הנה זה שאדם אינו מאמין אפי' בפרט אחד מדברי חז"ל דינו ככופר זה ברור כמ"ש הרדב"ז וכמ"ש בהנהגות מהרש"ל (נדפס עם שו"ת מהרש"ל הוצאת זכרון אהרן). אבל מי שסבור שלמעשה העולם יתקיים יותר מו' אלפים שנה אין דינו ככופר שיכול ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

Here is the fact that a person does not believe in one particular of the words of the Sages, he is condemned as an unbeliever. This is clear as the Rabbinical Law of the Radbaz and the Jewish Law in the leadership of the Rashel (printed with the Rashat of the Rashel, published by Zichron Aharon).
But whoever believes that in fact the world will exist for more than 10,000 years is not judged as an unbeliever who can say in the Halachah Kim Liya as Rambam who believes that there is no Halachah like that mishnah (I brought in my essays on the Great Midrash) and that the world will not be destroyed but the Havhab is after the death and the days of the Messiah are not between now and then. 7 but the enslavement of monarchies, and that there is no halacha like that Mishnah which holds that the world will not be destroyed. It is only and the earth will forever stand, and 27 is mentioned in detail in some of Rambam's words.
And in fact it is not necessary that the Rambam followed the Rambam in this, since the Rambam relied mainly on the wisdom of philosophy and there is no Halacha as the Rambam in the words he took as philosophy as the Meshach in the Gra's commentary on the Shu'a and KMSH Ba'al Hashem at length and emphatically.
And what you asked about whether the letters DRA was divided by the number of years, here it turns out that he didn't know that I wrote a commentary on the ODA and it was published in the Zichron Aharon edition, and there I mentioned that it is once again in the new part of the ODA that was printed later in the volume there and that "Also in the clear verse, because of what I mentioned.
And the simplicity of the Rabbinical Bible does not say that the seventh day is against Shabbat, God's sojourn for a thousand years, and in any case it should be destroyed from the beginning of Shabbat, Shabbat is not the day of the deed at all. '.
But it is necessary to recommend a little dahana explained in Pesachim Nd Aa that there are things that G-d created between the suns, and K. Dhri G-d's sabbath on sabbath, and it is explained in the Midrash that Adam does not know his times and moments, etc. but G-d knows that Shabbat is from the sand To the holy, this is explained that on Shabbat Shabbat in the beginning of the creation of the world, work was done in the House of Suns.
This is also the case on the seventh day of the seven thousand Shenin, that the day of the Most High is one thousand, as explained in the Bible, there is no strike between the suns, and in any case the beginning of the suns is a hundred years according to the suns of the 20th century, according to the EB relative minutes, and what comes down from the reckoning 7 Years which is about 5 minutes 50 minutes in this.

ולכאורה יש כאן אסמכתא לדעת הגריש"א (פסקי הגרי"ש עמ' קי וכעי"ז נראה דעת שו"ת מהרש"ג סי' לח וסי' סו ומועדים וזמנים סי' רנג) על תוספת שבת שדי מעיקר הדין בחמש דקות (ויש בזה הרבה דעות גם בראשונים ובפוסקים ואכמ"ל, ועי' שעה"צ סי' רסא סקכ"א), אבל במאמר דב"ר פ"י, ט שהביא רש"י בראשית ב, ב, שהקב"ה יודע עיתותיו ורגעיו וכו' משמע שהקב"ה לא הוסיף מחול על הקודש, וכן בב"ר פ"ט יד זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על הקדש ובה נגמרה מלאכת העולם, ומשמע שהקב"ה עצמו לא הוסיף מחול על הקדש, וכדפי' בעץ יוסף שם, אבל באמרי יושר שם נראה שפירש להיפך ולדידיה יש ליישב אותם חמש דקות על תוספת שבת.

