף שי' החיי"א שם שטעם האיסור לעבור לפני המתפלל הוא מפני שמספיק בינו לבין השכינה, ושמא אמר טעם זה גם לקולא ולכן צירף כאן לענין הסברא בצדדים שלפניו וצע"ק.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

לכבוד הרה"צ הרבני הנכבד המפורסם וכו' הגאון החסיד רבי גמליאל הכהן שליט"א שלו' רב וכט"ס ע"ד השאלה האם מותר לסייד בג' השבועות או בט' הימים בשעת הדחק במקומות שיש לימודים בשאר ימות השנה. ויש לציין עוד בביאור השאלה, דאע"פ שאולי יש כאן שעת ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

In honor of the esteemed rabbi, the famous rabbi, etc.

His Holiness Rabbi and KTS

Regarding the question of whether it is permissible to pray on the third day of the week or on the third day of the day during rush hours in places where there are studies the rest of the year.

And it should also be noted in the explanation of the question, please, that maybe there is a bit of rush hour here, MM, the rush hour is not over here yet, since, and apparently from the question, it is about places that even after Tel Aviv there are no classes in them until after the end of the school break time as is customary in the places these

And here are the issues to be discussed here in connection with this question are 3. In the Megillah [5 12] and in Ta'anit [14 12] and Kmash in the Shoah [3. Tkna 72] the definition of a building of joy is the building of a wedding house for one's son.

And the second is to discuss whether whitewashing is a thing that was forbidden by tradition according to the other mourning customs mentioned by the judges, and in particular according to those judges of our time who mentioned the custom of not washing one's house on the third day of the month, in general, two hundred portions, which is more than washing a house.

And the third is to discuss whether there are permits for this at the time of need, and whether the time of need is any kind of convenience, considering the time of need, since it is possible with added effort (perhaps it is more difficult to find craftsmen, and also it may be more difficult to engage in this during the time between times), to do this Even after the 12th at the beginning of Shavuot, reading Haftarot 7 Danakhmata.

And it must also be discussed to allow it from the point of view of the necessity of studies, that is, the necessity of a mitzvah, for the necessity of a mitzvah, everything is stated by the Rabbis of the Rama in the Shu'a there, in such a way that it is Talmud Torah (and the fact that there are opinions in the scribes, a model of the necessity of livelihood, the consideration of the necessity of a mitzvah for certain matters, mm it is difficult to make it so easy).

And here is how the judges explained the words of the Yerushalmi [quoted in the column and Shu'a there] The definition of the permit to allow the construction of a wall that tends to fall is because the shape of such a building is not a matter of joy, Efi' that the ultimate goal is for the purpose of joy as the Rift Rabbi and Rabbi Damiri Beit Marriages which are essentially a building of joy, MM since the purpose of all the contradiction and the building here is for the purpose of correcting the danger, he did not consider it as the need for the joy, and as the 16th SKV extended there in the explanation of this permit.

And if he has a reason to do it right now, perhaps it should be said that he is happy not to, but there is no room for discussion on this side. That there is proof here that it is not for Simcha, and if it is implied that they did not accept it, then there is absolutely no reason to ban Simcha from the State near the Tabernacle, and if it is false, why did the last judges discuss this, it must be discussed in Davkotel Goha, since there is There is no danger in this Efi' from a custom, but not for the sake of meaning in Yerushalmi as above, but for the sake of danger Dafi' to His, they say the above is permitted in such a way that there is danger since you have nothing that stands in the way of the danger.

However, the 16th Gofia who discussed this did not mention such a permit at all, but instead explained that the permit is due to a decency that repairs due to danger and did not consider at all a building of Simcha Efi' is a wall of a wedding house and so on, and added the 16th Efi' a loss of money c. As the Minister of Social Security does so because of the financial loss and not because of the joy.

And PD 16 in the Nidd will certainly be a minister since he is doing so for an important purpose that is equivalent to a loss of money (apparently), and because there is no element of happiness here at all, and therefore he will be a minister of Efi' Marach.

However, according to the 11th column in the column of the writers of Delphi, the Gm' in Babylon, any building is forbidden, Efi' a building that is not of joy, and the same ruling as theirs is the crowning of elders on the Shu'a there, and I. in the possession of a deer to the student of the Bah'ah on the Shu'a there, what he wrote for Beer also The intention of the Jerusalemite himself is that any wall that does not tend to fall is important to both the Babylonian and the Jerusalemite as a threefold building for this matter, and in his language that Kushta Damilta took, it means that he took yes to the essence of the Jerusalemite's intention, and his intention must still be discussed.

As for all you have opinions (meaning the opinion of the Lord, they say in the column and perhaps the opinion of the Nachalat Zvi) in the NDA there will not be this permit, in particular that plastering according to the way they do today with the putty is considered a building according to the definitions of the laws of Shabbat, and Ish in the above Shoa In S. Tikna regarding the matter of painting and the sink of a wedding house, there is a place to say that the plastering of a wedding house and the house of every building is forbidden, not precisely because of joy.

However, to Kushta Damilta, it should be said that the majority of the rulings in the rulings like the Shu'a that a deduced ruling of Simcha is forbidden and according to the opinion of the first ones who thought so.
(Also on Shabbat and Shabbat and the rest of the New Testament).