ושוב ראיתי שבחי' ח"ס ר"ה ט ע"א נקט שהקב"ה עשה תוספת שבת אבל עשה רק בין השמשות, ולדבריו מיושבים החמש דקות אלו, ומ"מ הם פחות מבין השמשות שלנו של ר"ת מאחר שהקב"ה יודע עיתותיו ורגעיו.

ומ"מ יש צדדים שהחמש דקות הם ג"כ מטעמי ספקות שמא אינו מדוייק ומדינא סגי בפחות מזה (ויעוי' שו"ת ארץ צבי ח"א סי' ס' ואג"מ ח"א סי' צו), ולפי צד זה אי אפשר לפרש כן.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

לכאורה אין ממש בדבריו והקנין לא חל דהרי זה כאומר מה שתעלה מצודתי היום קנוי לך שלא מועיל, כמבואר בשו"ע חו"מ ריש סי' ריא, שמאחר שאינו ברשותו של מקנה בשעת ההקנאה, הלכך הוה ליה כדבר שלא בא לעולם, ואע"פ שלגבי ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

לכאורה אין ממש בדבריו והקנין לא חל דהרי זה כאומר מה שתעלה מצודתי היום קנוי לך שלא מועיל, כמבואר בשו"ע חו"מ ריש סי' ריא, שמאחר שאינו ברשותו של מקנה בשעת ההקנאה, הלכך הוה ליה כדבר שלא בא לעולם, ואע"פ שלגבי כתובה יכולה אשה למכור כתובתה אע"פ שעדיין אין לה זכות בכתובה ויהיה לה זכות רק אם לא תמות בחיי בעלה, אלא רק תתגרש או תתאלמן, ואע"פ המכירה חלה, כדתנן בפ"ק דמכות, מ"מ שם הדבר שונה כיון שיש כבר חיוב בעולם מצד בעלה שיתן לה כתובתה בנסיבות מסויימות ויש שעבוד כבר על הכתובה.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

שאלה כיון דקיימא לן שהמלוה על המשכון אין שביעית משמטת למה היה צריך הלל לתקן פרוזבול ולהשתמש בכח של הפקר בית דין אפשר להגיע לזה שאנשים ילוו בלי לחשוש על כספם על ידי הלואה על המשכון. יוסף חיים בלוך *** תשובה בע"ה יום חמישי י"ט אלול תשע"ו לכבוד ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

שאלה

כיון דקיימא לן שהמלוה על המשכון אין שביעית משמטת למה היה צריך הלל לתקן פרוזבול ולהשתמש בכח של הפקר בית דין אפשר להגיע לזה שאנשים ילוו בלי לחשוש על כספם על ידי הלואה על המשכון.

יוסף חיים בלוך

***

Answer

בע"ה

יום חמישי י"ט אלול תשע"ו

לכבוד הרב בלוך שליט"א

שלום וברכה

הנה בעצם אם הלל תיקן תקנה זו חזינן שבני האדם לא הועיל להם מה שיש משכון, וזה לא הניח את דעתם, ולכן תיקן את התקנה, דהעיקר כאן תליא בדעת בני האדם, דגם אם הוא פתרון מועיל מ"מ אם אצל בני האדם אין הדבר מספיק בפועל, ממילא צריך תקנה שתספק את דעת בני האדם.
ומ"מ יש לראות מדוע דבר זה בעצם אינו מספיק אצל בני האדם.

ויתכן לומר שמכיון ואצל הלווים פעמים שאינם רוצים ליתן משכון, או שלפעמים אלא אין להם את האפשרות ממה ליתן משכון, או לפעמים שצריך ללוות בשוק מיד [או במדבר] והרי הוא אינו מסכים להלוות ללא משכון, ויתכן ג"כ שיש אנשים שאינם רוצים להכניס משכון לביתם, הן משום שאינם רוצים לקחת אחריות או מטעם אחר, לכן תקנו פרוזבול שלא יבוא לידי איסור זה של מניעה מלהלוות.