But even according to the Shu'a, one must still refer to the decision of the 16th for the purpose of a loss of money from Shari Diaoi' in the Maga of that year in the name of the Bi in the name of the Haran (and it was brought up in the 2012) a building that is only for the enjoyment of the Alma is forbidden, and after all According to the 16th Psalm, everything whose ultimate goal is not happiness is for Beit Hanat Shari, and urges a division between loss and welfare, since according to the taste of the 16th Epistle, there is a place to hear a division in this and say that in the interest of welfare that does not lose anything in the eyes of the main body of the building It is for the purpose of happiness, mm does not mean Dhamja Meiri only in a wedding house.

And Yaoi' in the well that brought the words of the above-mentioned Maja and in the Sec. Rather, it is a building that is for welfare, and the words are not clear from where he took from the words of the 16th of the 16th, from where did he take the dinah of the 16th of the 16th of the 16th of the 16th of the 16th, of the 16th of the 16th, of the 16th of the 16th of the 16th century, the law of the 16th of the 16th, of the 16th of the 16th, of the 16th of the 16th, of the 16th of the 16th century, took the Dina of the 16th of the 16th, of the 16th of the 16th of the 16th century, as a rule for the 16th of the Maga in the name of the Rabbinate. He of marriages, in particular Daharan Gofia [brought to his word below] disagrees with the definition of the Rash and the Tor regarding the matter of Simcha, and the 16th does not agree with the Haran on this.

And also in the article Mordechai Meshak to disagree on the 16th.
However, according to Yad Ephraim, what is said in the words of the 16th and the above mentioned by Yad Ephraim and in the PMG that the Shachat indicated to them that they doubt the view of the 16th.
And I. What discusses the opinion of the Torah regarding the rest of the matter of the lost.

And Yaoi' in the 20th century brought both the words of the Maga regarding welfare and the words of the 16th concerning loss, and it is clear from his words that the building of joy for weddings was not actually a building of happiness for marriage, but a davnin for well-being, since the apartment is not considered a building of joy, and apparently the main words of the 16th are In Sabra, it seems that it is for loss, it is not for the purpose of happiness at all in a wedding house, and in the case of the need for welfare not in a wedding house, and the definition of the Rabbinic regarding the matter of a building of joy is not as defined by the Rash and the Tor, and the Shu'a and the 16th Azali as the Rash and the Tor His son-in-law's house is a calculation of joy.

And perhaps the Mishnav saw the words of the 16th only for the reason that they did not prohibit the matter of the lost as a sort of reasoning brought by the above Torah, but in his words it seems to go like the words of the 16th, only from dividing the matter of well-being into loss. is not a form of joy.
And from the point of view of this division between loss and gain, we have already found it well in the above-mentioned, as well as in the opinion of the 16 Gofia.

After all, it is certain that many of the arbitrators do not agree to allow it for the sake of well-being, and therefore it must be prohibited from the law in the week in which it falls, and the Lord's Day every nine days (cf. Yavmot Mag 11 and 12).

And the very thing that can hire laborers more cheaply these days than after the 12th century does not consider the matter of loss or loss, as demonstrated in the PK Damok that only labor was allowed in the 23rd century, and thus it is possible to consider welfare in the Alma, but Yaoi' C. 1995, section 5, and in a simple way it is seen that if he happens to have cheap goods from Meiri there, but in the case of a permanent thing that the laborers are paid cheaply, then he does not consider the thing lost and 11, and I. in the 2012 name of Sklad who brought in his words Mish Aronim Damiri only for a rare profit And it is not found, (and it does not belong here since there is no fixed rate for works according to the fixed period of the year in the whole market), and perhaps the division between crafting and buying.

Apart from this, Sha'a has a rule to do during the rest of the year, but only among the Egyptians, or when there is a clear mitzvah necessary because of the whitewashing of this dabza, it is permitted among the Egyptians, according to the law of the Maga and the Harar regarding the synagogue's Dahua Mitzvah Deravim (and regarding whether there is no Necessity of a mitzvah because a divulge must be done before the school year.

(Once again, it occurred to me to resolve the contradiction in a different way regarding the subject of the lost, since the noun commodity is the subject of the lost, and according to the language of the Gm' in the Speck Damok Prakmatia the lost, only that the worker is prohibited in the craft in the HOM, and afi' goy everything that is not done in accordance with the necessary legal contracts has a statement in it For the Akoum Dasor in the Homam, but here in the Nidd that the prohibition is joy and not labor, so that as soon as there is here the loss of the owner, again there is no prohibition on the laborer, the laborer certainly has no prohibition on the part of joy, 24 when there is no Prohibition on the part of the owner, in accordance with the law of the day that the prohibition on the laborer is a prohibition of work and as above, and the prohibition of work that is imposed on the worker does not permit the matter of loss, and the PZ in Nidod in such a way that there is a loss will be permissible, and from the M.M. the definition of the matter of loss Here it is not according to the definition of the rest of the lost thing that we mentioned in the HOM, this will also be allowed for the worker, and if there is a reason to renew such a permit from a prison, and I. above in what will be explained in the words of the 16th).

And from the body of the above-mentioned Maga's words in the name of the Rabbi, which were cited in the Mishnav, welfare is considered as happiness, there is a reason to say that if the definition of the building is for welfare, but if the definition of the building is not for the purpose of welfare, it is not considered as happiness.
And Ya'oi' in the original language of the Rann in 2 Shem Shekh and Zal, from Damarinen in Yerushalmi He gave Datima in a building of joy, but if there was a wall, a cave, and he was built, it means that a building of joy is the one who builds a wedding house for his son Delao, but it is the same for every building which does not need to be done except for decoration and entertainment in Alma Akal.