והנה יל"ע מה הדין האם צריך משכון בשוויה של כל ההלואה או לא, ובעצם זוהי מחלוקת בפוסקים בשו"ע סי' ס"ז סי"ב, שדעת הרמב"ם פ"ט ה"ד והר"ן והמאירי [גיטין ל"ז] שמשמט היתר על דמי המשכון, ואילו דעת החינוך [מצוה תע"ז] והרא"ש שאינו משמט, אבל מ"מ בקרקע א"צ שוויו, דהנה לדעת הרשב"ם בב"ב קנ"א דהטעם שתקנו חכמים פרוזבול על הקרקע הוא משום שבקרקע אין אונאה ויוכל להיו כנגד כל ההלואה, אבל התוס' חולקין ע"ז, ועיין תוס' הרא"ש קידושין כ"ו ב', ולפי שיטתם באמת היה שייך ליישב דמכיון שלפעמים הקרקע שיש ברשות בני האדם אינו מועיל להלואה [כגון שהוא טפי מפלגא] ולכן תקנו שיהיה פרוזבול שיועיל בכל גוני, מכיון שהפתרון של השעבוד קרקעות אינו מועיל בכל אופן, ויש אופנים שצריך עבורם פרוזבול, וגם ממילא לא סמכי בני האדם על פתרון זה משום שאינו מועיל בכל גוני, אבל לדעת הרשב"ם צ"ע מ"ט לא עשו השעבוד סתם.

[ורק יש לציין דבקרקע לא מהני סתם משכון אלא דבעינן שיהיה בתורת משכנתא שא"א לסלקו, עי' דרך אמונה פ"ט ה"ד ס"ק ע"ד].

וראיתי להמהרי"ל דיסקין זצ"ל [במאמרו הנדפס מכת"י בקובץ נזר התורה טז, תשס"ח עמ' כ"ד] דנחית לקושיא כעין זו, וכתב וז"ל, יש להקשות למה הוצרכו לכמים לתקנת פרוזבול, הרי במקום שיש למלוה קרקע יוכל להקנות קרקע זה ללוה, עם שיור במתנה זו, שישאר אצלו בגדר משכנתא דאינו משמט.

וראיתי בהמשך דבריו שתלה הדברים כעין מה שכתבנו עי"ש, אלא דלדידיה לא פשיטא ליה שבקרקעות השעבוד הוא על כל הקרקע לדעת הרשב"ם, ומאידך גם לפ"ד שאר הראשונים בזה שבקרקע יש אונאה בפלגא אלא שהטעם הוא משום קטינא דאביי [שיכול לגבות כמה פעמים דמי כולו ע"י שמחזיר הקרקע וחוזר וגובה ממנו], הסתפק שם ג"כ, דגם לדעה זו איכא למימר דיעשה שעבוד קרקעות, ומ"מ לכו"ע לא ברירא ליה דבאמת מהני בשעבוד לחול על כל ההלואה, ומ"מ אי איתא דבאמת לא מהני בכל האופנים לכל ההלואה סגי במה שהתקין פרוזבול לצרכים הללו.

אלא דאכתי יש להעיר ממה שכתב בלחם משנה הלכות מכירה פ"ז ה"א וז"ל, ואפילו נתן הערבון כו'.
משמע דפסק כרבי יוחנן דאמר כנגד כולו הוא קונה ותימה דבפ"ט מהל' שמיטה גבי מלוה על המשכון פסק דאינו משמט אלא כנגד החוב משמע דקסבר כנגדו הוא קונה דהא בגמרא בפ' הזהב אמרינן לימא כתנאי וכו' ומדמינן מלוה על המשכון לערבון ולהרא"ש ז"ל ניחא דפסק במשכון דמשמט כנגד כולו.
וי"ל דס"ל לרבינו ז"ל דאע"ג דבערבון קונה כנגד כולו במשכון אינו משמט אלא כנגדו משום דבשאר קרינן ביה לא יגוש וכמו שכתבו התוס' ז"ל וע"כ צ"ל כן כדי שלא יאמר לסברת ר' יוחנן תנאי היא עכ"ל.
ולכאורה פשטות מסקנת דבריו לדעת הרמב"ם לפי החישוב צריך להיות שבעירבון יהיה הדין אכן שמועיל כנגד כולו, וגם אם הלח"מ גופיה אין כונתו לחילוק זה מ"מ משמע לי באחרונים אחרים שדעתם לחלק כן, ועי' מרכבת המשנה שם (חעלמא), ובאבן האזל שם, וא"כ גם לדעת הרמב"ם שבמשכון אינו משמט כנגד כולו עדיין תהיה קשה קושייתך שיעשו עירבון ויועיל.