However, for the Nidad, one must review the principle that the building is for necessity and not for welfare, but the construction situation at the moment that is doing this now is only for welfare only and not for use, and it must be reviewed whether it considers happiness or not, and the opinion tends to not consider it as happiness, but from what its proof is from the simplicity of the Jerusalem To forbid in all shades of the Achar Ral that everything that is not for consumptive use is considered welfare, and therefore the Rabbinical pretends that it is according to the welfare law, since it is a change, it does not necessarily have to be a consideration of happiness. The unnecessary and it is defined as joy, a thing that in practice he will need and is only ahead of his time, the condemned MM concludes the study of the things in Yerushalmi, which means "Delo" is precisely of joy, but everything that is not necessary at the moment is silent, "Dakhotal Goha" to fall down in the 23 And that's it.

And according to what can be said, apparently the Mishnav made a sort of compromise between the opinion of the above-mentioned Rash and the opinion of the above-mentioned Ran, there is still room to argue and say Derek with complete ease considered the Mishnav to be a matter of joy and not something that is consumed and not consumed Now I don't think this is something to be happy about.

Regarding the whitewash of Tammuz, to begin with, it is the same as the days before the 12th century in the name of the Maharil.
And it should be noted that we have accepted some of their laws even as a week in which it falls, and there is a Jerusalem authority for this custom as a mash in the Bihagra, apart from the fact that there is a need for a clear mitzvah that must be permitted in this.

To sum up the matter, if the only option is to dye at this time, it is permissible, and the Miz in Tammuz should be preferred more than the latter of the RH, and if there is an option to dye at another time, it is possible that this is permissible, neither from the point of view of the lost nor from the necessity of the mitzvah of the ACP to the Pad, the majority of the puskims that they did not receive the 16th permit as a simple matter, and there is no clear voice in this in the language of the above-mentioned Rabbinate.
And if there is a significant difference between the salary he is paying now and the salary he will pay between 2012 and the beginning of the school year, the matter must be settled.

May we see the comfort of Jerusalem

The writer is for the reader only (and in fact there is an ISH)

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

שאלה בס"ד שלו' רב לכב' הרהג"ר עקיבא משה סילבר שליט"א, ברצוני לשאול בעניין לחמניה ללחם משנה בשב"ק ויו"ט לאדם המוגבל באכילתו מטעמי בריאות, ואשר חייב לאכול כמות קטנה של לחם בריאותי כגון 2 פרוסות קטנות ואין לו אפשרות לבצוע על לחמניה מתוך לחם משנה ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen



שלו' רב לכב' הרהג"ר עקיבא משה סילבר שליט"א,

ברצוני לשאול בעניין לחמניה ללחם משנה בשב"ק ויו"ט לאדם המוגבל באכילתו מטעמי בריאות,

ואשר חייב לאכול כמות קטנה של לחם בריאותי כגון 2 פרוסות קטנות ואין לו אפשרות לבצוע על לחמניה מתוך לחם משנה ובכך יכול להפסיד את הלחמניה (דאורייתא - בל תשחית) לעומת בציעת הלחמניה (דרבנן - לחם משנה).

האם חייב לבצוע על 2 הלחמניות המשמשות כלחם משנה?

מה הוא השיעור המזערי שצריך ללחמניה עבור לחם משנה?

האם בשעת הדחק יכולות 2 הפרוסות כשהן שלמות להיות כלחם משנה?

לתשובות הרב אודה מקרב ליבי,


עש"ק במדבר ע"ו

לכבוד הרב &8230; נ"י

שלום רב!

הנה אם יש אפשרות מלכתחילה לאפות את הלחם הזה מהסוג שהוא יכול לאכול עבורו לפי הכמות שצריך, דהיינו לאפות כל חלה בגודל שהוא אוכל - הר"ז משובח, שכך מועיל שהוא בוצע על שתי ככרות, ומאידך גיסא גם כן אינו צריך להשליך לאשפה את השאריות, וה"ה אם יקח לחם אחד בגודל שצריך, ואת הלחם השני יוכל לקחת אפילו בגודל יותר מאכילתו ולא יבצע אותו אלא יתן אותו לאחר או לשכנו לאכול [ויוכל לקבוע עם השכן כדבר קבוע, ואפשר מראש לקחת את החלה של השכן להשלים לחם משנה, ורק שלא יקפיד השכן שלא יבצעו, שאז יש בעיה בלחם גם אם לא יבצעו, מכיון שאין חלה זו ראויה לנו לאכילה - ראה שש"כ פנ"ה ס"ק מ"ג בשם הגרשז"א].
כמו"כ יכול בשביל הככר השניה לצרף מצה ללחם משנה, ולשמור אותה לימים רבים, והיא יכולה להשמר אף לשנה.
וגם אם בכל אופן בלחם שהוא משתמש הוא משתמש בלחם חצוי, בכל אופן עדיף שלפחות בלחם השני שאינו בוצע ישתמש בלחם שלם.