וע"כ צ"ל כמו שכתבתי מתחילה לתרץ דאינשי לא ניחא להו להיות תלויין במשכון מאיזה טעם שיהיה, ולכן תיקן פרוזבול.

[וראיתי למרן הגרח"ק שליט"א שכתב בתוך דבריו בדרך אמונה [הלכות שמיטה ויובל פ"ט ה"ד ביהה"ל] וז"ל, ולכך אין דרך בנ"א להלוות ואף על גב דיכול ליטול משכון לפני ההלואה זה לא שכיח כולי האי ע"כ, ואולי דוקא באופן הנזכר שם שמלוה על מנת שלא לתובעו ס"ל שצריך שיהיה משכון דוקא קודם הלואה, ולא עיינתי בזה כעת כראוי ועי"ש].

לסיכום: משכון אינו מספק את כל צרכי בני האדם, הן מצד שהלוה אינו רוצה או שהמלוה אינו רוצה, או שהמשכון אינו מועיל כנגד כל ההלואה, ולכן היו צריכין לתקן דבר שיועיל לתמיד.

***

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen

ע"ד מה ששאלת דהנה קי"ל דמלוה על פה אי"ז מחיל שעבוד קרקעות, אך מלוה בשטר מחיל שעבוד קרקעות, ומבואר בגמ' דיש מחלוקת אם מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא או לא, ונזיקין דינם כמלוה הכתובה בתורה ותלויה במחלוקת זו, א"כ ...!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9739!trpenRead more!trpst/trp-gettext!trpen

ע"ד מה ששאלת דהנה קי"ל דמלוה על פה אי"ז מחיל שעבוד קרקעות, אך מלוה בשטר מחיל שעבוד קרקעות, ומבואר בגמ' דיש מחלוקת אם מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא או לא, ונזיקין דינם כמלוה הכתובה בתורה ותלויה במחלוקת זו, א"כ מ"ט מלוה על פה גריעא מכל שאר מלוה הכתובה בתורה, הרי מדין תורה מחוייב לשלם, ואם נזיקין אע"פ שאינן כתובין בשטר חשיב כתוב בשטר מחמת שכתובה בתורה, א"כ הוא הדין מלוה על פה.

Answer
גרסינן בב"ב קע"ה ב', אמר עולא דבר תורה אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ גובה מנכסים משועבדים מאי טעמא שעבודא דאורייתא ואלא מה טעם אמרו מלוה על פה אינו גובה אלא מנכסין בני חורין משום פסידא דלקוחות אי הכי מלוה בשטר נמי התם אינהו נינהו דאפסידו אנפשייהו.
ורבה אמר דבר תורה אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין מ"ט שעבודא לאו דאורייתא ומה טעם אמרו מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אי הכי מלוה על פה נמי התם לית ליה קלא ע"כ.

א"כ לעולא מדאורייתא לא גרע מלוה על פה מכל שאר מלוה הכתובה בתורה דבאמת חייל שעבוד, ולכאורה מ"ד מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר יוכל להיות רק אליבא דעולא דס"ל, מדאורייתא כל מלוה גבי, אבל לא מסתבר דס"ל כרבה דאמר מדאורייתא לא גבי כלום, דהא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא.

וכן נראה מלשון הריטב"א שם שהקשה על דעת רבה דשעבודא לאו דאורייתא וז"ל, וק"ל (כך) [איך] אפשר לומר כן והלא קראי כתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, וכן בכל דוכתא אמרינן [דמשלם בארבעה אבות] נזיקין ובד' שומרים, וכ"ת מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא הא (בב') אפילו בשטר מלוה אמרו שעבודא לאו דאורייתא כדמוכח סוגיין וכו' עכ"ל.
וכעי"ז כתב הרשב"א, ויש מקשים והיאך אפשר לו לרבה לומר כן והלא קראי כתיבי מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, שלם ישלם המבעיר את הבעירה, ונתן בפלילים, ובארבעה שומרין ובכולהו נזקי תשלומים כתיבי, וכי תימא מלוה הכתובה בתורה ככתובה [בשטר] דמיא והא הכא דמקשינן מנזקין מהחופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו אלמא רבה אפי' במלוה הכתובה בתורה נמי אמר וכו' ע"ש.

וע"ע במאירי שם שכתב, יש שואלין לדעת האומר שעבודא לאו דאוריתא נזקין היאך משתלמין מן היורשים הואיל ומלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא וכו', ע"ש.

אכן באו"ז (ח"ג ב"ק סי' כ"ג) לא נראה כן, וז"ל, ונראה דהכי קיי"ל [ד]בפ"ק דקידושין אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין שעבודא דאוריי' ואינה גובה מן הלקוחות דלית להו קלא.
וקשיא דרב פפא אדרב פפא דשלהי גט פשוט אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת בפני לוין.
משמע אבל שעבודא לאו דאורייתא.
ויש לומר דההיא דפ"ק דקידושין איירי במלוה הכתובה בתורה.
דהא מייתי לה התם אההיא דהאשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה דההיא מלוה הכתובה בתורה היא שכבר הקריבה חטאתה שחייבוה מן התורה וההיא דגט פשוט דמלוה שאינה כתובה בתורה דאע"ג דכתי' האיש אשר אתה נושה בו יוציא וגו' אפ"ה לא מיקרי מלוה הכתובה בתורה שהרי אפילו לא היה כתוב בתורה בסברא הייתי יודע שאם לוה מחבירו מנה שחייב לשלם לו ומש"ה לא הוי ככתוב בתורה.
אבל נזקין וערכין דמסברא לא הייתי יודע שחייב דהא לית ליה מדידיה כלום אם לא שכתוב בתורה.
נמצא דלגוביינא כתיבא הילכך שעבודא נמי איכא.
מיהו אין מכאן ראיה דהכי הלכתא דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא.
דמצינא למימר דטעמא דרב פפא לא משום דכתובה בתורה אלא משום דסבר שעבודא דאורייתא אפילו במלוה ע"פ וכו' ע"ש בכל דבריו, ומבואר דגם להסוברין דשעבודא לאו דאורייתא יתכן דס"ל דמלוה הכתובה בתורה עדיף.
וכ"כ התוס' קידושין י"ג ב' וז"ל, מלוה הכתובה בתורה - פי' כגון קרבנות ופדיון הבן וערכין ונזקין שלא היו יודעים עניני נתינות הללו אם לא שנתחייבה התורה בפירוש אבל מלוה כגון שלוה לו מעות בלא שטר אף על גב דכתיב האיש אשר אתה נושה בו לא חשיב כתובה בתורה כיון שאין צריך לפרש בתורה שיעור הנתינה דפשיטא מה שהוא לוה צריך לפרוע עכ"ל וע"ש ברש"י.
[ועיין ג"כ בתוס' הרא"ש המובא בשיטמ"ק בב"ק שם (ומש"כ עליו הרש"ש) דגם הוא לכאורה ס"ל בדבר זה כהאו"ז].
ולדעה זו יהא התירוץ לשאלתך כמבואר בדברי האור זרוע גופיה, דבאמת מלוה שאדם לוה גרוע משאר מלוה שחייבה התורה, מכיון שמלוה שאדם לוה דמסברא ידעינן שחייב, א"כ לא חידשה התורה בזה.