אכן להשתמש עם ב' לחמים שלמות באופן שאינו בוצע אחד מהם אלא רק בוצע את הפרוסה, אמר לי הגרמ"מ קארפ שליט"א שא"א לעשות כך, שאם מברך על ב' ככרות הרי הוא מחויב לבצוע אותן ואינו יכול להשאירן שלמות, אבל אם רוצה לעשות מה"מ, יש מעלה אם יברך על הפרוסה יחד עם ב' לחמים ויבצע מן השלמות ויאכל פירור מהם, אבל לחייב אותו לעשות כן א"א מכיון שפירור אי"ז כלום, אלא אם יכול לאכול כדין מאחד השלמות מחוייב לבצוע מהן ולאכול מהן, ואם אינו יכול לאכול כלום מהן יבצע על ב' פרוסות כמ"ש הנצי"ב [ראה להלן מה שכתבתי בשם הנצי"ב.
כך הבנתי מדברי מו"ר].

ויש להביא ראיה למ"ש שאם בוצע על הלחם משנה מחוייב לאכול ממנו ממה שכתבו בתוס' דמסכת פסחים דף קו סוע"א, וז"ל, וגם בהמוציא יש להוכיח מירושלמי אם יש לכל אחד ככרו א"צ להמתין ואוכל כל אחד משלו והא דאמר טול ברוך (ברכות דף מ.
) ואמרינן נמי (שם דף מו.
) בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה דמשמע שאין אוכלין אלא מה שמחלק להם מיירי בשאין ככר לפני כל אחד א"נ בשבת וכגון שאין להם לחם משנה דאז צריכין לאכול מבציעתו עכ"ל.
ומבואר דבשבת בעינן דוקא שיטעמו מהלחם משנה, ולא מהני מה שהיה כאן לפנינו בציעה מלחם משנה אלא בעינן ג"כ שיטעמו מזה.

וראיתי שכתב בילקוט יוסף שבת ח"א סימן רעד סי"ט, וז"ל, נכון יותר שאחר שחתך לעצמו יטעם מהלחם, ואחר כך ימשיך לחתוך לשאר המסובין.
ואין המסובין רשאים לטעום מהלחם עד שיטעם הבוצע.
ואם יש לפני כל אחד ואחד לחם משנה, יכולים לטעום, אף על פי שהוא עדיין לא טעם.
וכתב שם בהערה כח וז"ל, ע"ש בתלמידי רבינו יונה שכתבו, שאם יש לפני כל אחד לחם משנה, יכולין לטעום, אף על פי שלא טעם המברך.
וכן כתבו התוספות והרא"ש שם ובפסחים (קו א).
ומבואר באחרונים, שאף על פי שיוצאין ידי חובת לחם משנה בברכתו, עם כל זה רשאים לבצוע ולטעום קודם המברך.
ועיין באשל אברהם (סימן רעד) שכתב, שיוצאים ידי חובת לחם משנה גם בשמיעה ששומע מאחר שמברך עליהם, ואפילו הוא עדיין לא נטל את ידיו עכ"ל.
והא דמייתי מהתוס' בפסחים שם, דהם מיירו בחול, ואדרבה גבי שבת כתבו דלא מהני מה ששומעין בציעה מאחר שאוכל, אלא בעינן שיאכלו הם.
היינו משום דהם מיירו במי שאין לחם משנה, אבל מי שיש לו לח"מ א"צ להמתין עד שיאכל המברך, אלא יכול לאכול מלח"מ שלפניו כמו שהיה יכול לאכול בחול.

והתוס' בברכות שציין [בדף מז ע"א], כתבו וז"ל, ובירושלמי יש כשיש לכל אחד ככרו או כוסו בידו יכולים לשתות אפי' קודם המברך וגבי ההוא סבא היה לו כוסו בידו והכי איתא בירושלמי אמר רבי בון בשם רב אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ריב"ל אמר שותין אף על פי שלא שתה המברך ולא פליגי רבי בון בשם רב שזקוק לכוס אחד דריב"ל דהיה לכל אחד כוסו בידו וכן עשה רבינו שמשון בחופה אחת שבצע החתן המוציא והיה בוצע רבינו שמשון הפת שהיה לפניו ואוכל והשר מקוצי היה אומר אם בצע המברך ונתן לכל אחד חלקו אין צריך להמתין כל אחד עד שיטעום המברך והא דאמרי' הכא אין המסובין רשאין לטעום כו' היינו להקדים ולבצוע מן הפת שבצע המברך אבל אחר שנתן לכל אחד חלקו אין קפידא וכן צריך לומר בסמוך הבוצע הוא פושט ידיו תחלה לטבול פתו ואם בא לחלוק כבוד לרבו רשאי ואמאי והא אין המסובין רשאין לטעום וכו' ואין לומר דמן הטבול לחודיה קאמר אך המברך אוכל קודם דא"כ מה כבוד היה זה אבל לפי מה שפירשתי ניחא עכ"ל.
[ויל"ע אם השר מקוצי חולק ע"ז, דלכאורה יל"ע הו"ל לציין שפוסק כדעה זו, כשאר הראשונים, ולא לציין בסתמא דברי התוס'].

ומה ששאלת בענין בל תשחית, אם עובר בזה שאינו אוכל את כל השלימות, הנה מי שרק אינו אוכל דבר ואינו מאבד בידים אינו עובר איסור בל תשחית כמ"ש אחרונים (מנח"י ח"ג סי' מ"ה, עי' אג"מ יו"ד ח"ב סי' קע"ד ענף ג', וס' עץ השדה פי"ט ס"ז בשם הגרשז"א), ואם מניח את הלחם בתוך שקית ומשליך לפח האשפה - כמדומה שאין בזה משום בל תשחית ולא משום ביזוי אוכלין, עיין וזאת הברכה סופ"ב בשם הגריש"א והגרח"פ שינברג דבכה"ג אף יותר מכזית שרי [וע"ע מ"ב סי' ק"פ בביאורים ומוספים על מ"ב סק"י], ובפרט אם מה שנשאר הוא פחות מכזית, כגון שאפה פת כזית מצומצמת ואכל ממנה, שבזה אין בזה שום איסור מעיקר הדין, עי' שו"ע סי' ק"פ ס"ד, א"כ בענינינו אין להחמיר כלל.