ויעויין ג"כ בקידושין י"ג ב', דגרסינן התם, הדור יתבי וקאמרי הא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שהפרישתה מחיים אבל לא הפרישתה מחיים לא אלמא קסבר שיעבודא לאו דאורייתא אמר רב אסי א"ר יוחנן אף על גב שלא הפרישה מחיים אלמא קסבר שיעבודא הוה דאורייתא והא פליגי בה חדא זימנא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינה גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו מלוה על פה גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות צריכא דאי איתמר בהא בהך קאמר שמואל משום דלא מלוה כתובה בתורה היא אבל בהך אימא מודה להו לרבי יוחנן ולר"ל ואי אשמעינן בהא בהא קאמר ר' יוחנן דמלוה כתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא אבל בהך אימא מודה ליה לשמואל צריכא עכ"ל.

ולכאורה מבואר בדברי הגמ' שיש צד לומר דאע"ג דסבירא לן שעבודא לאו דאורייתא מ"מ במלוה הכתובה בתורה מודה, וכדעת הרא"ש והאו"ז, אכן יעויין שכבר עמד שם ע"ז הריטב"א וכתב, וכי תימא וכי הוי ככתובה בשטר מאי הוי דהא למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא אפילו במלוה בשטר קאמר מטעמא דכתיבנא וכדאיתא בפרק גט פשוט בהדיא, ואיכא למימר דאנן לאו דינא קאמרינן אלא הוה אמינא דהוה סלקא דעתך דבהא אמר שמואל משום דמלוה על פה אבל במלוה הכתובה בתורה שהיא ככתובה בשטר מודה שמואל דשעבודא דאורייתא, (אי נמי דהכי קאמר דהך דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר מודה שמואל דשעבודא דאורייתא), אי נמי דהכי קאמר דהך מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר מודה שמואל דגובה מן היורשין, דאע"ג דשעבודא לאו דאורייתא אפילו במלוה בשטר, הא עבוד רבנן תקנתא למלוה בשטר משום נעילת דלת, ולא פליג רבנן בתקנתייהו להוציא מלוה הכתובה בתורה להקדש מן הכלל, שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש, וזה נראה לי נכון עכ"ל הריטב"א.
וכן הקשה הרשב"א ז"ל הא למ"ד שעבודא לאו דאורייתא אפי' מלוה בשטר לא מהני ומאי מהני דהוה כמלוה בשטר, ותירץ דהוי כמו שעבדו בפירוש, דשעבדו בפירוש מהני אפי' שעבודא לאו דאורייתא עיין שם.
וע"ע באבנ"ז אה"ע סי' ת"כ מה שעמד על זה בארוכה בביאור הענין לפ"ד.

לסיכום אע"ג שמלוה על פה אין בזה שעבוד קרקעות [לגבות מן הלקוחות] מ"מ במלוה הכתובה בתורה יש שעבוד קרקעות, והטעם משום שכל מה שאין גובה במלוה ע"פ הוא תקנת חכמים, ולא תקנו כן אלא במלוה ע"פ משום דלית ליה קלא, אבל לא בשאר מלוה הכתובה בתורה, ולדעות הראשונים הסוברים דמ"ד שעבודא לאו דאורייתא אתיא גם למ"ד מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר, מ"מ מלוה הכתובה בתורה חמורה ממלוה, מכיון שבמלוה התורה לא באה לחדש את החיוב וכנ"ל.

!trpsttrp-gettext data-trpgettextoriginal=9740!trpenRead less!trpst/trp-gettext!trpen