השיעור המזערי הוא כזית (רע"ד מ"ב סק"ב), ואדם רגיל כתב המ"ב (רצא סק"ב) נכון להחמיר לכתחילה אם אפשר לו לאכול מעט יותר מכביצה, אבל בצרכי רפואה דהו"ל שעת הדחק ומלשונו לא נראה שכוונתו היתה להכריע שחייב גם איש כזה ביותר מכביצה אלא סגי בכזית, ועוד דהו"ל כדיעבד, וכ"כ בסי' תרל"ט סקכ"ג שבדיעבד מספיק כזית, דשיעור כביצה אינו אלא למצוה ולכתחילה.

בענין אם מחוייב דוקא כזית שיעור הגדול או שיעור הקטן, לכאורה אם אין מדובר בחולה ממש או בנזק גמור, אלא בשמירה על הקפדה בבריאות, הנה מכיון שיש מן הפוסקים דס"ל דג' סעודות הוא מדאורייתא, א"כ איני יודע אם אפשר להקל בזה כ"כ, אחרי שכבר הקלנו שלא יאכל כביצה, וג"כ כזית בשיעור הגדול אינו כמות גדולה כ"כ ומסתמא לא ע"ז החשש הבריאותי כאן אם יאכל כזית מהלחם המותר לו, לפי הנראה מלשון השאלה, ויש לברר המציאות בזה, ומיהו אם רגיל לנהוג תמיד כפי השיעור הקטן בודאי שא"צ להחמיר בניד"ד כהשיעור הגדול, וכמו הרבה מרבותינו שנהגו להקל כשיעור הגר"ח נאה גם בדאורייתא, וכן נהג הגרי"ש אלישיב.

מי שאין לו לחם משנה שלמים יכול לבצוע על שני חלקי לחמים, כ"כ הנצי"ב בשו"ת משיב דבר סי' כ"א ובמרומי שדה ברכות ל" ב', והביא הגרנ"ק דבריו בחו"ש ח"ד פפ"ה סק"כ.

כ"ז הנני כותב ברהיטות כעת - מכיון שהשאלה נוגעת למעשה השבת, [וכעת במוצ"ש הוספתי עוד].

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

בע"ה יום ה' ר"ח אדר ע"ו לכבוד גיסי המופלג רבי יעקב בלומנטל נ"י {ע"ד בעל קורא במנחתא דשבתא שקרא לשני גם את מה שהכין עבור קריאת השלישי, ובשלישי חזר וקרא חלק ממה שקרא לשני, [היינו מה שכתוב בסידור לקרוא לשלישי], האם ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

בע"ה יום ה' ר"ח אדר ע"ו

לכבוד גיסי המופלג רבי יעקב בלומנטל נ"י

{ע"ד בעל קורא במנחתא דשבתא שקרא לשני גם את מה שהכין עבור קריאת השלישי, ובשלישי חזר וקרא חלק ממה שקרא לשני, [היינו מה שכתוב בסידור לקרוא לשלישי], האם שפיר עבד או לא.

תשובה כתבו התוס' במגילה כ"ב א' וז"ל, קשיא היאך נהגו העולם בחולו של מועד של חג שקורא הרביעי כל מה שקראו השנים והא הכא דלא שרינן לא דולג ולא פוסק אלא היכא דלא אפשר ואפילו היכא דקאמר משום הנכנסין והיוצאין מיהו הא פשיטא לן שאם קרא אותו שלפני האחרון עד שני פסוקים מסוף הפרשה שבפסח או בעצרת שהאחרון דולג למעלה ולא יקרא שני פסוקים שהניח האחר וגם מפרשה של אחריה כיון דלא הוי מענינו של יום עכ"ל.
ומבואר מדברי התוס' ומכל הסוגיא דהיכא דלא אפשר עכ"פ קרינן שוב מה שקרא הראשון.
וע"ע על קריאת קרבנות החג ברש"י ותוס' סוכה נ"ה א'.
וכן בחנוכה התירו לכפול.

וכן בפרשת עמלק אע"ג דמדינא א"צ לכפול וכמ"ש בירוש' פ"ד דמגילה, וכ"כ התוס' ועוד ראשונים (הובא בב"י סי' תרצ"ג), מ"מ דעת השו"ע שם ס"ד לכפול [והרמ"א פליג], ועל אף שאינו מעיקר הדין כדאי' בפר"ח סי' קל"ז סק"ד, מ"מ התירו לכפול, אך אכתי לא דמי להתם לגמרי דבפ' עמלק משלים י' פסוקים כשפטור מלהשלים משא"כ הכא קורא עיקר חיוב היום, אך מ"מ אשכחן גם בזה כמו שהבאתי מהתוס', אבל התם הוא מצד דלא אפשר, והכא נימא דלא אפשר מטעם אחר וכנ"ל.

ושם במגילה כ"ג א' כתבו התוס', וחזן שטעה וגמר כל הסדר של שבת יחזור ויקרא השביעי עכ"ל, ר"ל העולה האחרון ישלים מנין העולים.
והכי אשכחן במפטיר שקורא מה שקראו הראשונים כמ"ש בתוס' במגילה שם.

ועיין שו"ע סי' רפ"ב ס"ו, אם טעה ש"צ וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש א"צ לקרות עוד אחר אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי דקי"ל מפטיר עולה למנין שבעה עכ"ל, וכתב במ"ב, ר"ל שא"צ לקרות עוד שביעי מלבד המפטיר דאחרי שאמר קדיש בסיום הפרשה אינו קורא אח"כ רק לשם מפטיר לבד כמו שרגיל תמיד אחר הקדיש והוא יהיה עולה למנין שבעה אבל אם נזכר קודם שאמר הקדיש אז צריך לקרות אחד לשביעי ממה שקרא כבר ויסיים הפרשה עמו ויאמר קדיש ואח"כ יחזור לקרות איזה פסוקים למפטיר כמו שרגיל תמיד עכ"ל.

חזינן דלא חשו לומר שיקרא מפרשה דלאחריה אע"פ שמצד הדין אין איסור בדבר, אלא יחזור ויקרא, ומ"מ י"ל דאי"ז ראיה, דתקנה קדומה היא לקרות לפי סדר פרשיות של כל שתא או כל ג' שנין כבמגילה כ"ט ב', אבל לא בסדר אחר.
משא"כ הכא דאין שום איסור בדבר מעיקר הדין להמשיך אחר מה שנהגו לקרות (עיין מ"ב סי' קל"ז סק"ד).

ושמא הכא ג"כ הו"ל כלא אפשר, ולכאורה אם לא נמלך וקרא א"כ בדיעבד היה לומר דעכ"פ בדיעבד לא גרע משעה"ד ונפיק.

אכן כתב השו"ע או"ח סי' קל"ז ס"ו וז"ל, הקורא בתורה ראשון וקרא השני מה שקרא הראשון אם הוסיף על מה שקרא הראשון ג' פסוקים או אפי' שנים במקום דלא אפשר אותו שני עולה מן המנין ואם לאו אינו עולה מהמנין חוץ מפרי החג משום דלא אפשר ע"כ.
ומשמע שם בשו"ע דמיירי גם אחר שכבר קרא, וגם היכא דאסור להוסיף על הקרואים, לענין דיעבד לא מקרי לא אפשר, [ומה שקורין במפטיר בשבת אינו ענין לכאן משום דאין מוסיפין בקרואים].

והנה בענינינו ג"כ דאיכא שעת הדחק וגם כבוד הבריות, אם יאמר שאינו יודע לקרא ויתן לאחר לקרוא את ההמשך, שמא בכה"ג הו"ל כלא אפשר, וכמ"ש המ"ב שם דהיכא דלא אפשר הו"ל כפרי החג.
ובזה שמא שייך להקל שישוב ויקרא שוב לשלישי, וכן הסכים חכ"א שליט"א.
וצ"ע למעשה, אך מ"מ ז"ב שאם יש שם מי שיודע לקרוא ויוכל הבעל קורא למחול על כבודו הר"ז משובח.

ואין להביא ראיה לזה ממ"ש המ"ב בסי' תכ"ח סקי"ז, ובמקום שנוהגים שהרב אב"ד יהיה שלישי אפילו בפרשת בחוקותי וא"כ שוב לא ישאר להתחיל ג"פ מקודם קריאת התוכחה יש להתחיל עוד הפעם לקרות ג"פ למפרע אך נכון הדבר שהרב ימחול על כבודו ויעלה לרביעי באותו שבת עכ"ל.
ומ"מ אם לא מחל הרב על כבודו מותר לחזור על המקראות, אי"ז ראיה דהתם לא בעינן לזה להוסיף קרואים אלא רק לקרוא קודם התוכחה כדי שלא להתחיל בתוכחה (כמ"ש במגילה ל"א ב' ובתוס' שם), משא"כ הכא שרוצה להשלים.
(עיין במ"ב שם בסי' קל"ז בריש הסעיף) { גיסי היקר כמוה"ר ר' יעקב שיחי' כתב ע"ז תשובה ארוכה, אלא שלא זכיתי להציגו לע"ע בחיבורי, משום שגדרתי עצמי שלא להקליד מכתבים חוזרים בשלב זה, עד שיעלה בידינו להקליד את כל כת"י הגרח"ק ושאר כת"י.
[מכתבים שהצגנו בחיבור לפעמים, הם בד"כ רק מה שקיבלנו כבר מוקלד].

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

שאלה {בס"ד שלום רב לכב' מו"ר הרה"ג ר' עקיבא משה סילבר שליט"א, הרב מה הוא סדר העדיפות שכמובן שהוא בדיעבד לתפילת שחרית עם עלות השחר או תפילת שחרית לאחר זמן תפילת שחרית עד חצות היום? לתשובת הרב אודה מקרב ליבי.!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen


שלום רב לכב' מו"ר הרה"ג ר' עקיבא משה סילבר שליט"א,
הרב מה הוא סדר העדיפות שכמובן שהוא בדיעבד לתפילת שחרית עם עלות השחר או תפילת שחרית לאחר זמן תפילת שחרית עד חצות היום?
לתשובת הרב אודה מקרב ליבי.

הקט' אהרון}


‏יום ראשון כ"ח אייר תשע"ו

לכבוד הרב אהרן שליט"א

שלום וברכה

הנה ראשית כל בודאי המקרה בשאלתך הוא במקרה אונס או שעת הדחק, ולא בהנהגת קבע עקב נוחות, משום שלכתחילה בודאי יש להתפלל בזמן תפילה כדין.
וכמו"כ בודאי כל מה שיש כאן לדון הוא בקורא ק"ש בזמנה, ורק מסתפק על התפילה מתי שעת העדיפות לשמו"ע, אבל אם אינו מקפיד מלבד זאת לקרוא ק"ש בזמנה, והספק הוא על ק"ש ושמונ"ע יחד אם לקרוא ולהתפלל אחר עלה"ש קודם הנץ, או אחר זמן תפילה, בודאי שיש להתפלל קודם הנץ, ויראה לקרוא ק"ש בזמנה דהיינו מזמן השיעור משיכיר בין תכלת ללבן שהוא אחר עלה"ש, שא"א באופן קבוע לקרוא ק"ש אחר עלה"ש קודם שיעור זה, כמבואר בשו"ע ומ"ב סי' נ"ח סקי"ט וסי' פ"ט סק"ג, [שיש בזה דעות שונות כמו שהארכנו במקום אחר], ולא להתפלל אח"כ ולהפסיד זמן ק"ש.

והנה בענין השאלה יש לדמות תפילת שמונ"ע לתמיד של שחר, דהנה תמיד של שחר היו שוחטין אותו תיכף משהאיר מזרח, ולכן יוצא יד"ח קודם הנה"ח, כמ"ש במ"ב סי' פ"ט סק"ג, [והיינו לפי הצד שמשהאיר מזרח היינו עלה"ש, ועי' בזה בביאור הלכה ר"ס פ"ט ד"ה ואם וסי' תקפ"ח ד"ה ואם], משא"כ אחר ד' שעות [דהיינו אחר סוף זמן תפילה], שאז כבר א"א להקריב התמיד כמבואר בגמ' בברכות כ"ו א', וע"ז אמרינן שם שאם התפלל אחר ד' שעות שכר תפילה בזמנה ליכא, משא"כ במתפלל קודם נץ החמה שאמנם לא קיים מצוה מן המובחר אבל תפילה בזמנה קיים.

וכמו"כ הנה דעת הפר"ח המובא בבה"ל סי' פ"ט ד"ה יצא, ששייך להתפלל שחרית מעיקר הדין משהאיר מזרח, אף קודם שהגיע זמן ק"ש משיכיר בין תכלת ללבן, וא"כ בודאי שעדיף להתפלל בזמן שאינו עובר איסור לדעת הפר"ח.

ואביא בזה לשונות הראשונים בזה להוכיח דהתפילה קודם הנה"ח היא הרבה יותר מעיקר בדין ממי שמתפלל אחר זמן תפילה דחשיב עושה שלא כדין ממש, הנה כתב בטור אורח חיים הלכות תפלה סימן פט, וז"ל, זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר ומאותה שעה ואילך הוא זמנה ומ"מ עיקר מצותה עם הנץ החמה אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר יצא ונמשך עד סוף ד' שעות ואם עבר (ס"א ולא) והתפלל אחר ד' שעות (ס"א יתפלל) עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא עכ"ל.
ומבואר דקודם הנה"ח הוא בכלל זמנה ומאידך אחר זמן תפילה הוא בכלל 'עבר' דהיינו עשה שלא כדין.

והביא שם בבית יוסף את דברי הרא"ש והתוס', וז"ל, זמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר וכו'.
ריש פרק ד' דברכות (כו.
) תנן תפילת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ד' שעות ומסיק בגמרא (כז.
) דהלכתא כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ואסיקנא דעד סוף ד' שעות קאמר וגרסינן בגמרא (כו.
) ורמינהו מצותה כלומר של ק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום כלומר ומשמע ליה דאין זמנה אלא עם הנץ החמה דוקא והיכי קתני מתניתין עד חצות או עד ד' שעות ומשני כי תניא ההיא לותיקין ופירש רש"י לותיקין המקדימים למצות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל וכי תנן במתניתין למאחרים שלא יאחר יותר שמשם ואילך עבר הזמן וכתב שם הרא"ש (סי' א) תפילת השחר עד חצות וכו' ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר (יומא כח.
) אף על גב דעיקר מצותה עם הנץ החמה כדכתיב (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש (ונ"מ) [מכל מקום] אם התפלל בזו השעה יצא והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד הוא הדין לכל זמן המוקדם עכ"ל וגם התוספות (ל.
ד"ה אבוה) כתבו בשם ר"ח גבי עובדא דאבוה דשמואל ולוי דבסמוך שזמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר עכ"ל הב"י.

וכתב עוד הב"י, ורבינו ירוחם (נ"ג ח"ג כד:) כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות ומצוה מן המובחר שיתפלל אחר הנץ החמה מיד ועוד פשוט בתפילת השחר דאם התפלל משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח יצא.
ונראה שהוא סובר דהא דאמר אביי בפרק קמא דברכות (ט:) לתפילה כאחרים דאמרי משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו להתפלל קאמר וצריך לומר גם כן שהוא סובר דמשיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו ומשעלה עמוד השחר זמן אחד הוא כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מה שכתב הרא"ש בריש פרק תפילת השחר ולא ידעתי מי הכניסו לרבינו ירוחם בזה שהרי פירש רש"י דבזמן הנחת תפילין איירי ולא בזמן תפילה וכן פירש ה"ר יונה ז"ל (ד: ד"ה אמר אביי) עכ"ל הב"י.
ומבואר מדברי רבינו ירוחם דס"ל דמה שיש להתפלל קודם הנה"ח הוא רק למצוה מן המובחר וכדעת הפר"ח.

וכתב בב"ח שם וז"ל, והקשה ב"י דהא אביי לא קאמר אלא דלתפילין כאחרים דאמרי משיכיר את חבירו וכו' ולא לתפילה כאחרים כמו שהבין ה"ר ירוחם ולפע"ד נראה דדבר פשוט הוא שגם ה"ר ירוחם סבירא ליה דאביי לא קאמר אלא דלתפילין כאחרים (כמ"ש בני"ט ח"ה קעא ע"א) אלא דה"ר ירוחם סבירא ליה דהלכה כרב הונא דקאמר דבזמן ק"ש הלכה כאחרים וכדפסק גם רבינו לעיל ריש סימן נ"ח (עמ' קסה - קסו) וכיון שצריך להסמיך גאולה לתפילה אם כן בעל כרחך גם זמן תפילה לכתחלה צריך שתהיה משיכיר את חברו וכו' לאחר שקרא ק"ש וברכותיה אלא דאם התפלל קודם שקרא ק"ש משעלה ברק השחר יצא דכך הוא זמן תפילה כן נראה לי פשוט עכ"ל.
ומכל לשונות הראשונים מבואר דתפילה קודם הנה"ח עדיפא מתפילה לאחר זמנה, [ובלבד שיתפלל משהאיר מזרח].

כמו"כ הרי י"א שבמזיד א"א להתפלל אחר ד' שעות, ולכן פסק המ"ב סק"ו שיתנה תנאי שאם אינו יכול להתפלל כעת הרי הוא מתפלל בתורת נדבה.
א"כ בודאי עדיף קודם הנה"ח מלהתפלל בזמן זה שאי"ז תפילת שחרית לחלק מן הפוסקים.

וכן נראה להוכיח עוד ממ"ש במשנה ברורה סימן פט ס"ק מב, וז"ל, אם הוא בדרך ומתיירא שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש בלי ברכות וכשיבוא למלון יקרא עוד הפעם ק"ש עם ברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה ואם הוא רואה שיעבור גם זמן תפלה [שהיא רק עד ד' שעות] ודאי יתפלל י"ח ג"כ בדרך מהלך או מיושב [פמ"ג] עכ"ל.
והנה להתפלל בדרך לדעת השו"ע והפוסקים הוא גרוע מתפילה קודם הנה"ח כמבואר שם, ורק המ"א מתרץ המנהג מ"ט אין חוששין לזה משום דס"ל שעדיף להתפלל בדרך, או משום דבלאו הכי אין מכונין כ"כ ולכן עדיף תפילה בדרך בזמנה מתפילה קודם זמנה בבית כיון דבלא"ה הוא בלא כוונה, אבל גם אם נשוה להו כי הדדי מ"מ מהא דחזינן דעדיפא תפילה בדרך מתפילה אחר הזמן א"כ גם תפילה קודם זמנה עדיפא מתפילה לאחר הזמן.
אכן יש לדחות דכ"ז רק למאי דלדידן תפילה בדרך כשהיא בזמנה עדיפא, אבל תפילה קודם זמנה ולאחר זמנה אכתי לא שמענו.

כמו"כ יש להוכיח עוד דהנה בשו"ת פרי יצחק ח"א סי' ב' ומנח"י ח"ט סי' ט' וי' {וראיתי בפסקי תשובות [סי' פ"ט סק"ה הערה 89] שציין עוד לאג"מ ח"ד סי' ו' ואול"צ ח"ב פ"ז סק"ג, קריינא דאיגרתא להגריי"ק ח"א סי' קל"א, חזו"א הובא בלשכנו תדרשו הל' תפילה, ולא עיינתי בכל זה.
כתבו דעדיף להתפלל בציבור במנין קודם הנה"ח, מאשר להתפלל אחר הנה"ח ביחידות, וכ"ז על קודם הנה"ח, אבל על תפילה שאחר זמנה כתוב בשו"ע סי' צ' ס"י דאפילו עומד עם הציבור והם מאחרים את זמן התפילה יש לו להקדים ולהתפלל בזמנה ולא להמתין להם, וגם א"צ לחוש לכבוד הציבור.
א"כ ע"כ מבואר דכ"ש שאין להעדיף תפילה אחר זמנה מתפילה שקודם הנה"ח.

היוצא מכ"ז לענין השאלה אם יש להעדיף תפילה קודם הנה"ח או לאחר זמנה [אחר ד' שעות], שודאי יש להעדיף תפילה קודם הנה"ח מלאחר זמנה, וכן כתב בשו"ת אז נדברו ח"ו סי' ל"ט, שיש להתפלל קודם הנה"ח מלהתפלל אחר זמן תפילה, וכן שמעתי בשם הגרנ"ק { ובפסקי תשובות ראיתי שציין כן גם בשם המשנ"ב סי' נ"א סק"כ, ולא מצאתי שם זכר מזה.
אבל כל מה שכתבתי כאן הוא למתפלל אחר שיעור 'שהאיר מזרח', אבל המתפלל קודם לכן מעה"ש ממש אינו פשוט כלל שמותר לעשות כן.
[ולענין שיעור זמן זה עי' כה"ח סי' פ"ט סק"ד ואול"צ ח"ב פ"ז סק"ג].

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen